אחרי מנת המתאבנים בצורת הקאברים של השנה ולפני המנה העיקרית של אלבומי השנה, מגיעים למנה הראשונה המסורתית – ההוצאות המיוחדות של השנה. היו המון מעולות במהלך 2021, עם הוצאות ארכיון, EP’s, אלבומי הופעה, הוצאות Deluxe מחודשות ומורחבות, מארזים, אלבומי מחווה ועוד. בחרתי (ללא דירוג, בסדר אלפביתי) 30 מהחביבות עליי לשנה זו שמוצגות פה בפוסט שלפניכן/ם. עם הטקסטים, הסברים, מידע וכמובן לינקים למוזיקה ואפשרויות האזנה.
בסוף הפוסט יש גם פלייליסט בספוטיפיי שמאגד נציגים מכל ההוצאות כאן, בנוסף לעוד כאלו שלא נכנסו לרשימה שמגיעה עוד רגע. מוזמנות ומוזמנים לקרוא, להאזין ולנבור, וכמובן לחזור לפה בקרוב מאוד בשביל האירוע המרכזי והמסורתי עם אלבומי השנה של הרמוניה דרומית. אבל עכשיו, ההוצאות המיוחדות. יאללה, התחלנו:
Almost Famous (Music From The Motion Picture 20th Anniversary Super Deluxe)
באיחור של שנה (כמו לא מעט הוצאות של ציוני דרך שיצאו השנה) קיבלנו ב-2021 את המארז האולטימטיבי והמטורף לגמרי של Almost Famous. הסרט האהוב עליי בכל הזמנים שבשנה שעברה ציין שני עשורים ליציאתו וגם אני ציינתי זאת בחגיגות של פוסט אישי עליו בנוסף לספיישל 5 שעות ברדיו הקצה בשני חלקים, עם כל המוזיקה והסיפורים ואנקדוטות.
אז מארז הסופר דלוקס המיוחד כולל לראשונה את כל המוזיקה שמופיעה בסרט (חוץ מבלאק סאבאת’ משום מה), שזה מלא. בנוסף לקטעי חזרות, כל מיני Outtakes של Stillwater, מוזיקת ה-Score של ננסי וילסון ששוחררה לראשונה וגם ציטוטים מגניבים מתוך הסרט שמשולבים לכל אורך השירים והמוזיקה בדיסקים/תקליטים. בנוסף ומעבר לתוכן המשוגע והחגיגי שלו, הוא גם מכיל מלא בפורמט הפיזי, המטורף אפילו יותר. לגמרי אחד המארזים הכי אדירים, פסיכיים וענקיים שקניתי וראיתי. גם בתוכן האודיו וגם בתוספות הפיזיות. חגיגה הכי ראויה שיכולתי לחשוב עליה.
Love Comes And Goes (Early Demo Version)
Cabin In The Air
“You Made Friends With Them”
Angel Olsen – Song of the Lark and Other Far Memories
בשנים האחרונות קשה למצוא תקופת זמן בלי משהו חדש מאנג’ל אולסן, ואני כותב זאת במובן מאוד חיובי. השנה היא גם כן הייתה עסוקה מאוד. לצד הסינגל עם שרון ואן אטן ו-EP שהקדישה לשירי אייטיז, היא גם הוציאה את המארז של Song of the Lark and Other Far Memories, שראיתי אותו בתור סיכום כללי של השנתיים האחרונות שלה ומסביב לאלבום האולפן האחרון All Mirrors (מקום 11 בסיכום 2019 בבלוג).
ההוצאה החדשה כוללת בתוכה את All Mirrors כפי שיצא במקור, יחד עם ההוצאה של Whole New Mess מהשנה שעברה (שכוללת לא מעט דמואים והקלטות אלטרנטיביות של All Mirrors), בנוסף לחלק טרי שנקרא Far Memory, שזו אסופה חדשה שכוללת עוד שירי בונוס, גרסאות אלטרנטיביות וקאברים. אז בגדול אפשר להגיד שזה המארז השלם של All Mirrors, השירים שלו ותקופת ההקלטות הזו של אולסן. תקופה כאמור מאוד חיובית ויפה.
Aretha Franklin – ARETHA
השנה צוינו 3 שנים למותה של ארית’ה פרנקלין ובערך באותו זמן שוחררה הקופסה ARETHA, שמנסה לסקר את הקריירה הארוכה של פרנקלין. נכון, יצאו כבר מארזים רבים בעבר, אבל הפעם היה משהו נורא יפה וערוך מצוין לדעתי, שגם החזיר אותי לשמוע אותה לא מעט ולהיזכר. ההוצאה הטרייה כוללת ארבעה דיסקים, עם 81 שירים והיא קרובה לחמש שעות בכולל.
לסכם את הקריירה של ארית’ה זה משהו כמעט בלתי אפשרי, אבל זו אחלה של הוצאה, עם איזו דרך כרונולוגית בין השנים, התחנות וההקלטות שלה. מהסינגל הראשון של 1956 והשירים הראשונים שהוציאה ל”קולומביה” בסיקסטיז, דרך האלבומים, הלייבלים השונים והעשורים הבאים, ועד לביצוע ההוא של Natural Woman מ-2015 שריגש כ”כ הרבה אנשים. קופסא מומלצת במיוחד לכאלו שמתחילים עם ארית’ה, וגם למתקדמים שאולי ימצאו פה כמוני הרבה זיכרונות ושבילים יפים לאורך אותה קריירה נפלאה של קול ונשמה גדולים מהחיים.
