החודש יוצא לדרך פסטיבל דוקאביב ה-20 במספר. פסטיבל הסרטים הכי מגניב בסביבה, וכמו כל שנה הוא יכלול מגוון רחב ומעולה של סרטים דוקומנטריים. מכל ז’אנר, תחום ואיזור. בנוסף לחגיגות שני עשורים, במישור האישי הוא גם הולך להיות הכי מרגש שלי. גילוי נאות קטן – מאז תחילת 2018 אני עובד קבוע בצוות ההפקה של דוקאביב. גילוי פחות נאות הוא ששנים אני משוגע על הפסטיבל הזה בתור צופה וכותב בלי קשר על הסרטים שלו. אז זה לא משהו מפתיע או מוזר שאני מעלה פה פוסט המלצות עליהם. זה כן משהו שאני עושה פעם ראשונה לפני שהפסטיבל מתחיל, אחרי שהיתה לי הפריבילגיה לצפות במגוון סרטים מבעוד מועד. בנוסף לעבודה הרבה מאחורי הקלעים בחודשים האחרונים.
אז לכבוד זה, הנה פוסט המלצות קטן למספר סרטים, עם דגש על הפן המוזיקלי בשביל הבלוג, אבל עם עוד כמה פייבוריטיים שונים לגמרי אחר כך. יש בנוסף המוני סרטים טובים לראות, זה רק חלק קטנטן שיותר קרוב אלי שהחלטתי לכתוב עליו. מומלץ להיכנס לתכניה ולעבור על הכל, להגיע לצפות במלא סרטים וגם להגיד לי שלום על הדרך.
Bad Reputation
סוף סוף דוקומנטרי ראוי על אחת שכ”כ מגיעה לה סרט כזה. ג’ואן ג’ט, אחת המוזיקאיות הכי חשובות ומשפיעות מבחינתי בעולם המוזיקה. דרך ההרכב הכל-נשי פורץ הדרך של The Runaways כמובן, קריירת הסולו עם ה-Blackhearts וההשפעה שלה על נושאים רבים, מעבר למוזיקה הנהדרת והנותנת בראש. הסרט מתעסק בכל מיני רבדים של הקריירה והאישיות של ג’ט והוא עושה זאת בערך כמו המוזיקה שתמיד יצאה ממנה; עם צלילים חזקים ורוקנ’רול מהסצינה הראשונה.
החוזק והאישיות של ג’ואן ג’ט יוצאים פה החוצה היטב, עם הסיפורים של The Runaways והרוק הנשי שהיא כ”כ עזרה לקדם, הקרבה שלה לפאנק-רוק, ההפקות, הנושאים החברתיים והאנשים שליוו אותה על הבמה ומחוצה לה. לטוב ולרע. ג’ט תחגוג בהמשך השנה יום הולדת 60 ו-Bad Reputation הוא מתנה יפה לציון הזה. אני חושב שגם לה וגם למעריצים שלה, יחד עם אלו שפחות מעורים בעשייתה שיצפו בו, יתאהבו וילכו להשלים את האלבומים. הסרט גם מגיע אחרי תקופה מאוד טובה שלה בעשור הנוכחי, שכללה את האלבום Unvarnished והכניסה שלה לפני שלוש שנים להיכל התהילה של הרוקנ’רול. זה דוקו שהוא עוד חותם ממש יפה ומוצלח לתקופה הזו ולקריירה שלמה, אבל ממש לא הולך לעצור אותן.
הקרנות:
רביעי 23.5, שעה 20:30 – נמל תל אביב כניסה חופשית
שבת 26.5, שעה 22:30 – סינמטק 1
אריק קלפטון: החיים ב-12 תיבות \ Eric Clapton: Life In 12 Bars
בתור מעריץ מטורף של אריק קלפטון בעבר, הסרט לא ממש חידש משהו. אבל יש בו המון רגש וצדדים חיוביים שעוד רגע אגיע אליהם. בצד המוזיקלי הוא כאמור לא יחדש הרבה למאזינים האדוקים. הוא כן עובר בצורה כרונולוגית נחמדה על התחנות וההרכבים החשובים השונים. מהילדות דרך העבודות כנגן סשנים, התקופה עם ה-Yardbirds, ג’ון מאייל והבלוזברייקרס, קרים, בליינד פיית’ ודרק והדומינוס. אך גם מחסיר לא מעט, כמו סיבוב ההופעות והאלבום עם דלייני ובוני למשל, והמון מקריירת הסולו. אפילו אלבומים ממש טובים ממנה (נגיד הסולו הראשון, 461 Ocean Boulevard במיוחד ועוד כמה מאוחרים יותר).
