שוב הגענו לעונת הסיכומים. כמיטב המסורת, משתף 100 אייטמים שפרוסים ע”ג ארבעה פוסטים. מתחילים עם 15 הקאברים של השנה. גרסאות כיסוי שאהבתי, ריגשו, חידשו או פשוט עשו טוב על הלב. בסוף יש גם פלייליסט בספוטיפיי עם כולם.
Aoife O’Donovan – The Lonesome Death of Hattie Carroll
אני מאוד אוהב קאברים לדילן שמבוצעים ע”י קולות נשיים. והשנה אייפה אודונובן עשתה זאת באלבום הטרי שלה, עם קאבר שונה, רך ולעיתים מהפנט בפשטותו לשיר המצוין הזה, והסיפור שמאחוריו.
The Black Keys – I Forgot To Be Your Lover
לא עפתי על האלבום החדש של הבלאק קיז, אבל ממש שמחתי לשמוע בו את הגרסה שלהם לשיר הזה של ויליאם בל הענק. שאחראי גם על You Don’t Miss Your Water והרבה בלאדות סול. הגרסה של הקיז מזכירה לי קצת צדדים יותר מגניבים שלהם מתחילת הדרך.
Bruce Springsteen – She Don’t Love Me Now
מתוך אלבום המחווה הנהדר שיצא השנה לשירי ג’סי מאלין, שהגעתי אליו טיפה באיחור (ותודה לחבר קוואמי על ה-Heads up). יש שם לא מעט אמנים וקטעים מעולים, אבל הלכתי כרגע על הביצוע המרגש הזה של ספרינגסטין.
Dolly Parton – Southern Accents
אחד הקאברים שהכי ריגשו אותי השנה. דולי פרטון מבצעת את השיר הקרוב ללב הזה של טום פטי. קרה במסגרת אלבום המחווה של Petty Country וזה ללא ספק מרגעי השיא שם. כולל הוידאו-קליפ היפהפה שלו והמחוות לטום.
Elvis Costello – Long Distance Love
עוד אלבום מחווה עם לא מעט ביצועים יפים, הפעם לשירי לואל ג’ורג’ המופלא מליטל פיט. מתוכו הגרסה הנהדרת של קוסטלו לשיר שנמצא במקור ב-The Last Record Album, האלבום החמישי של ליטל פיט.
The Gaslight Anthem – Ocean Eyes
כנראה הקאבר שהכי הפתיע אותי השנה, וגם אחד המגניבים. ה-Gaslight Anthem לוקחים את השיר של בילי אייליש והופכים אותי למשהו בסגנון שלהם, עם הרוקנ’רול מניו ג’רזי וסאונד של ספרינגסטין מרחף.
Jason Isbell & The 400 Unit – Room At The Top
זו הייתה שנה עם המון קאברים לטום פטי. הוצאת ה-Petty Country שציינתי קודם, יחד עם פס הקול של הסדרה Bad Monkey, שגם כן כולה קאברים לטום, והיה גם את הביצוע הזה של איזבל מ-2017 ששוחרר השנה לראשונה באופן רשמי בחלק השני של Live At The Ryman שלו. הביצוע של ג’ייסון לשיר הזה מאוד קרוב לליבי, כי שבועיים אחרי ההקלטה פה, ראיתי אותו מבצע את השיר בפעם השניה, הפעם בברייטון. ומה שהיה עוד יותר מיוחד, זה שנכחתי בסאונדצ’ק וראיתי את הביצוע שם כשאני לבד באולם עם חבר, וזה היה מקסים כל כך. אז גם ביצוע נהדר, גם שיר אהוב של טום וגם מחזיר זיכרונות יפים.
Kathleen Edwards – Human Touch
גם קת’לין אדוארדס שחררה קאבר לטום פטי לא מזמן, מתוך אלבום הקאברים המתקרב שלה. אבל לקחתי ממנו שיר אחר, במקור של ספרינגסטין, מבוצע פה ממש יפה באופן אקוסטי ומופשט וקול נשי אהוב.
Keith Richards – I’m Waiting For The Man
אלבום המחווה החדש ללו ריד ששוחרר השנה מכיל כמה וכמה קאברים מעניינים. אבל לשמוע את קית’ ריצ’רדס, עם הקול המחוספס שכבר ראה הכל, מבצע את Waiting For The Man, היה גם מלא רגש וגם איכשהו מתאים בול לקאבר טרי לשיר הזה בשנת 2024.
Lucinda Williams – While My Guitar Gently Weeps
לוסינדה ויליאמס תמיד הייתה טובה בקאברים והשתתפה בהמוני אלבומי מחווה בין השנים. הפעם היא המשיכה את סדרת אלבומי המחווה שלה לאמנים או ז’אנרים/תקופות, עם אלבום קאברים שלם לביטלס. בגרסה הזו מנגן גם מארק פורד, שהוא חלק מהלהקה שלה ואחד הגיטריסטים האהובים עליי בעולם. והוא עושה מעולה עם הגיטרה בקלאסיקה החשמלית של הביטלס.
Margo Price – Hurricane
בוב דילן נוסף פה ברשימה, שמאוד קשור לקאבר הקודם. עוד שיר שמדבר במקור על מקרה אמיתי וגזענות והאשמת שווא. הפעם הסיפור הידוע של רובין קרטר, ה”הוריקן”. מרגו פרייס מביאה לו טייק חדש מצוין פה, כחלק מאלבום צדקה שלם שמתעסק במקרים כאלה ובעד שוויון וצדק לכל.
Patterson Hood, Peter Buck, & Scott McCaughey – Let’s Go Dancing
מתוך חגיגת יום ההולדת ה-60 של קוון קיני מ-Drivin’ & Cryin. חגיגה שיוצאת ע”ג ארבעה תקליטים עם שלל אמנים נפלאים מבצעים את שיריו. יש הרבה לקחת משם, אך הביצוע ל-Let’s Go Dancing והשילוב הזה של השלישייה, עשה לי את זה ממש.
Rhiannon Giddens – The Ballad of Sally Anne
מתוך אלבום המחווה שיצא השנה לאליס רנדל, שהיא מוזיקאית, סופרת ונואמת מוערכת, ספציפית גם בקהילה והיסטוריה שחורה בארה”ב. יש כמה מוזיקאיות אהובות באלבום, ריהנון גידנס כמובן אחת מהן (וכל מה שהיא נוגעת בו בדרך כלל יוצא זהב).
Slash & Chris Robinson – The Pusher
היה לי מאוד קשה עם האלבום הטרי של הבלאק קרואוז החדשים השנה. זו כבר לא הלהקה שפעם הייתה מספר 1 שלי וגם האלבום היה מאוד “Safe” בהרגשה ולא ריגש או עשה לי משהו. כריס רובינסון אבל תמיד ימשיך לעבוד כל הזמן, וכן אהבתי את הופעת האורח שלו כאן באלבום הטרי של סלאש, עם הקאבר המגניב לשיר שהתפרסם בגלל סטפנוולף והסרט Easy Rider בזמנו.
Willie Nelson – Lost Cause
אני מאוד אוהב את הקאברים שווילי נלסון מבצע בשנותיו המאוחרות, במיוחד לאמנים צעירים ממנו שהוא מעריך. אחד כזה יצא ממש לא מזמן, באלבום האלפיים שלו בערך, עם גרסה בוגרת ומרגשת ל-Lost Cause של בק.
מוזמנות/ים גם להאזין לכל הקאברים בפלייליסט: