שנת 2016 מציינת כבר שני עשורים ליציאת אלבום הבכורה של גיליאן וולש ושחרור אלבום הבכורה שלה ושותפה המוזיקלי ולחיים – דייב רולינגס. עשרים שנה של עשייה לאחד מהקולות הנשיים האהובים עלי ביותר בסביבה. לכבוד הציון הכנתי פוסט חגיגי בשלושה חלקים שמוגש לפניכם כך:

20 שנה, 20 תחנות – מעבר על כל הקריירה של גיליאן מהעיניים (והאוזניים) שלי, עם עשרים תחנות בולטות שבחרתי בצורה כרונולוגית, מ-1996 עד היום.

ערב מושלם באמסטרדם – טקסט אישי על הפעם היחידה בה ראיתי את גיליאן בהופעה, בערב מוזיקלי שנשאר כאחד המושלמים והמקסימים שחוויתי.

מיקס מיוחד סוקר קריירה – עשרים שירים שבחרתי וערכתי מעשרים שנות הקריירה של גיליאן עד כה. אז שווה גם להגיע לסוף.

כמובן גם כל הטקסטים לפני המיקס מלאים במוזיקה ולינקים, עם המידע, הפן האישי וחגיגה אחת גדולה לקריירה שעדיין ממשיכה. מקווה שתיהנו מכל מה שהכנתי.

================================================================

תחנה 1: Revival
(1996)

אלבום הבכורה שכאמור חוגג השנה יום הולדת 20. הפתיחה הרשמית של הקריירה המוזיקלית, בה גיליאן ודייב חוברים לטי בון ברנט שמפיק את האלבום. הציבור הרחב מגלה את המוזיקה של גיליאן, עם כל השפעות הפולק, קאנטרי ובלוגראס, שמכינות פה את הקרקע מצוין. זה אלבום בכורה מעולה בז’אנר הזה. השיר שפותח אותו (ואת הדיסקוגרפיה של גיליאן) הוא Orphan Girl, מהשירים היותר מוצלחים ממנו עד היום. זה גם שיר ששנה לפני כן אמילו האריס הקליטה באלבומה Wrecking Ball עם דניאל לנוי. הרבה כבוד ששיר שלך כבר מכוסה ע”י אמן גדול שהשפיע עליך, עוד לפני שהוצאת אלבום אחד בקריירה.

ב-Revival לא הכל נשמע שורשי, יש גם קטעים קצת חשמליים מצוינים כמו Pass You By ו-Tear My Stillhouse Down. שעדיין שומרים על רוח ההקלטה והאווירה. זה אלבום עם כמה וכמה פנינים נוספות שכדאי מאוד להכיר, בין אם מגיעים אליו אחרי היכרות כבר עם המוזיקה המאוחרת יותר של גיליאן או בתור הדבר הראשון ששומעים ממנה.

תחנה 2: The Horse Whisperer
(1998)

פה גיליאן נכנסה למקום שחזר לא מעט אצלה בקריירה – השאלת שירים לפסי-קול של סרטים וסדרות. אפשר להגיד שב-1998 זה התחיל באופן בולט, עם הפסקול של “הלוחש לסוסים”, שבולט אצלי יותר מהסרט עצמו…מה שמיוחד פה, הוא שגיליאן תרמה שיר מקורי שלא נמצא באלבומים שלה – Leaving Train היפה. כמו כן היא נמצאת בחברה מאוד מכובדת כאן, לצד שמות כמו לוסינדה ויליאמס, סטיב ארל, אמילו האריס, דווייט יוקאם ואחרים.

תחנה 3: Hell Among The Yearlings
(1998)

מיד אחרי יציאת הפסקול בתחנה הקודמת, גיליאן משחררת את אלבומה השני – Hell Among the Yearlings. אלבום שממשיך מעולה את קודמו, מופק שוב ע”י טי בון ברנט וכולל שורה של שירים שיכלו מבחינתי להפוך ללהיטים בז’אנר אם היו מוקלטים בתקופה ההיא תחת שם מוכר יותר. יש באלבום סיפורים נהדרים וקצת מורבידיים, החל מהפתיחה של Caleb Meyer שמתאר תקיפה מינית ורצח בתגובה (עם שיסוף גרון בעזרת בקבוק), דרך התלות בסם של My Morphine ורצועות כמו I’m Not Afraid To Die ו-Rock of Ages, שנשמעות כאילו נלקחו מכמה וכמה עשרות שנים אחורה. חלק מהקסם של גיליאן ודייב. ליצור מוזיקה מודרנית כזו שקשה להאמין שהיא מקורית ומסופרת בימינו.

