טוב, הם כנראה ידעו שאני מגיע לאמסטרדם…וואו. זו היתה אחת ההופעות הטובות ביותר שראיתי בחיי. זו גם היתה ההופעה הכי ארוכה בקריירה של ניל יאנג (לא כולל CSNY), עם שלוש וחצי שעות אינטנסיביות ומטורפות לחלוטין.
מבחינת סט-ליסט, גם כן, אחד המופרעים שהיו מבחינתי. עם כמה רגעי שיא. ועוד איזה רגעי שיא. קודם כל Razor Love בוצע בחלק הסולו-אקוסטי והיה נהדר. אבל הטירוף כרגיל הגיע בחלק עם Promise of the Real ועם המון המון חשמל. זה התחיל עם ביצוע מפתיע של Change Your Mind. ראשון מאז 2009 לנציג הארוך של Sleeps With Angels. מיד אחריו התחילו התווים הראשונים של Don’t Be Denied וכבר הייתי בעננים. ביצוע ראשון שלו השנה וסימנתי לי שיר שני שחוויתי בחיי מתוך Time Fades Away.
קצת אחר כך קיבלתי גם את Revolution Blues שכ”כ רציתי. נראה לי שזה היה אחד הרגעים הכי מאושרים שלי אי פעם בהופעות. בשניות הראשונות קפצתי משמחה. מרגעי האושר הטהורים האלה שרק הופעות ומוזיקה יכולים לספק. הייתי כ”כ בתוך זה. כל צליל וכל מילה שיצאה מהפה של ניל ושלי יחד איתו. לכל אורך הערב, היה נראה כאילו הם לא רוצים להפסיק לנגן. מדהים לראות אותם יחד. במיוחד מהשורה הראשונה. פשוט מדהים. לא ראיתי ככה את ניל מעולם. אפילו לא עם קרייזי הורס. רמות ההנאה והאנרגיה שהוא שואב ונשאב אליהן יחד איתם, זה קשה לתאר. הוא כמו ילד על הבמה.
אחרי סיום סופר-חשמלי ואינטנסיבי של Rockin’ In The Free World ו-Love And Only Love הם ירדו מהבמה. ואז בהדרן הגיע Like An Inca. הזמן של ההופעה כבר עבר את ה-3 שעות וידענו שזהו. אחרי הביצוע שלו הם שוב הודו לכולם, השתחוו ואמרו להתראות. אבל אז ניל אמר משהו לשאר, ביקש את האקוסטית שלו חזרה, וכולם שבו למקומות לביצוע מקסים של Here We Are In The Years. הם מבצעים אותו כ”כ יפה, כולל כל ה-Outro עם קטע הגיטרה מ-Pushed It Over The End, והוא היה בשבילי הנעילה המושלמת לערב הזה. סיום נורא מיוחד לערב היסטורי בקריירה של יאנג על הבמה, עם הנציג הנוסטלגי מאלבום הסולו הראשון. והיו באמצע עוד המון רגעים גדולים. עם Winterlong ו-Words ועם Alabama ו-Hold Back The Tears והרשימה המלאה שמצורפת פה בסוף.
כל הערב לוקאס, מיקה והחברים המוכשרים האלה, שאבו טונות של אנרגיה מהקהל. ניל אפילו יותר. הם פשוט לא הפסיקו. שיר אחרי שיר. לגבי כל מה שכתבתי בפוסט המיוחד לפני תחילת הטור – אחרי שחוויתי על בשרי את הערב הזה, אני לוקח ומכפיל את כל מה שנאמר שם פי כמה וכמה. סט-ליסט, Performance, אורך, חופש מוזיקלי, להקה מהודקת, אווירה. הכל הגיע לרמות הכי גבוהות שיש. ראיתי 8 הופעות של יאנג בעבר לפני אתמול. זו גם היתה ההופעה ה-90 שלי בכלליות שטסתי במיוחד לראות בחו”ל. אבל לא ראיתי משהו כזה מעולם. שלוש וחצי השעות שהתרחשו אתמול על הבמה של ה-Ziggo Dome נכנסות בקלות לטופ עשר הופעות שלי בכל הזמנים. האמת, כנראה בטופ חמש. הרבה בגלל שזה גם היה אחד מהערבים האלה…כשהכל מתחבר ומשהו לא מתוכנן קורה ואתה עד לאירוע שתזכור כל החיים.
חוויה, הופעה, אירוע. לא משנה איך קוראים לזה, אני רק יודע שבעוד שנים מהיום אני אדבר על הערב של התשיעי ביולי 2016 עם התרגשות וניצוץ בעיניים. בדיוק כמו שאני חש עכשיו, בזמן כתיבת שורות אלו, כשהאנרגיה וההתלהבות עדיין חמים ובני מספר שעות בלבד. אפשר לקרוא לזה מזל או גורל. לפעמים לחשוב שקיבלת תמורה להשקעה או שזה היה מגיע לך במובן מסוים, על כל השנים שהשקעת באיזה אמן אהוב. אבל לא, אין תשובה נכונה. יש דברים שפשוט קורים והתשובה בסוף היא פשוט להרגיש מאושר שהיית חלק מזה. ממשהו שראוי שיכתבו עליו. ולחשוב שזו רק ההופעה הראשונה שלי מתוך ארבע בטור הנוכחי. השיא הגיע על ההתחלה. יהיה מאוד קשה להתעלות על ההופעה הזו, אבל אוי, כמה שאני הולך ליהנות מההמשך.
Neil Young & Promise of the Real
Ziggo Dome, Amsterdam, 7-9-2016
After The Gold Rush
Heart Of Gold
The Needle And The Damage Done
Razor Love
(Mother Earth (Natural Anthem
Out On The Weekend
Hold Back The Tears
Human Highway
Unknown Legend
Someday
Words
Winterlong
Alabama
Love To Burn
Powderfinger
Mansion On The Hill
Change Your Mind
Don’t Be Denied
Western Hero
Seed Justice
Revolution Blues
Monsanto Years
Rockin’ In The Free World
Love And Only Love
————————————————–
Like An Inca
Here We Are In The Years
נשמע מדהים, מטורף! איזה סט ליסט מדהים. הדרן קצת מוזר… נראה לי שאין אמן כמו ניל יאנג עם כל כך הרבה שירים מעולים (אולי רק דילן, ואן מוריסון). איזה שירים נפלאים הוא ביצע כאן, ועל איזה שירים נהדרים הוא ויתר (קורטז, מיי מיי היי היי, שירים מפסייכדליק פיל ועוד ועוד…). קיבלת בונבון אחרי בונבון… תהנה איזה כייף לך. ותמשיך לכתוב. תודה