You Make Me Feel Like) A Natural Woman – Live)
Ain’t No Way
The Band – Stage Fright Deluxe Edition
עוד מהדורה מיוחדת לאלבום שיצאה באיחור קל, עם גרסת הדלוקס ל-Stage Fright, האלבום השלישי של The Band שציין בשנה שעברה יובל ליציאתו. זה תמיד היה אלבום מאוד אהוב עליי והגרסה המחודשת שלו היא דרך מצוינת לחזור אליו ולשירים הללו. הגרסה החדשה כוללת מיקס טרי לשירים (עם סדר שונה מהמקור) ושתי תוספות שמשוחררות פה לראשונה. קודם עם ה-Calgary Hotel Room Recording. סשן של שבעה שירים שהוקלטו באופן מאוד חופשי בבית מלון בדרכים באמצע הלילה.
זה סוג-של ג’אם בין חברי הלהקה, עם כמה ביצועים מעניינים, במיוחד לשירים/קאברים שלא נמצאים באלבום. זה מאוד Loose ומזכיר קצת הקלטות שלהם עם דילן ב-Basement Tapes. יחד איתו מגיעה התוספת השנייה שהיא ההיי-לייט הגדול של ההוצאה, וזו ההופעה המלאה של הלהקה ברויאל אלברט הול, ביוני של 1971. הופעה מעולה מתוך השנה הענקית שלהם על הבמה, חצי שנה לפני שהגיעו ל-Academy of Music בניו-יורק לריצת ההופעות שיצרה את אלבום ההופעה Rock of Ages.
מבחינתי Stage Fright תמיד היה תחת הצל של שני האלבומים הראשונים של The Band, אבל הוא אלבום נהדר. כזה שגם תפקד כפס הקול של מה שעבר על החברים בשנה ההיא ובאותו הזמן מייצג איזה שיא יצירתי עדיין של ההרכב, רגע לפני שהם החלו להתרחק ולאבד קצת מומנטום עד האלבום Northern Lights – Southern Cross של 1975 והופעת הפרידה שנה לאחר מכן.
Stage Fright (Live At The Royal Albert Hall, June 1971)
Rockin Pneumonia & The Boogie Woogie Flu (Calgary Hotel Room Recording, 1970)
The Black Crowes – Shake Your Money Maker 30th Anniversary Deluxe Edition
בפברואר של 2020 צוינו 30 שנה ליציאת Shake Your Money Maker, אלבום הבכורה של The Black Crowes. רק בתחילת השנה הנוכחית שוחררה גרסת הדלוקס המורחבת לאלבום לחגיגות ה-30, דווקא ביום הולדתו ה-31 של האלבום. בכל מקרה, עם כל אי-המשיכה שלי לסיבוב ההופעות של הלהקה החדשה של כריס וריץ’ תחת השם של הקרואוז (יש לי יותר מדי מה לחפור על זה עם החיבור המאוד קרוב ללהקה, ולא אעשה זאת פה), המוזיקה עצמה נשארה עדיין טובה. ולמרות שהאלבום הזה אף פעם לא היה מהפייבוריטיים שלי בדיסקוגרפיה של הלהקה והכרתי כבר את כל הבונוסים פה, זו אחלה הוצאה לבכורה של הקרואוז.
מבין שירי הבונוס שקשורים לאלבום וההקלטות שלו, יש פה שחרור רשמי ראשון ל-“Charming Mess” המקורי וגרסת האולפן ל-“Thirty Days In The Hole”, הקאבר ל-Humble Pie. בנוסף לפעם הראשונה בה משוחררים רשמית שני קטעים של Mr. Crowe’s Garden, ההרכב המוקדם שהפך אחר כך לקרואוז. אפשר גם למצוא פה את “Jealous Guy” של לנון שהקרואוז היו מבצעים בזמנו ואת “Waiting Guilty” המצוין שלהם שהיה B-Side באותה תקופה.
בנוסף לכל הבונוסים, מצורפת גם הופעה ממש אחלה שלקוחה מתחילת הדרך. הופעה ביתית של הקרואוז באטלנטה, ג’ורג’יה, בדצמבר 1990. הם תמיד היו להקת לייב מובהקת ואפילו בסיום השנה הראשונה שלהם (ובליין-אפ הראשון שהשתנה והשתדרג כפליים לא הרבה אחר כך) בקריירה הם נשמעים מעולה עם הרבה חשמל ורוקנ’רול וכמה קטעים מיוחדים שהם תמיד הכניסו בהופעות.
Charming Mess
Words You Throw Away (Live – Atlanta, December 1990)
Bob Dylan – Springtime In New York: The Bootleg Series, Vol. 16 / 1980-1985
מדפי הארכיון של דילן סיפקו לנו בתחילת השנה את המארז של 1970 ומאוחר יותר הגיעה ההוצאה היותר שווה מבחינתי, שהיא החלק ה-16 בסדרת הבוטלג הנפלאה. הפעם עם התמקדות בהקלטות מהשנים 1980 עד 1985. תקופה בה החומרים שדילן הקליט ולא שחרר בזמן אמת, מעפילים מבחינתי על הרבה שכן שוחררו. ואני חושב שההוצאה הזו די משקפת את העניין.