תחנה 4: Return of the Grievous Angel
(1999)

בנוסף לשירים בפסקולים, גיליאן גם השתתפה בלא מעט אלבומי מחווה דרך השנים, שמלאים בקאברים מקסימים שלה. פה היא היתה חלק באחד מאלבומי המחווה היותר אהובים עלי, לגראם פרסונס. אמילו האריס, שהכירה את פרסונס יותר טוב מרוב האנשים, הפיקה את ההוצאה. גיליאן מבצעת פה את Hickory Wind, השיר שמוקדם בקריירה פרסונס הביא לאלבום Sweetheart of the Rodeo של ה-Byrds בו השתתף. אמילו האריס עצמה גם הקליטה את גרסת הסולו שלה לשיר באלבום Blue Kentucky Girl.

בכלל, יש כאן קבוצה גדולה של שמות אהובים עלי שמבצעים את שירי פרסונס. ביניהם האריס עצמה, כריס הילמן, סטיב ארל, Whiskeytown של ראיין אדמס, לוסינדה ויליאמס, דיוויד קרוסבי ו-Wilco.

תחנה 5: Ryan Adams – Heartbreaker
(2000)

בתחילת המילניום הנוכחי, גיליאן וולש ודייב רולינגס עזרו להוציא לדרך את אחת הקריירות המוזיקליות הנפלאות של שנות האלפיים. זו של ראיין אדמס. אלבום הבכורה המצוין שלו, Heartbreaker, הוקלט בנאשוויל ועם יתרון הביתיות גיליאן ודייב הגיעו להקליט איתו ומנגנים לכל אורך האלבום. הם והמפיק אית’ן ג’ונס למעשה היו להקת הגיבוי שלו פה. הם תרמו גיטרות אקוסטיות\חשמליות, באנג’ו, באס, קולות רקע ועוד. דייב גם כתב עם אדמס את שיר הפתיחה To Be Young (Is To Be Sad, Is To Be High) ונמצא איתו בקטע הקצר לפניו עם הדיון על מוריסי. את גיליאן אפשר לשמוע בבירור בחלק השירה של “לוסי” בשיר Shakedown On 9^th Street.

בשנתיים לאחר מכן גיליאן ודייב יתארחו גם יותר בקטנה באלבומים הבאים של אדמס; Gold ו-Demolition, בכתיבה ונגינה.

תחנה 6: ?O Brother, Where Art Thou
(2000)

מעט אחרי שיצא האלבום של אדמס, גיליאן הוזמנה להשתתף בפסקול הכי חשוב שלה בקריירה. טי בון ברנט, שהפיק את שני אלבומיה הראשונים, היה גם המפיק הראשי בפסקול של “אחי, איפה אתה?” של האחים כהן. פסקול שכולו נע בין הז’אנרים השורשיים ש-וולש רגילה אליהם. היא בלטה מאוד בעבודה על הפסקול הזה. משתתפת בשני שירים; I’ll Fly Away יחד עם אליסון קראוס ואיתו Didn’t Leave Nobody but the Baby יחד עם קראוס ואמילו האריס. בנוסף היא גם נטלה חלק בהפקה המוזיקלית ואפילו קיבלה תפקיד אורח קטן בסרט (בתור אישה שנכנסת לחנות ומחפשת את ההקלטה של ה-Soggy Bottom Boys).

תחנה 7: Avalon Blues
(2001)

החצי השני של שנת 2001 היה מאוד עסוק אצל גיליאן. בכלל, כל השנה והתקופה ההיא אחרי הפסקול שהוזכר קודם. היא התארחה בכמה וכמה אלבומים, כולל של אליסון קראוס ואלבום הסולו הראשון של ג’יי פרר מ-Son Volt/Uncle Tupelo, ובקיץ של אותה שנה היא נטלה חלק בעוד אלבום מחווה ראוי, הפעם לאגדת הבלוז מיסיסיפי ג’ון הורט. היא מבצעת כאן באופן נפלא את Beulah Land לצד רשימה מרשימה של מוזיקאים כגון לוסינדה ויליאמס, ויקטוריה ויליאמס, אלווין יאנגבלאד הארט, בן הרפר, בק, טאג’ מאהל וג’סטין+סטיב ארל. עוד אלבום מחווה שכדאי להגיע אליו בלי קשר.

