מריאן פיית’פול נפרדה מהעולם אתמול, כשהיא בת 78. היה בה כ”כ הרבה יופי, מבחוץ ומבפנים. בפריצה בשנות השישים ועד ממש הסוף והקריירה המאוחרת הנהדרת שיצרה לעצמה. הקשר שלה עם מיק ג’אגר והסטונס בזמנו יצר לא מעט רגעים מוזיקליים. כמובן שהגרסה שלה ל-As Tears Go By, אבל גם לא לשכוח שהיא כתבה עם ג’אגר וריצ’רדס את Sister Morphine המצוין, ששחררה במקור בגרסתה, שנתיים לפני שהסטונס הוציאו אותו ב-Sticky Fingers.
השיר הזה היה הבי-סייד של Something Better, שאותו ביצעה גם ב-Rock N’ Roll Circus של הסטונס. אבל פיית’פול עשתה את שלה לבד אחרי ההתחלה, עם הפולק-רוק-פופ הנוגע ומרגש, הקאברים שתמיד ידעה לעשות מהם מטעמים וגם כשתמיד ידעה לצאת חזקה ומצליחה מתקופות פחות זוהרות בקריירה.
החיבור הרציני שלי איתה הגיע טיפה מאוחר, בגיל 26, עם אלבום הקאברים Easy Come, Easy Go של 2008 והאורחים הרבים שנמצאים איתה שם. זה האלבום שגרם לי להעריך ממש צדדים שלה שלא התעמקתי בהם קודם וללכת אחורה עם היצירה שלה שפחות הכרתי. במיוחד כשהיא מבצעת באלבום את השירים של ג’ודי סיל, דולי פרטון, ה-Espers, ג’קסון ס. פרנק ומרל הגרד (יחד עם קית’ ריצ’רדס ב-Sing Me Back Home).
זו הייתה איזו נקודת מפנה במבט שלי עליה כאמנית ודחיפה והערכה לגלות את מה שפספסתי קודם. מפגש בולט נוסף איתה הגיע עשור לאחר מכן ב-2018. זו הייתה השנה בה עבדתי קבוע במשרד בדוקאביב והפקתי את הפסטיבל. הדוקו עליה, “פיית’פול” הוקרן באותה שנה וממש שמחתי לדחוף אותו, עם היופי האישי שהוא טומן והסיפורים המרתקים שיוצאים ממנה.
מאוחר יותר באותה שנה היא שחררה לעולם את Negative Capability, שעבדה עליו עם וורן ורוב אליס ועזרה של ניק קייב. זה אחד האלבומים היותר נפלאים ומרגשים בקריירה מאוחרת של אמנית שכבר ראתה הכל. הוא כולל כמה שירים ישנים בהקלטה חדשה + קטעים טריים בזמנו שהראו כמה עוצמה יש לה, יחד עם הרכות בקולה המחוספס והמבוגר.
יש באלבום הזה שני שירים שבלטו לי במיוחד והיפנטו אותי נורא, עכשיו אפילו עוד יותר. אחד מהם הוא The Gypsy Faerie Queen עם החיפוש שלה אחרי מישהי שתמיד ראיתי בו את עצמה. ה-Gypsy Queen, שנדדה כל כך הרבה, שמשלבת בין איזה יופי מלכותי לאמנות הכי פשוטה ומקסימה. שיר שהיא מתחילה אותו במשפט “I’m known by many different names” וככה היא מייצגת את שני הצדדים.
השיר השני הוא In My Own Particular Way שלחלוטין מייצג אותה. מישהי שלגמרי הלכה בדרכה האישית, מאור הזרקורים לאפלה מאחורי הקלעים ואז בחזרה לאור בוהק, בוגר ואחר.
It’s taken me a long time to learn”
In fact my whole life so far
So much rubbish I had to burn
“So much I had to go through
אבל הדרך שעברה הביאה לה הרבה הערכה בסוף. גם הרבה יופי ויצירה אמיתית וכנה. מסוף שנות השישים, הפולק הרך, הקאברים לבוב דילן ואחרים, הסטונס, ההצלחה, הפנים, השקיעה, החזרה עם Broken English בסוף הסבנטיז, התחייה, הפנים עם הקמטים, המבט אחורה, הכוח מקדימה, שנות האלפיים והיצירה בעשור השמיני לחייה, ואתמול סוף הדרך. אותה הדרך שהיא הובילה, מוקפת בשירים והצלילים