בכלל, בקריירה היותר מאוחרת של פוסט-ההרכבים המוכרים, Life In 12 Bars מתמקד הרבה יותר באישיות והבן-אדם, הטרגדיות שעבר, ההתמכרויות וכדומה. ודווקא כאן מגיע השוני המפתיע של הסרט. כזה שהופך אותו ליותר על קלפטון הבן-אדם מאשר קלפטון המוזיקאי. במיוחד כשהוא עצמו מקריין את מהלכי הסרט והסצינות. זה מהלך שלדעתי הופך את הסרט מדוקו נחמד, אבל יותר לקהל רחב, לסרט חיובי שיודע לרגש, גם אם אתה מכיר כל תו שקלפטון ניגן בקריירה שלו. ככה ששווה צפיה, בלי קשר איפה אתם על סולם ההיכרות איתו. אישית די מאסתי בקלפטון בכמעט עשור האחרון, עם האלבומים וההופעות שכבר לא מחדשים כלום ודי חוזרים על עצמם, אך נהניתי מהצפייה בסרט.
הקרנות:
שלישי 22.5, שעה 20:30 – נמל תל אביב כניסה חופשית
רביעי 23.5, שעה 12:15 – סינמטק 3
שבת 26.5, שעה 20:45 – מוזיאון תל אביב אולם אסיא
גרייס ג’ונס: על הבמה \ Grace Jones: Bloodlight and Bami
גרייס ג’ונס היא חתיכת תופעה שלא מהעולם הזה. מהמוזיקאיות היותר מוזרות, מפתיעות, ממגנטות ומסקרנות בסביבה. הסרט הזה היה בהפקה מעל עשור עד שלבסוף הושלם ושוחרר עכשיו. הוא לא דוקו רגיל. אין בו כרונולוגיות או סיפור ביוגרפי אחיד. הוא נע בין קטעי הופעות של ג’ונס לבין סצינות שעוקבות אחריה בכל מיני מקומות ומצבים. אם זה עם המשפחה בארצה המקומית ג’מייקה, בצילומים בפאריז או בהקלטות וקידומים באולפן ואצל מקורבים מסביב לאלבום הקאמבק שלה Hurricane שיצא לפני עשור (והיה האלבום הראשון שלה של חומרים מקוריים מזה כמעט 20 שנה).
זה עדיין אלבומה האחרון ואופף אותו משהו מאוד אישי, שיוצא החוצה בשיחות והמבט הפנימי בחלקים שעוקבים אחריה מקרוב בסרט. חלקם באמת מעניינים וחלקם היו טיפה מוזרים או חלפו לידי כזה ונעלמו. אני חושב שהקטעים האלה בסרט, כמו הסגנון שלה, מאפיינים לא רע את הדמות של ג’ונס והניסיון לפצח אותה פה. יש בסרט משהו לא כ”כ מסודר או רגיל, אבל יחד עם זאת גדול מהחיים. גרייס ג’ונס תחגוג 70 בזמן הפסטיבל וקצת קשה להאמין לזה. היא כמעט לא אנושית כשמקבלים את המידע הזה ורואים אותה בקטעי ההופעות בסרט או ה-Show שמסביבה. אך יחד עם זאת היא הכי בן-אדם Down to earth בקטעים האחרים, לבד או עם משפחתה. הסרט הזה לא מפצח את התופעה, אבל יש בו משהו שדי מתאים למסתורין, הסקרנות והמשיכה מסביב למילים גרייס ג’ונס.
הקרנות:
שבת 19.5, שעה 21:15 – סינמטק 1 (ביום ההולדת ה-70 של גרייס!)
שישי 25.5, שעה 20:45 – סינמטק 1
סטודיו 54 \ Studio 54
סטודיו 54 האייקוני כמובן מתקשר להמון מוזיקה, ספציפית סצינת הדאנס של ניו-יורק בשנות השבעים המאוחרות ומקום שיצאו ממנו אין-ספור סיפורים. אבל אני בספק כמה אנשים מכירים מקרוב את הסיפור המרכזי שלו ושל שני האנשים שהקימו אותו; איאן שרגר וסטיב רובל. הסרט החדש הזה היה לי מרתק, כי לראשונה נכנסתי עמוק פנימה לתוך הסיפורים האישיים שלהם והתהילה והנפילה של כל מה שסטודיו 54 ייצג, ההשפעה המטורפת שלו על חייהם והשבילים שהוא סלל. כאלו שהובילו לקריירות מדהימות, כסף, קשרים, סלבס, שחיתויות, קרעים, חגיגות מטורפות ושני סיפורים אישיים של צמד חברים שעמדו מאחורי המקום המדהים הזה. סיפורים שאף אחד אחר לא יכל לספר ונמצאים כאן, עם כל הטירוף, הפתיחות והשמחה שהמועדון הזה הביא לכ”כ הרבה, יחד עם לא מעט רגש וכנות.