תחנה 8: (Time (The Revelator
(2001)

רגע השיא של גיליאן בשנת 2001 ולמעשה אחד מרגעי השיא של הקריירה שלה, היה אלבומה השלישי – (Time (The Revelator. ביחד עם הפסקול של “אחי, איפה אתה?” הוא השלים את הזינוק המשמעותי שלה, גם בצד המסחרי וגם לשם שלה בכלליות. ובאופן מאוד ראוי, כי “Time” עדיין נחשב לאלבום הכי מוצלח שלה והוא באמת יופי של אלבום. זו היתה גם ההוצאה הראשונה שיצאה בלייבל שגיליאן ודייב הקימו באותה שנה – Acony Records, ושחררו את האלבום כבר באופן עצמאי כשרולינגס אחראי על ההפקה.

כתבתי בעבר בהרחבה על האלבום והשיר April The 14^th מתוכו, כשהבלוג היה בחיתוליו בשנת 2010. הוא עדיין נשמע נהדר, עם השיר שהרגע הזכרתי, יחד עם שיר הנושא האדיר שפותח את האלבום, השינוי שהטכנולוגיה והאינטרנט גרמו למוזיקה ולאמנים היוצרים ב-Everything Is Free שעד היום הוא מהשירים היותר אהובים עלי של גיליאן, בנוסף להיותו נוקב וחשוב. ועד לרבע השעה של I Dream A Highway המהפנט שמסיימת את האלבום.

תחנה 9: The Revelator Collection
(2002)

כתוספת לאלבום, שוחרר רשמית גם ה-DVD  של ה-Revelator Collection, הכולל שלושה וידאו-קליפים מהאלבום, בנוסף לביצועי לייב של שירים מסיבוב ההופעות שלו. במקביל יצא גם EP שכולל רק את השירים בלייב. בין הביצועים פה נמצא השיר המקורי Wichita שלא שוחרר באלבום, בנוסף גם למספר קאברים טובים עם Pocahontas של יאנג, Billy של דילן ו- White Freightliner Bluesשל טאונס ואן זאנט.

תחנה 10: Guy Clark – The Dark
(2002)

בין הופעות האורח בתקופה ההיא, גיליאן ודייב היו גם חלק קטן באלבום The Dark של גיא קלארק ז”ל. מהאלבומים המאוחרים, הטובים והנשכחים שלו. הצמד מתארח בשני שירים; Arizona Star ואיתו Homeless, מהשירים היפים והמרגשים באלבום. מעבר לקולות הרקע של גיליאן, בעיקר בשיר האחרון פה, זה גם היה רגע כנראה חשוב ומיוחד בשבילה. להתארח באלבום של אחד הטרובדורים הגדולים של הז’אנר וכל הדור של ה-Outlaw Country שהשפיע כ”כ על המוזיקה והכתיבה שלה.

תחנה 11: Soul Journey
(2003)

שנתיים אחרי “Time”, גיליאן מוציאה את אלבומה הרביעי, Soul Journey. שוב בהפקה של רולינגס והלייבל שלהם. האלבום הזה פונה לכיוון מעט שונה באווירה המוזיקלית שלו. אם בקודם השתמשו רק בכלים אקוסטיים לסאונד השורשי נטו, פה חוזר יותר החשמל והסאונד המודרני. יש כאלו שיעדיפו את הקודמים, אך מבחינתי זה עדיין אחלה של אלבום עם יופי של שירים. במיוחד Look At Miss Ohio או No One Knows My Name. בנוסף לכמה פנינים חבויות קטנות כגון One Little Song שתמיד אהבתי. אף אחד לא ידע זאת בזמנו, אבל זה גם היה אלבום שסיים תקופה מסוימת אצל גיליאן והתחיל הפסקה די ארוכה עד אלבומה הבא.

תחנה 12: Robyn Hitchcock – Spooked
(2004)

באותה תקופה רובין היצ’קוק נכח בהופעה של גיליאן ודייב, נדלק לגמרי על המוזיקה שהם מייצרים ופנה אליהם עם הרעיון לאלבומו החדש – Spooked. הוא הקליט אותו בנאשוויל כשרולינגס מפיק ותוך כמה ימים הם יצרו יחד אלבום שדי מושפע מהמוזיקה של וולש-רולינגס. גיליאן גם מנגנת לכל אורך האלבום והיה לה חותם לא קטן על הסאונד שהיצ’קוק חתר אליו בהוצאה הזו.