זה קורה עם Outtakes והקלטות מהסשנים של האלבומים Shot of Love, Infidels ו-Empire Burlesque.לדעתי מי שלא התעמקו קודם בתקופה הזו, ימצאו פה הרבה דברים יפים לגלות, ומי שכן, יעריכו ויאהבו לשמוע את הטייקים השונים והקטעים הבאמת יפים שלא שוחררו באלבומים הנ”ל. אחלה הוצאה מבחינתי שמביאה אולי גם משהו חיובי וצד אחר לתקופה לא מאוד מוערכת של דילן בקריירה.
בנוסף מר צימרמן חגג השנה יום הולדת 80 וגם אני חגגתי לו בענק עם ספיישל של שלושה חלקים ברדיו הקצה (עם ה-Rarities, השירים הקרובים לליבי וקאברים אהובים).
Don’t Fall Apart on Me Tonight (Version 2)
Someone’s Got a Hold of My Heart (Infidels Outtake)
Broken Hearts & Dirty Windows: Songs of John Prine, Vol. 2
לפני 11 שנים שוחרר אלבום המחווה לג’ון פריין – Broken Hearts & Dirty Windows. תמיד מאוד אהבתי אותו וגם השמעתי ממנו בין השנים בתכניות. השנה שוחרר אלבום ההמשך שלו, החלק השני של המחווה, עם עוד אסופה יפה של אמנים שמבצעים את שירי פריין. שני החלקים מפוצצים בשמות שיהיו מאוד ידועים למי שעוקבים/ות אחרי הבלוג שלי.
אם בחלק הראשון היו שמות כמו מיי מורנינג ג’אקט, דרייב ביי טראקרס, ג’סטין טאונס ארל, שרה ווטקינס, דיר טיק, ג’וש ריטר, ה-Avett Brothers ו-Old Crow Medicine Show, אז בחלק 2 הטרי אפשר למצוא את ברנדי קרלייל, נת’ניאל רייטליף, אמנדה שיירס, ואלרי ג’ון, ג’ייסון איזבל, סטרג’יל סימפסון ואמילו האריס. כיף גדול של הוצאה עם עוד מחווה ענקית לפריין, הפעם אחרי שעזב לצערי את העולם הזה ב-2020.
The Brothers – March 10, 2020 Madison Square Garden
חודש לפני מותו של ג’ון פריין שציינתי קודם, במרץ 2020, התקיימה הופעה מיוחדת לכבוד 50 שנה ל-Allman Brothers. ממש שניה לפני שהופסקו ההופעות בגלל הקורונה (ובאיחורון של שנה), הגיעה חגיגת היובל וזה קרה עם החברים הנותרים של ההרכב; ג’יימו, דרק טראקס, וורן היינס, אות’יל ברברידג’ ומארק קווינונס, יחד עם המתופף דוויין טראקס (אח של דרק) שלקח את מקומו של דודו, בוץ’ טראקס ז”ל, ועם עזרה מהקלידנים ריס וייננס וצ’אק ליוול שלקחו את החלקים של גרג אולמן ז”ל.
כל החבורה הזו קראה לעצמה The Brothers. זו הייתה גם הופעת המשך של האולמנים (שסיימו את דרכם ב-2014), גם הופעת מחווה לציון 50 השנה וגם אירוע שחהביא כבוד לבוץ’ טראקס והאחים גרג ודוויין שכבר לא היו שם כדי לחגוג עם חבריהם. ההופעה התקיימה במדיסון סקוור גרדן ושוחררה בקיץ האחרון. יש פה מעל 3 שעות עם המוזיקה של האולמנים ומסביב, החברים לשעבר והאורחים. למי שהתגעגעו לעוד קצת מהמוזיקה של הלהקה שכבר לא איתנו, עם מחווה שחוגגת אותה יפה.
Stand Back
No One To Run With
Crosby, Stills, Nash & Young – Deja Vu 50th Anniversary Deluxe Edition
עוד הוצאה מהודרת ששוחררה באיחור של שנה מהציון המקורי. ה-50th Anniversary של Deja Vu. האלבום הקלאסי של CSNY שקיבל שדרוג דלוקס די מטורף, עם ארבעה דיסקים שבנוסף לאלבום הרגיל מכילים דמואים, Outtakes וגרסאות אלטרנטיביות מהסשנים והתקופה. יש לא מעט קטעים כאן ששוחררו לראשונה עם אוצרות קטנים, במיוחד עם ה-Outtakes ומספר גרסאות מוקדמות של שירים מוכרים שנשמעים קצת אחרת.
בגזרת ניל יאנג שאני חייב להתייחס אליה כמובן, נמצאים פה שני קטעים שראו אור לראשונה; גרסת הדמו של “Birds” בדואט עם גראהם נאש וגרסת המפוחית האלטרנטיבית של “Helpless”. לא דברים מפילים, אבל הוצאה באמת חגיגית, גדולה, מקיפה וראויה לאלבום הזה של הרביעייה והתקופה סביבו שהובילה אחר כך לאלבומי סולו מעולים של כל אחד בנפרד.