הקרנות:
שישי 18.5, שעה 21:00 – בית רומנו כניסה חופשית (פלוס מסיבת דיסקו)
ראשון 20.5, שעה 20:30 – מתחם הדרייב אין הישן כניסה חופשית
שלישי 22.5, שעה 22:00 – סינמטק 3
חמישי 24.5, שעה 22:15 – סינמטק 1
קלייב דייוויס: פסקול חיינו \ Clive Davis: The Soundtrack of Our Lives
יש השנה בפסטיבל הרבה סרטים לאמנים שממש מגיע שיעשו עליהם דוקומנטרי. אני חושב שמי שהכי בולט לי ברשימה הזו השנה הוא קלייב דיוויס והסרט החדש עליו. דיוויס הוא האיש מאחורי המוזיקה, אחד המפיקים ומגלי הכישרונות הגדולים ביותר בהיסטוריה. מי שכונה “האיש בעל אוזני הזהב” שהחתים והזניק קריירות של רשימת מוזיקאים בלתי נגמרת. מג’ניס ג’ופלין, ברוס ספרינגסטין, וויטני יוסטון ובארי מנילו, עד אירוסמית’, אלישיה קיז, סנטנה ורבים אחרים. בחברות התקליטים של קולומביה ואריסטה והדרך המפותלת שעשה דרך הלייבלים השונים והקרבה שלו לאמנים. ויש לו הרבה סיפורים מעולים לספר…וזה בדיוק מה שהוא עושה בסרט עם ראיונות כיום, יחד עם סיקור הקריירה עד כה. שמח נורא שהסרט הזה נוצר ושהוא מוקרן פה.
הקרנות:
שישי 18.5, שעה 20:45 – סינמטק 3
שבת 26.5, שעה 10:15 – סינמטק 4
פיית’פול \ Faithfull
הדוקו החדש על מריאן פיית’פול מאוד הפתיע אותי לטובה. לא ציפיתי להישאב לסיפור, או להילה שאפפה אותה בשנותיה הצעירות במיוחד. השחקנית סנדרין בונאר מביימת פה את פיית’פול, בשיחות פנים מול פנים כיום (שמאוד מוציאות החוצה את פיית’פול המצחיקה, מעניינת ואף חסרת הסבלנות לעיתים) יחד עם הרבה קטעי ארכיון והסיפורים שליוו אותה מתחילת הדרך. כולל היופי המושך והלהיטים המפתיעים, דרך הרומנים, התקופות היותר חשוכות והחזרה שלה מאוחר יותר לבמות וללב הקהל.
הקרנות:
שני 21.5, שעה 20:30 – נמל תל אביב כניסה חופשית
חמישי 24.5, שעה 12:30 – סינמטק 3
שישי 25.5, שעה 10:30 – סינמטק 2
רצח במנספילד \ A Murder In Mansfield
בכל שנה בדוקאביב אפשר למצוא לפחות סרט אחד מצמרר ומהפנט שקשור ברצח או מקרה משפחתי מטורף. בשנים האחרונות אלו היו “המשפחה שהיתה לי”, “אמא נרצחה לי” או “הפחד מ-13”. הפייבוריט שלי בסגנון הזה השנה הוא ללא ספק “רצח במנספילד”. סיפור די פסיכי, מרגש וממגנט למסך, על קולייר לנדרי, שהעיד ברהיטות נגד אביו כשהיה בן 12 בלבד, לאחר שהאבא הורשע ברצח אימו של קולייר. קרוב ל-30 שנה אחר כך, הוא חוזר לביתו הישן במנספילד, שם הכל קרה, כדי לדבר עם המעורבים בפרשה ואף לשבת כדי לקבל תשובות מאביו, בזמן שהוא יושב בכלא במאסר עולם.
מסוג הסרטים האלה שמעלים המון תחושות ומחשבות בסיום. אחד הפייבורטיים המובהקים שלי השנה בפסטיבל. מי שביימה אותו אגב היא ברברה קופל, שזכתה בעבר בשני אוסקרים על בימוי דוקומנטריים ולאחרונה ביימה את הדוקו המוזיקלי המצוין על שרון ג’ונס המופלאה שהלכה מאיתנו לפני שנה וחצי.
הקרנות:
שישי 18.5, שעה 18:45 – סינמטק 1
שני 21.5, שעה 12:00 – סינמטק 1
עבדו הנאמן של קובריק \ Filmworker
דוקו מעניין על מישהו שלא הרבה מכירים, שיש לו הרבה סיפורים טובים לספר…במיוחד אם אתם חובבי סטנלי קובריק. מדובר על ליאון ויטאלי, שהיה אחד האנשים הכי מקורבים לקובריק לאורך הרבה שנים. החל כשחקן בסרט בארי לינדון ואז השניים התקרבו וליאון הפך לעוזר האישי שלו, עובד הפקה ואחראי על המון דברים מאחורי הקלעים שקשורים לסרטים הקלאסים של קובריק. מומלץ לחובבי קולנוע על קולנוע וצפיית חובה לחובבי סטנלי קובריק והפילמוגרפיה שלו.