תחנה 13: Old Crow Medicine Show
(2004)

כמו עם ראיין אדמס, רולינגס ו-וולש עזרו גם לדחוף את תחילת הקריירה של Old Crow Medicine Show, הרכב הפולק-בלוגראס הנהדר שפועל עד היום. דייב הפיק את אלבום הבכורה שלהם וגיליאן הפתיעה פה עם ליווי תופים בשני שירים. העבודה על האלבום גם הוציאה לדרך חברות וקשר קרוב עם הלהקה, במיוחד חבר ההרכב ווילי ווטסון. הם גם הופיעו יחד בכל מיני הזדמנויות בדרכים, כמו עם הקלאסיקה כאן.

תחנה 14: Bright Eyes – Cassadaga
(2007)

גיליאן ודייב מתארחים באלבום הזה של Bright Eyes. גיליאן נשמעת עם הסולן קונור אוברסט בשיר Classic Cars, אבל ההשתתפות שלה פה פתחה עוד חלון ידידותי. הפעם בין גיליאן ודייב לאותו אוברסט. הם הופיעו יחד אחר כך ובשנת 2009 גיליאן וקונור גם הקליטו דואט מקסים לשיר Lua של Bright Eyes, כחלק מאלבום הצדקה Dark Was The Night.

תחנה 15: The Whispertown – Swim
(2008)

בשנת 2008 יצא האלבום השני של Whispertown, הרכב אינדי-פולקי חמוד נורא. דייב הפיק את האלבום יחד עם תום מונהאן, גיליאן מנגנת ומוסיפה קולות רקע, ומתארחים כאן גם בין השאר ג’ני לואיס וג’ונתן וילסון. זה היה למעשה האלבום הראשון של אמנים אחרים שגיליאן מוציאה בלייבל שלה, Acony Record.

תחנה 16: Dave Rawlings Machine – A Friend of a Friend
(2009)

האלבום הראשון תחת השם של ה-Dave Rawlings Machine, שזה בעצם הצמד דייב וגיליאן, רק שבניגוד לאלבומים של גיליאן, פה זה יותר סולו של דייב שאחראי גם על הקולות הראשיים. עוד רשימת שירים יפה שכתבו יחד, שכוללת את Ruby שמבוצע הרבה בהופעות של גיליאן, את הגרסה האקוסטית של  השיר To Be Young שדייב כתב עם ראיין אדמס ושוחררה קודם ב-Heartbreaker וכמו כן את הרצועה הפשוט מבריקה של Method Acting/Cortez The Killer. עם השיר של קונור אוברסט\Bright Eyes שמתחבר לקורטז של יאנג, הכל אקוסטי במקשה אחת ארוכה ועם קולות הרקע המושלמים של גיליאן…קטע שבנוי משני קאברים שהופך פה למשהו מקורי ומקסים עם השילוב ביניהם וסגנון הביצוע.

תחנה 17: The Harrow & The Harvest
(2011)

קופצים שנתיים קדימה לאלבום הקאמבק של גיליאן. האלבום שהגיע אחרי תקופה ארוכה של 8 שנים בהן היא התקשתה לבנות ולגבש אלבום חדש. אבל ההמתנה היתה כ”כ שווה, כי The Harrow & The Harvest הפך ממש מהר לאלבום מאוד אהוב עלי ובטופ שלה אצלי. הוא גם קיבל את התואר אלבום השנה שלי בסיכום של 2011. כולל מספר שירים שנכנסו אלי עמוק ללב, בראשם The Way It Will Be, שיר שגיליאן היתה מבצעת בהופעות מספר שנים לפני שיצא האלבום. הוא עדיין אחד השירים האהובים עלי בעולם ובשלבים מסוימים בזמנו תיאר במדויק מקרים שהיו לי במציאות, עם קשר קרוב שהתפרק, בגידה, שברון לב וצלקות שנשארות.

האלבום גם כולל את אחד המשפטים היותר אהובים עלי בקריירה של וולש, בשיר הנפלא Tennessee:
,But of all the little ways I’ve found to hurt myself”
“Well you might be my favorite one of all

מהקטעים שמעבירים בי צמרמורת כל פעם. אלו שני שירים מהפנטים שחוברים פה לשורה של מוזיקה חדשה של גיליאן שעשתה לי כ”כ טוב כשיצאה בזמנו אחרי שנים של ציפיה. גם עם Hard Times ועם Dark Turn of Mind ואחרים. נכון לכתיבת שורות אלו, זה עדיין האלבום האחרון שלה. אני מוכן אבל לחכות שוב 8 שנים אם היא תוציא עוד אלבום ברמה הזו.