Ivory Tower (Outtake)
Almost Cut My Hair (Early Extended Version)
Drive-By Truckers – Live at Plan 9
הטראקרס הלכו לארכיון השנה ושחררו אחלה אלבום הופעה שהוקלט לפני 15 שנים, ביולי של 2006. זו הופעה שהוקלטה בזמנו בריצ’מונד, וירג’יניה, בשיתוף עם חנות התקליטים Plan 9. זה התרחש שלושה חודשים אחרי צאת האלבום A Blessing And A Curse, אבל כרגיל עם הטראקרס יש מיקס יפה בסט-ליסט מכל האלבומים שיצאו עד אז. כולל גם קאבר ל-“Moonlight Mile” של הסטונס שמבצע איזבל.
מלבד הכיף של הקלטה טובה ורשמית של הטראקרס בלייב, יש פה גם מימד היסטורי שמוסיף. כי זו הייתה השנה האחרונה של ג’ייסון איזבל בהרכב. כשמונה חודשים אחרי ההופעה הזו, הוא עזב את הלהקה. אז זה גם מסמך ארכיוני מצוין שמייצג את הליין-אפ הקלאסי ההוא של DBT שכלל את הוד-קולי-איזבל ככותבים/מבצעים, יחד עם בראד מורגן, שונה טאקר וג’וני נף.
Dylan LeBlanc – Pastimes
אחד מוותיקי הבלוג שלי הוא דילן לבלנק, שנמצא במעקב של “הרמוניה” מאז שאלבום הבכורה שלו היה אצלי בסיכום הראשון של 2010. אחרי ארבעה אלבומי אולפן הוא עשה משהו קצת אחר השנה ושחרר EP העונה לשם Pastimes. הוצאה של שישה קאברים, מבוצעים בדרך שלו וזה יפה, עם שירים של הסטונס, ניל יאנג, ג’יי ג’יי קייל, גלן קמפבל, בוב דילן וזפלין.
First Aid Kit – Who By Fire: Live Tribute to Leonard Cohen
צמד האחיות הנפלאות של First Aid Kit שחררו השנה את Who By Far, אלבום לייב שכולל את הופעת המחווה שלהן ללאונרד כהן שהוקלטה ב-2017. האמת? לא יודע למה חיכו עם זה כ”כ הרבה זמן, כי זו אחת המחוות היותר מקסימות ששמעתי לאמן כלשהו. ההופעה נערכה בשבדיה (הבית של האחיות) מספר חודשים אחרי מותו של כהן והיא כוללת תזמורת ואורחים בקטעים ספציפיים, ועם תוספת של פואמות ומכתבים והקראת ליריקה בין השירים, או עם שילובים שלהם. ויש חיבורים נהדרים וכל האווירה פשוט נורא יפה לדעתי.
האחיות תמיד היו טובות בקאברים ועכשיו זה בולט באלבום שלם. יש לציין שאני לא חובב גדול של לאונרד כהן, אבל הביצועים פה פשוט מצוינים וכל ההקלטה מהפנטת. מהמחוות היותר טובות ומיוחדות ששמעתי, במיוחד למוזיקה של מוזיקאי ספציפי.
You Want It Darker
So Long Marianne
‘Futurebirds & Carl Broemel – Bloomin
אחרי ששחררו את Teamwork בשנה שעברה, ה-Futurebirds העניקו מתנה קטנה ב-2021 בצורת EP של ארבעה שירים. והם לא עשו זאת לבד. הקליטו את השירים הללו יחד עם קארל ברומל האדיר של מיי מורנינג ג’אקט. זו אמנם הוצאה באמת קטנה, אבל מעולה ממש. השירים שנמצאים כאן יכלו בכיף להיכנס לאלבומי האולפן הטובים שלהם. הם קיבלו פה בית לא גדול או בולט, אבל שווה נורא.
College Try
Blue Eyed Girl
GospelbeacH – Jam Jam
ממתק קטן וכיפי נורא שברנט רדמייקר ו-GospelbeacH הביאו לנו השנה. עם חמישה קאברים לשירי פופ ישנים, מבוצעים בסגנון קצת אחר והתוספת של החבר’ה של גוספלביץ’, עם תיבול של קאנטרי-רוק, הרבה צבעוניות ואיזה Cosmic Americana שהכניסו לשירים הישנים הללו. התוצאה השובבית ונהדרת נמצאת ב-EP הזה, שנשמע גם שעשו הרבה כיף בהקלטה שלו.
Highway Butterfly: The Songs of Neal Casal
אהבתי כמה וכמה אלבומי מחווה שיצאו השנה, שמוקדשים לאלבומים. אבל זו המחווה שהכי ציפיתי לה והכי ריגשה אותי, כזו שמוקדשת לקריירה שלמה של אמן. המוות של ניל קאסל לפני שנתיים ממש שבר אותי. במיוחד העובדה שהוא בחר לסיים את חייו. כל עניין הדיכאון ומוות הציפו אותי. זה היה אובדן שממש לקחתי ללב, גם כי ניל היה מוזיקאי ובן-אדם נורא אהוב עליי.