הקרנות:
שבת 19.5, שעה 20:30 – סינמטק 4
שני 21.5, שעה 22:00 – סינמטק 1
רביעי 23.5, שעה 12:15 – סינמטק 1
עד קצה היכולת \ Over The Limit
מעקב צמוד ופולשני לתוך האימונים המפרכים, החיים הלא רגילים וההתמודדות הלא נורמלית של מרגריטה ממון בעולם ההתעמלות האמנותית, בתקופות שלקראת אולימפיאדת ריו 2016. בקטעים מסוימים אפשר לחשוב שזה סרט עלילתי, במיוחד עם המאמנות הנוקשות שלה והיחסים הקרובים ומוזרים איתן, שגובלים באלימות מילולית ולחץ בלתי הגיוני. סרט שמשקף לא מעט מה זה להיות נערה צעירה ומוכשרת בתוך העולם הזה, במיוחד בנוקשות הרוסית בכל הנוגע לספורט ולמתעמלות האמנותיות. סרט שעובד חזק על הקטע המנטלי, לפעמים גם של הצופה.
הקרנות:
חמישי 17.5, שעה 11:15 – סינמטק 1
ראשון 20.5, שעה 14:30 – סינמטק 1
שני 21.5, שעה 20:00 + 21:30 – גג העירייה כניסה חופשית (למחזיקי כרטיס דיגיתל)
שבת 26.5, שעה 12:00 – סינמטק 1
וסטווד \ Westwood
סרט על ויויאן ווסטווד האייקונית. מעצבת האפנה החתרנית, האקטיביסטית והמלאה בכוח מתפרץ. מי שעזרה לקדם את כל תנועת הפאנק והז’אנר המוזיקלי, עם הקשר לסקס פיסטולס והשילוב בין המוזיקה של הפאנק-רוק לאפנה וביגוד וסטייל. היא לפני רגע חגגה 77 ועדיין בועטת חזק, כפי שהסרט משקף. בתור מעצבת-על, אשת עסקים שנונה וחתיכת דמות צבעונית וגדולה מהחיים. אז והיום.
הקרנות:
חמישי 17.5, שעה 19:15 – סינמטק 1
שני 21.5, שעה 10:00 – סינמטק 3
חמישי 24.5, שעה 20:30 – גן הפסגה כניסה חופשית
שבת 26.5, שעה 10:00 – סינמטק 1
שף פלין \ Chef Flynn
הסופר-סטאר הצעיר של עולם הבישול, פלין מק’גרי, שבגיל 10 כבר החל לבשל ארוחות גורמה בבית וניהל עם אמו מסעדה ביתית שהוא מתכנן להעביר לניו-יורק. הוא הפך לסלב בגיל העשרה והסרט נותן מבט לתוך החיים הבלתי-רגילים שלו, שסובבים סביב המטבח והאוכל והצדדים היותר מעניינים; לעשות את זה כשאתה בסופו של יום עדיין Teenager, לא משנה כמה אתה שונה מכל טיפש-עשרה רגיל. עם לחץ של מסעדה חדשה והכנת מנות, ביקורות, כתבות בניו-יורק טיימס ואיך לא, טוקבאקים. ופלין, בתור מי שהוא, זוכה ללא מעט תגובות ארסיות לצד התומכים באישיות\פרסונה שהוא מציג, או הגימיק שנהיה ממנו.
אישית מאוד נמשכתי בסרט לאמא שלו, שמלווה אותו כל הזמן עם המצלמה. לפעמים נדמה שהיא מנסה לחיות חיי זוהר שלא היו לה בעולם הקולנוע, דרכו. אבל בלי קשר היא דמות ממש מעניינת שם ומוסיפה גם את הקטעים היותר דרמטיים\מרגשים לפעמים, מול ילד-כוכב עם אישיות יותר מדי רצינית אולי לגילו והדבקות המטורפת בעולם הקולינרי והכישרון שלו שם.
הקרנות:
שבת 19.5, שעה 10:00 – סינמטק 1
רביעי 23.5, שעה 15:15 – סינמטק 3
שבת 26.5, שעה 10:00 – סינמטק 3
כאמור זה רק קצה הקרחון ויש בפסטיבל השנה רשימה ארוכה מאוד של סרטים מומלצים, טובים ומעניינים, גם כאלו שלא הספקתי לצפות בהם עדיין. גם ישראלים וגם במגוון הרחב עד-מאוד של בינלאומיים.
נתראה בפסטיבל!