תחנה 18: Willie Watson – Folk Singer Vol.1
(2014)

אלבום נוסף שיצא בלייבל של גיליאן – Acony Records. אלבום הסולו הראשון של ווילי ווטסון, מי שהיה חבר מקורי של Old Crow Medicine Show. הקשר שלו עם וולש-רולינגס הביא אותו ללייבל בשביל סולו הבכורה שלו. אלבום קאנטרי-פולק די מגניב, עם הפקה של דייב את גיליאן והרבה מהרוח של הצמד שנמצאת גם כאן בין השירים.

תחנה 19: Look Again To The Wind
(2014)

הוצאה שכתבתי עליה בזמנו, אבל לא יודע כמה שמעו על זה. אלבום מחווה לציון 50 שנה לאלבום הנשכח Bitter Tears: Ballads of the American Indian של ג’וני קאש. אלבום קונספט על אינדיאנים בארה”ב וההיסטוריה שלהם. לא היה מהאלבומים הכי מוכרים שלו, אבל אחד ששווה להכיר. הוא גם די פוליטי ונוקב. המחווה של 2014 חוזרת לשירים באלבום המקורי שמבוצעים ע”י שורת אמנים שהושפעו מקאש או חולקים איתו בסיס ז’אנרים דומה. אפשר למצוא פה (כרגיל) את אמילו האריס, סטיב ארל, כריס כריסטופרסון, The Milk Carton Kids וכן את הזוג גיליאן וולש ודייב רולינגס, שמבצעים את שיר הפתיחה המוצלח (והארוך יותר מהמקור) וגם מגבים את שאר האמנים ומנגנים ברוב שירי האלבום.

תחנה 20: Dave Rawlings Machine – Nashville Obsolete
(2015)

האלבום השני של ה-Dave Rawlings Machine. עוד הוצאת פולק שמאוד אהבתי, במיוחד עם שני שירי הפתיחה הנפלאים; The Weekend ו-Short Haired Woman Blues. כולל גם עוד קטעים ארוכים של הצמד בדמות עשר הדקות של The Trip וסיום שמונה הדקות של Pilgrim. לשניים האחרונים אולי קצת יותר קשה להתחבר, אבל אני מת על זה. שירים שמכילים בלאדות סיפוריות, אקוסטיות ונוגות. כל האלבום הוא עוד דוגמה לשיתוף הפעולה המקסים של הצמד, גם עם דייב בפרונט. למרות שאני תמיד מעדיף שם את גיליאן.

================================================================

חודש לפני ש-The Harrow & The Harvest סיים לי את 2011 בתור אלבום השנה, טסתי לראות את גיליאן (ודייב) באמסטרדם. הופעה שחיכיתי לה הרבה מאוד זמן. זה היה ערב קריר בנובמבר וה-Paradiso היה המארח המושלם לאחת ההופעות הכי טובות שראיתי. מאלו שמתעלות על הציפיות (הגבוהות מלכתחילה) וכל האלמנטים שהופכים הופעה לטובה או בלתי נשכחת, היו שם; האווירה, הקהל, הסט-ליסט וה-Performance. הכל התיישר יחד לערב מושלם.

זה היה מסוג ההופעות שחוויית הלייב שלהן יכולה להיהרס בקלות, כי הקהל והקבלה של סוג המוזיקה צריך את המרחב והשקט שלו. רק עם גיליאן ודייב על הבמה, גיטרות אקוסטיות, באנג’ו, קצת מפוחית והרמוניית קולות פשוט מדהימה, בראשות הקול ההוא של גיליאן שאין לו תחליף. אבל הכל עבד. הקהל היה בשקט מופתי בשירים, ידע למחוא כפיים בדיוק בקטעים הנכונים ולתת לצמד את החופש על הבמה. והיתה שם באמת הרבה הרגשה של חופש, משהו שאני מאוד מעריך בהופעות. זה ניכר בהגשת השירים וגם בהרבה דיאלוגים עם אותו קהל. חלקם מאוד חמודים ומשעשעים.

אני גמעתי כל מילה עם חיוך גדול על הפנים, כשהיא עומדת שם מולי, הכי קרוב שאפשר. אפילו בשירים היותר אפלים, ויש להם הרבה כאלו. הם התבדחו קצת בהצגת שירים עם משפט בסגנון של:
“Here’s another downer for you…well, most of them are”

כולם צחקו ועניתי להם בחזרה – “We love the downers!”