האלבום המשולש של Highway Butterfly נותן המון אהבה וכבוד למוזיקה של ניל, עם לא פחות מ-41 שירים שלו שמבוצעים כאן בגרסאות חדשות ע”י מלא שמות אחרים אהובים עליי נורא גם כן. אני חושב שאם ניל היה פה, הוא היה מתרגש מזה גם ורואה כמה קולגות ומאזינים אהבו אותו ואת המוזיקה שהשאיר אחריו. יש יותר מדי שמות מעולים פה כדי לכתוב, אז כדאי פשוט לשמוע. מהמחוות היותר יפות מבחינתי שיצאו למוזיקאי מסוים אחרי מותו. We love you, Neal.
Home In This World: Woody Guthrie’s Dust Bowl Ballads
אחד מאלבומי המחווה היותר ראויים לדעתי שיצאו בשנים האחרונות. אלבום שמאגד יחד חבורה נהדרת של שמות מודרניים שיוצרים מחדש את האלבום Dust Bowl Ballads של וודי גאת’רי מ-1940. מה שכנראה היה אלבום הקונספט הראשון, שהתעסק כולו בסופות הענקיות וההרס בארה”ב של ה-Dust Bowls. ההוצאה החדשה כוללת את כל שירי האלבום המקורי, בנוסף לשניים שלא היו בו במקור (Dust Bowl Blues ו-Pretty Boy Floyd), אבל לגמרי מתאימים.
בין השמות המבצעים אפשר למצוא את ה-Secret Sisters, לילי מאי, Waxahatchee, ה-Felice Brothers, סוואמפ דוג, Watkins Family Hour ועוד. לעוקבים של “הרמוניה” יהיו שם מלא שמות מוכרים. הביצועים החדשים מעניינים ויפים ונותנים כבוד גם לוודי גאת’רי וגם לאלבום קונספט חשוב שציין שנה שעברה שמונה עשורים לצאתו.
Swamp Dogg – Dust Bowl Refugee
Lillie Mae – Tom Joad, Pt. 2
I’ll Be Your Mirror: A Tribute To The Velvet Underground & Nico
עוד אלבום מחווה שמביא כבוד ומשהו חדש לאלבום קלאסי שלם. הפעם I’ll Be Your Mirror, שכולו מחווה לאלבום הבכורה של ה-Velvet Underground עם ניקו. רשימה נהדרת של אמנים מעניקה איזה משהו חדש ומרענן לדעתי לשירים הללו. חייב לציין שזה אף פעם לא היה האלבום האהוב עליי של VR (התואר הזה שייך ל-Loaded), אבל ממש נהניתי לשמוע את הגרסאות החדשות פה.
עם מייקל סטייפ שפותח ב-“Sunday Morning”, שרון ואן אטן עם “Femme Fatale”, קורט וייל ו-Run” Run Run”, גרסת “Heroin” של ת’רסטון מור ובובי גילסבי, קורטני ברנט עם שיר הנושא של המחווה ו-Fontaines DC מגישים את “The Black Angel’s Death Song”. אחלה של ביצועים, וזה לא הכל. כיף של אלבום מחווה, עם שילוב מעולה של שמות, יוצרים ויוצרות, שמגישים איזו עדנה חדשה לשירים האלה מ-1967.
Sharon Van Etten – Femme Fatale
Thurston Moore ft. Bobby Gillespie – Heroin
Jason Isbell & The 400 Unit – Georgia Blue
כן כן, עוד אלבום מחווה, הפעם לא לאלבום, אלא למדינה בתוך ארה”ב. ג’ייסון איזבל צייץ בטוויטר שנה שעברה הבטחה, שאם ג’ו ביידן זוכה ברוב הקולות בבחירות במדינת ג’ורג’יה, הוא יקליט אלבום שלם שמוקדש למדינה. ביידן זכה שם והשנה איזבל לגמרי עמד בהבטחה שלו. התוצאה היא Georgia Blue, אלבום קאברים שכולו עם שירים של אמנים שמגיעים ממדינת ג’ורג’יה. ויש גם אורחים לכל אורכו.
האלבום נפתח ומסתיים עם שירים של .R.E.M. בהתחלה “Nightswimming” (עם בלה פלק וכריס ת’ייל) ובסוף “Driver Eight” (יחד עם ג’ון פול וייט). אפשר גם למצוא באלבום שירים של Drivin’ N’ Cryin, ג’יימס בראון, אוטיס רדינג, Allman Brothers, גלדיס נייט ועוד. בין האורחים נמצאים פה גם אמנדה שיירס, ברנדי קרלייל, ג’וליאן בייקר ואחרים. יש אפילו גם קאבר ל-Sometimes Salvation של הבלאק קרואוז, יחד עם סטיב גורמן, המתופף המקורי של הקרואוז. מחווה עם אחלה קונספט ולא מעט יופי מג’ייסון והחברים.
Jason Isbell with Sadler Vaden – Honeysuckle Blue
Jason Isbell with Brandi Carlile & Julien Baker – Kid Fears
Joni Mitchell Archives – Vol. 2: The Reprise Years (1968–1971)
בשנה שעברה ג’וני מיטשל סוף סוף פתחה את הארכיון שלה עם המארז הראשון שכיסה את השנים המוקדמות שלה בתור מוזיקאית, של 1963 עד 1967. לא מזמן שוחרר מארז ההמשך, זה שמתחיל בדיוק איפה שהקודם הפסיק. עם הקלטות מסוף 67′ דרך העבודה על אלבום הבכורה שלה, Song For A Seagull, תקופת שני האלבומים הבאים ועד לסשנים של Blue (שציין השנה יום הולדת 50).
כמו בקופסה הראשונה, יש פה מלא אוצרות, עם הקלטות ביתיות, הופעות, דמואים ועוד. הכל בדרך כרונולוגית מרתקת בשנים הראשונות בדיסקוגרפיה והקריירה הרשמית של מיטשל וההצלחה המוקדמת. חובה לכל חובב/ת של ג’וני עם עוד הוצאת ארכיון משובחת לנבור בה עד ההמשך עם החלק השלישי.
(Midnight Cowboy (Home Demo 1
The Circle Game/Little Green (Live at Carnegie Hall 1969)
Marc Ford – Live In Germany
אלבום הופעה חדש של מארק פורד, שכידוע (או לא) הוא אחד הגיטריסטים הכי אהובים עליי בעולם, בערך מאז שהתחלתי להתחבר למוזיקה ברצינות. לתזכורת: מארק היה הגיטריסט של The Black Crowes בתקופות הכי טובות שלהם בקריירה מבחינתי של 1992 עד 1997 ואז תחנת הקאמבק המדהימה השנייה של 2005-2006 ועד לא מזמן היה גם חבר בלהקת הבת של הקרואוז, The Magpie Salute.
למארק יש אחלה של קריירת סולו, שסיקרתי רבות. הוא שחרר ממש בתחילת 2021 אלבום לייב מעולה, מהקלטה שהגיעה אליו לא מזמן, עברה מיקס ונשמעת פשוט מצוין. זו הופעה שנערכה בגרמניה בחודש מאי של 2017. היא תופסת את מארק ביכולת מצוינת, כשהוא חורך עם הרבה חשמל שירים מקוריים וקאברים, יחד עם להקת הגיבוי שלו, ה-Neptune Blues Club. כיף גדול של הוצאה שמייצגת מבחינתי לא מעט צדדים אהובים של מארק וכישרון-העל שלו.
Neil Young & Crazy Horse – Way Down In The Rust Bucket
ניל יאנג שלף השנה מהארכיון את Young Shakspeare וגם את ההופעה ב-Carnegie Hall (החלק הראשון בסדרת הבוטלגים שלו). שתי ההוצאות הללו הוקלטו באותה התקופה, אבל הוצאת הארכיון שהכי הלהיבה אותי השנה של יאנג הייתה מתקופה דווקא יותר מאוחרת. ההופעה שנמצאת ב-Way Down In The Rust Bucket במסגרת ה-Archive Performance Series, זו שלקוחה מנובמבר של 1990, כשניל וקרייזי הורס הגיעו למועדון ה-Catalyst הקטן בסנטה קרוז, קליפורניה, וביצעו שם את ההופעה האחרונה שלהם לאותה שנה.
זה קרה חודשיים אחרי יציאת האלבום Ragged Glory וזו אחת ההופעות היותר טובות וגם מיוחדות של ניל והסוסים יחד. ההופעה הזו קרובה לשלוש שעות מלאות חשמל, לכלוך, קטעים ארוכים, מלא חופש מוזיקלי ובאמת תופסת את קרייזי הורס במיטבם. לא מעט שירים (טריים בזמנו) של Ragged Glory כמובן נמצאים פה, ואיתם עוד שלל ביצועים אדירים אחרים. ביניהם גם ביצוע הלייב ההיסטורי והראשון אי פעם של “Danger Bird”, שהתרחש 15 שנה לאחר ששוחרר ב-1975.
יחד איתו יש פה לראשונה שני נציגים מעולים של Reactor שמקבלים שחרור לייב רשמי ראשון; “Surfer Joe & Moe The Sleeze” ואיתו “T-Bone”. כיף גדול לשמוע אותם כאן. כמו גם את “Bite The Buller” עם גרסת לייב רשמית לראשונה ו-“Homegrown”, חברו לאלבום American Stars N Bars. מצטרפות אליהם כמה קלאסיקות והכל יחד יוצר חבילה חשמלית מושלמת של יאנג וקרייזי הורס, גם בביצועים וגם בסאונד. הופעה שהיא פצצה ענקית, שגם עובדת בתור חבל מקשר בין Ragged Glory ל-Weld ויחד איתם יוצרת טרילוגיה מדהימה ואת השיא המחודש בזמנו של ניל והסוסים יחד בתחילת שנות התשעים.
Danger Bird
Surfer Joe and Moe the Sleaze
Norah Jones – ‘Till We Meet Again
נורה ג’ונס שחררה השנה את אלבום ההופעה הראשון שלה בקריירה. קוראים לו Till We Meet Again’ והוא כולל 14 קטעים מכל הקריירה שהוקלטו בשנים האחרונות. במהלך 2022 נציין כבר 20 שנה לאלבום הבכורה של נורה וזה בהחלט היה זמן טוב לשחרר הוצאה כזו, עם הצד של נורה על הבמה. יש פה נציגים מלא מעט תקופות בדיסקוגרפיה שלה (פלוס הקאבר ל-“Black Hole Sun” כמחווה לכריס קורנל), הרבה ביצועים יפים והמקום בו השירים מקבלים חיים חדשים. אני אוהב במיוחד את האלבומים האחרונים של ג’ונס בקריירה ושמחתי גם לקבל ממנה את ההוצאה הזו. הגיע הזמן שהיא תביא לנו גם איזו מתנת Live רשמית.
