שתי אבידות בימים באחרונים של מוזיקאים גדולים. קודם היה זה מרטי באלין, מהחברים המקוריים של ג’פרסון איירפליין, שכתב והיה הקול של המון שירים מעולים. ואתמול היה לי ממש חבל לשמוע על מותו של אוטיס ראש, בגיל 84.

אוטיס היה מענקי הבלוז מבחינתי, מוזיקאי וגיטריסט ענק. אחראי גם על לא מעט שירים והקלטות שמהווים חלק מעמודי התווך של הז’אנר והשפעות על כ”כ הרבה אמני בלוז-רוק לבנים שהגיעו אחריו. הדוגמה הבולטת ביותר היא כנראה ההקלטה הרשמית הראשונה שלו בשנת 1956, עם I Can’t Quit You Baby. הוא היה הראשון להקליט את השיר של ווילי דיקסון. זה שאחר כך לד זפלין יהפכו ללהיט מזוהה איתם.

הוא אחראי גם על All Your Love, שהכרתי לראשונה בזמנו מהבלוז ברייקרס של ג’ון מאייל עם אריק קלפטון וכמו כן אירוסמית’ שהקליטו אותו לאלבום Draw The Line (לא נכנס בסוף לאלבום ושוחרר במארז של Pandora’s Box). גם Double Trouble שייך לאוטיס, מהשירים שקלפטון הקליט וביצע לא מעט בקריירה. ועוד הרבה שירים אחרים שכתב והקליט ואחר כך קיבלו קאברים מענקים אחרים שהושפעו ממנו ופיתחו את הקו בין בלוז לרוקנ’רול.

ההוצאה הראשונה של אוטיס ראש שקניתי ושמעתי בחיי היתה האלבום Mourning in the Morning. קלאסיקה שהקליט ב-Muscle Shoals, באולפני Fame המוכרים ואיפה שבאותה תקופה הוצג הצד הטוב של אלבאמה דרך המוזיקה ושיתופי הפעולה של מוזיקאים לבנים ושחורים יחד.

זה אלבום שניק גרייבנטיס ומייק בלומפילד הפיקו ודוויין אולמן מנגן בחצי ממנו בערך, בתור נגן אולפן שכיר. דוויין נשמע בעיקר על ה-Lead בקטע הפתיחה Me וב-Reap What You Sow שעד היום הוא מקטעי אוטיס האהובים עלי. הגעתי לאלבום הזה בזמנו בגלל דוויין, אבל נשארתי בגלל אוטיס ראש והמשכתי להכיר אותו יותר לעומק. הוא מייצג בשבילי הרבה.

אוטיס עוד הקליט הרבה דברים טובים אחריו, במיוחד בשנות השבעים. אלבומים כמו Right Place, Wrong Time וטובים אחרים. השאיר אחריו מורשת גדולה, שורה של רצועות ושירים מרשימים ושמות מהם שלא בטוח שכל מאזיניהם מודעים לזה שמגיעים במקור ממנו. היה גדול. במוזיקה, בנגינה, בשינוי ובהשפעה.

R.I.P