וזה נכון. הכוח וההשפעה של גיליאן עלי תמיד היה ביכולת להוציא משהו גדול מפעולה פשוטה ומשהו יפהפה מתוך תוכן אפל. עם שירים מושלמים שמנוגנים בכלים הכי פשוטים ורגש חודר שאני מתחבר לכל מילה שלו. בנוסף ההופעה גם סופית שמה אצלי את דייב רולינגס בתור אחד מהגיטריסטים האקוסטיים הכי טובים שיש. הוא פשוט מדהים. הדברים שהוא מוציא לבדו מהגיטרה הזו נשמעים כמו שילוב של מספר נגנים יחד.

מבחינת השירים היו מספר דברים בולטים. קודם כל בוצע שם כל האלבום The Harrow And The Harvest מלבד שיר אחד. מה שכלל את The Way It Will Be שהיה לי היי-לייט אישי גדול לראותו בלייב וכל השירים שליוו אותי בשנה ההיא ספציפית ועכשיו מסיימים לי אותה באופן הכי חם ואמיתי שיש. מעבר לזה, היה גיוון נהדר מכל האלבומים שהתפרס על גבי שני סטים ואחר כך שני הדרנים. היה גם את Orphan Girl (שפתח את ההופעה כפי שפתח את אלבום הבכורה) ואת No One Knows My Name ואת One Morning שלא מבוצע הרבה ואת Revelator עם סולו אקוסטי ענק של דייב, ואת Look At Miss Ohio ו-Caleb Meyer ו-I’ll Fly Away.

גם דייב שר את Ruby מהאלבום הראשון של ה-Dave Rawlings Machine. זה שיר הפתיחה שלו ואחר כך שמתי לב שנוגנו בהופעה כל שירי הפתיחה של האלבומים של גיליאן ודייב. כל אחד מהם הוציא במקור לדרך תחנה שונה בקריירה שלה וכאן הם קיבלו משמעות אחרת, כשיש עליהם כבר אבק והרבה קילומטרז’ והם ממוקמים במקום שונה, שהכניס להם חיים אחרים בגרסת Live.

היו גם שני קאברים בולטים בהופעה, עם גרסה אקוסטית די מגניבה ל-White Rabbit שסיימה את הערב, ואחד ההיי-לייטים הלא צפויים שלי בדמות קאבר פשוט יפהפה ל-Black Star של רדיוהד, שהפך לשיר פולק שונה ומוצלח. כל הדברים האלה הוציאו אותי מהפראדיסו עם הרגשה כ”כ חמימה בלב, של ערב קסום ופשוט, שמייצג את כל ההילה והסגנון במוזיקה של גיליאן ולמה אני כ”כ אוהב אותה. גם יצאתי משם עם הידיעה שזו אחת ההופעות היותר טובות שנכחתי בהן, עד היום.

================================================================

לסיום, מוגש כאן מיקס סוקר קריירה שערכתי, עם 20 שירים מ-20 שנים. החל מאלבום הבכורה של 1996 ועד להיום. עם נציגים מכל אלבומי האולפן של גיליאן, בנוסף לכמה קאברים וביצועי לייב. אפשר להאזין ממש כאן או בדף ה-Mixcloud שלי. רשימת שירים ומידע עליהם מצורפים פה בסוף.

Tracklist
————————————————————————

1. Orphan Girl
2. Caleb Meyer
3. Revelator
4. (I’ll Fly Away (with Alison Krauss
5. Look At Miss Ohio
6. The Way It Will Be
7. Pass You By
8. (Albuquerque (live
9. Rock of Ages
10. Everything Is Free
11. Make Me A Pallet On Your Floor
12. (Wichita (live
13. Tennessee
14. Tear My Stillhouse Down
15. One Morning
16. (Black Star (live
17. (April The 14th (Part 1
18. One Little Song
19. Leaving Train
20. The Way The Whole Thing Ends

Tracks 1, 7 & 14 from Revival
Tracks 2, 9 & 15 from Hell Among The Yearlings
Tracks 3, 10 & 17 from Time The Revelator
Track 4 from O Brother, Where Art Thou? soundtrack
Tracks 5, 11 & 19 from Soul Journey
Tracks 6, 13 & 20 from The Harrow & The Harvest
(Track 8 recorded live (Neil Young cover
Track 12 from The Revelator Collection
(Track 16 recorded live (Radiohead cover, official single
Track 19 from The Horse Whisperer soundtrack