It Was You
Flipside
Patti Smith – Live At Electric Lady
בשנה שעברה כתבתי פה בסיכום ההוצאות המיוחדות על פרויקט 50 השנים לאולפנים של Electric Lady עם ה-EP של The Raconteurs. השנה שוחררו עוד EP’s בסדרה הזו, תחת השם של Live at Electric Lady. ביניהם אחד של אחת המוזיקאיות האהובות עליי ביותר – פטי סמית’.
ההקלטה של פטי נהדרת וכוללת חמישה שירים מקוריים ושני קאברים. במקוריים אפשר למצוא את Ghost” “Dance”, “April Fool, הגרסה הארוכה והמהפנטת של “Birdland” ושני קטעי השיא של ההוצאה הזו: ביצוע מופלא ל-“Peaceable Kingdom”, אחד השירים היותר אהובים עליי של פטי מהאלבום Trampin, ואיתו ביצוע מפתיע ונדיר ל-“Broken Flag”. הנציג של Wave שבוצע פעם אחרונה לפני 17 שנים.
יחד איתם נמצאים קאברים ל-“Blame It On The Sun” של סטיבי וונדר ו-“One Too Many Mornings” של דילן. כיף של הקלטה אחרי הרבה זמן שלא קיבלנו הוצאה רשמית מגברת סמית’ (בתקווה לאלבום עם חומרים חדשים גם מתישהו בקרוב).
Peaceable Kingdom
Broken Flag
The Replacements – Sorry Ma, Forgot To Take Out The Trash Deluxe Edition
אלבום הבכורה של ה-Replacements ציין 40 שנה ליציאתו בקיץ האחרון, ולכבוד המאורע שוחררה גרסת דלוקס ענקית שמוקדשת לו. עם ארבעה דיסקים ו-100 רצועות שמכסות את כל תקופת האלבום ותחילת הדרך של הלהקה. כולל דמואים, הקלטות אלטרנטיביות והופעה מוקדמת שהתקיימה במיניאפוליס בינואר של 1981, שבעה חודשים לפני יציאתו של האלבום. חגיגה גדולה שלגמרי מכסה את הסשנים והתקופה המוקדמת של הלהקה, במארז שחובבי ההרכב בהחלט ימצאו בו הרבה דברים מעניינים ותזכורת לאלבום שהוציא לדרך את הדיסקוגרפיה של ה-Replacements.
Get Lost (Outtake)
Johnny’s Gonna Die / All by Myself (Live, Minneapolis, MN, 1/23/81)
Richmond Fontaine – A Farewell Show
ההרכב המצוין של Richmond Fontaine (שגם אחראים בין השאר על אות הפתיחה של התכנית של “הרמוניה” ברדיו הקצה) הודיע על פירוק לפני כמה שנים וההופעות האחרונות שלהם היו ב-2016. המנהיג של הלהקה, ווילי ולאוטין, בחר כרגע להתרכז יותר בהמשך קריירת הכתיבה שלו (שמלאה בספרים מומלצים) ובהרכב השני בו הוא חבר, The Delines. השנה הוא והלהקה הביאו לנו סוג-של מתנת פרידה, עם ההקלטה של ההופעה שלהם בקילקני, אירלנד, בטור ה-Farewell שלהם. יש להם חיבור קרוב למקום והם מדברים עליו גם באמצע ההופעה, שמלאה באחלה ביצועים והקלטת פרידה ראויה, ללהקה מצוינת שהשאירה הרבה דברים נפלאים מאחורה. על הבמה ומחוצה לה.
Samantha Crain – I Guess I Live Here Now
סמנת’ה קריין שחררה בשנה שעברה את A Small Death, אלבום שנורא אהבתי. בגלל הקורונה היא לא ממש זכתה לגבות אותו בהופעות, אז במקום זאת היא המשיכה להסתכל פנימה וביצירה האישית שלה, והקליטה ושחררה ארבעה שירים נוספים שיצאו ב-I Guess We Live Here Now. זה EP יפה שאפשר להגיד שמתפקד בתור האפילוג של A Small Death. איזה פרק נוסף ולא מתוכנן, שגם ממשיך את הכתיבה והיופי של האלבום וגם מתפקד לבד בתור מיני אלבום אישי ומוצלח.
The Secret Sisters – Quicksand
כבר מעל עשור שאני כותב על ה-Secret Sisters, האחיות לידיה ולורה רוג’רס. מאז תחילת הדרך שלהן למעשה. ואיזה כיף להמשיך ולהאזין לאותה דרך והתקדמות שהן עשו בעשור האחרון. אחרי ארבעה אלבומי אולפן (האחרון יצא בשנה שעברה) הן שחררו השנה EP חדש שהוא מתנה קטנה ומקסימה. הוא מכיל ארבעה שירים; שני קאברים ושני שירים מקוריים. בגזרת הקאברים הן מציגות את “Heavy Balloon” של פיונה אפל וביצוע ל-“Someday”, מתוך אלבום הבכורה של הסטרוקס שחגג השנה 20.
כמו תמיד, מביאות הבנות לבית רוג’רס את הסגנון השונה והייחודי שלהן לשירים הללו וממש הופכות את עורם. שני השירים המקוריים נהדרים גם הם. שיר הנושא ו־”Endless Running Out of Time”, שמסיים את ההוצאה הקטנה והנהדרת הזו, רק מוסיפים עוד קסם לדרישת השלום המוזיקלית והיפה משתי האחיות המוכשרות.
Sharon Van Etten – Epic Ten
בשנה שעברה האלבום השני של שרון ואן אטן, Epic, ציין עשור ליציאתו. השנה היא חגגה את העניין עם הוצאה מחודשת ומורחבת לאלבום ורעיון די מגניב. לקחת מבחר אמנים שהיא אוהבת ולתת להם להקליט את שירי האלבום מחדש. ההקלטות הללו נמצאות בדיסק השני של Epic Ten ואפשר למצוא שם בן השאר את פיונה אפל, קורטני ברנט, איידלס וגם את יקירת הבלוג לוסינדה ויליאמס. הוצאה חגיגית שהיא גם יום הולדת לאלבום וגם מחווה וגם תזכורת לשירים היפים המוקדמים של ואן אטן.
Tedeschi Trucks Band – Layla Revisited (Live at LOCKN’)
בקיץ של 2019 הטדסקי טראקס בנד הפתיעו את כל הקהל בפסטיבל ‘LOCKN כשעלו לסט השני שלהם שם ובו הם ביצעו את כל האלבום Layla מההתחלה עד הסוף, בעזרתו של טריי אנסטסיו. השנה הם שחררו רשמית את הסט המלא וזה כמובן נהדר. ללהקה המון קשרים לאלבום, כפי שתמיד הראו על הבמה ומחוצה לה. עם דוויין אולמן וההשפעות והחוטים המשפחתיים אל דרק טראקס והאולמנים, מה שדרק עשה בעבר עם שירי האלבום וההופעות עם קלפטון ואפילו המידע הקצת משוגע שסוזן טדסקי נולדה בדיוק ביום בו Layla שוחרר. עם כל המסביב, ה-Legacy והחוטים המקשרים, רק הגיוני שהלהקה של דרק וסוזן יקחו את כל השירים של Layla ויביאו להם משהו מיוחד, כפי שקרה שם ב-2019 וכפי ששומעים בהוצאה הרשמית של ההופעה הזו.
Tom Petty & The Heartbreakers – Angel Dream
(“Songs and Music From The Motion Picture “She’s The One)
בהמשך לפרויקט הארכיון של טום פטי אחרי-מותו והקופסה האדירה של Wildflowers And All The Rest מהשנה שעברה, קיבלנו השנה את Angel Dream, שהוא סוג-של הוצאה מחדש ל-She’s The One. האלבום של פטי וההרטברייקרס שתפקד כפסקול הסרט בעל אותו השם בשנת 1996. מה שקורה עם Angel Dream, זה ההפיכה הרשמית שלו מפסקול לאלבום בפני עצמו של פטי והחברים לכל דבר, עם כמה שינויים, תוספות ועריכה מחדש של הקטעים מההוצאה המקורית.
במקור She’s The One כלל לא מעט Outtakes של Wildflowers. כאלה שלא נכנסו לאלבום המקורי שנתיים לפני כן והרבה מהם כן יצאו שנה שעברה בקופסה של All The Rest, בביתם המקורי. אז קודם כל הורידו מההוצאה של 96 את הביצועים הכפולים של “Walls” ו-“Angel Dream” והשאירו אחד שלם מכל אחד. יחד איתם ירדו שלושה Outtakes ששוחררו כבר שנה שעברה בקופסה של Wildflowers ובנוסף ירדו גם שני קטעי האינסטרומנטל הקצרצרים של “Hope On Board” ו-“Airport”.
לשירים שנשארו התווספו ארבעה קטעים חדשים לגמרי שהוקלטו בתקופה ההיא ויצאו השנה לראשונה; שני שירים מקוריים העונים לשמות “One of Life’s Little Mysteries” ו-“105 Degrees”, קאבר ל-“Thirteen Days” של ג’יי ג’יי קייל וקטע אינסטרומנטלי של פטי בשם “French Disconnection”. בנוסף, משוחררת פה גם גרסה ארוכה יותר ל-“Supernatural Radio” שהיה גם ב-96. התוצאה הסופית היא אלבום חדש-ישן של ההרטברייקרס, במהלך שאני לגמרי בעדו. במיוחד כי הוא ממשיך ישירות את הארכיון של Wildflowers ויחד איתו מניח את השירים במקום הראוי להם והיותר מקורי בו הם הוקלטו ואליו הם שייכים. עם זאת, ההוצאה הזו גם מביאה ל-She’s The One עוד כבוד שראוי לה. הוצאה שתמיד הייתה מבחינתי מאוד Underrated בדיסקוגרפיה של פטי והחברים.
Supernatural Radio (Extended Version)
Thirteen Days
מוזמנים/ות להאזין גם לפלייליסט ההוצאות המיוחדות בספוטיפיי, שכולל נציגים מכל מה שכתבתי עליו כאן + עוד כמה דברים שלא נכנסו לפוסט:
