אלבום הבכורה של צ’אק ברי יצא ממש לפני 60 שנה. זה היה בחודש מאי של 1957. אלבום שפתח קריירה שהמשיכה עד אתמול. קריירה שהיא גדולה וחשובה מדי כנראה מלתאר אותה במילים. כזו שהיא גם מורשת, בית ספר, היסטוריה של איש אחד ואגדה מוזיקלית עם אבני יסוד של ז’אנר שלם.

צ’אק ברי נפטר אתמול בגיל 90. בדיוק חמישה חודשים אחרי יום ההולדת העגול והמדהים הזה שהגיע אליו ב-18 לאוקטובר האחרון. אני תמיד זוכר מתי נולד, כי זה יומיים אחרי יום ההולדת שלי. כשאני עצמי נולדתי, זה היה כבר אחרי התקופה הכי גדולה שלו. בתחילת שנות השמונים, שלוש שנים אחרי שיצא אלבומו האחרון בינתיים. באותו יום הולדת 90 אגב, גם יצאה ההודעה שברי הולך לשחרר אלבום חדש וחגיגי שיגיע בחודש יוני הקרוב. אלבום ראשון אחרי הפסקה של כמעט ארבעה עשורים מאז קודמו. אבל עכשיו יודעים שהוא יהיה אחרון בהחלט וכזה שגם יקבל את התואר “אלבום פוסט-מוות”.

ברי בימים המוקדמים, בפוזה הכי מוכרת שלו על הבמה.

למוזיקה יש הרבה אגדות. צ’אק ברי היה אחת הגדולות שבהן. מוזיקאי שכתב ספר חדש לגמרי בעולם הזה ונתן לרבים וטובים אחריו לכתוב בו בדפים הריקים שהכין להם מראש. הוא היה האבא של הרוקנ’רול. הבן-אדם שבשנות החמישים הקפיץ ז’אנר שלם כשזיגזג וחיבר בין הרוק’בילי, בוגי-ווגי ובלוז, לא התבייש לחבר את הגיטרה החשמלית חזק כפי שאפשר ונתן לקהל והמאזינים את הדבר הזה ששמו Rock N’ Roll. הוא השפיע על כ”כ הרבה מוזיקאים אחרים, במיוחד בכל סצינת הבלוז-רוק של שנות השישים והשבעים. מוזיקאים שהפכו גדולים יותר בשמם ובהיכרות יותר ממנו, אך חייבים לו הכל. הבן-אדם אחראי על שורה של קלאסיקות בז’אנר שקיבלו אין-ספור גרסאות כיסוי ביובל האחרון ורשימת שירים שהפכו לעל-זמניים.

אלבומו האחרון אמנם היה ב- 1979 (מה שהולך להשתנות כאמור בקרוב), אבל עד לפני כשנתיים וחצי הוא עדיין הופיע. לרבות באירופה ובמשכן הקבוע שלו בארה”ב, מועדון קטן בשם Blueberry Hill ליד סיינט לואיס, מיזורי. היכן שנולד וגדל. שם הוא הופיע באופן קבוע כל חודש, עד אוקטובר 2014. זה קרה ב-Duck Room של המועדון\מסעדה. שם שנלקח כמובן מריקוד ה-Duck Walk שלו עם הגיטרה. סימן ההיכר המפורסם ביותר של ברי. ב-1986 הוא נכנס להיכל התהילה של הרוקנ’רול. זה היה המחזור הראשון של המוסד הזה, כראוי. יחד איתו נכנסו אז גם אלביס, באדי הולי, ג’רי לי לואיס, ליטל ריצ’ארד, ג’יימס בראון וריי צ’ארלס, בין השאר…חברה לא רעה להיות חלק ממנה. ברי אבל בשבילי היה שם מלך השכבה. עם כל הכבוד לכולם.

Chuck Berry Is On Top. קלאסיקה מטורפת.

יש המוני אלבומים, סינגלים ואוספים שאפשר לקשר אליהם. כאלו שמכילים את השירים הקטנים-גדולים שלו. קצרים באורך, אבל גדולים כ”כ בהשפעה ומקומם בהיסטוריה של הז’אנר. מבחינתי יש אלבום אחד שהוא חובה. לא רק לאוהבי וסקרני צ’אק ברי, אלא לכל חובב מוזיקה. זה האלבום השלישי שלו – Berry Is On Top. זה שיצא ב-1959 וכולל בתוכו כמה סינגלים טיפה ישנים יותר, יחד עם קטעים ששוחררו לראשונה. מספר שירים קלאסים קיבלו פה לראשונה בית רציני בתוך מקשה אחת וכולם יחד יצרו אלבום מושלם. כזה שכיום נראה כמו אוסף להיטים. אחד אחרי השני. אבל תחשבו שהוא יצא לפני כמעט שישים שנה(!) ומי חשב שכיום הוא ייראה ככה. כמו אסופה של אבני יסוד של אמן ושל ז’אנר שלם וההתפתחות שלו.

יש פה את Carol ואת Maybellene, יחד עם Johnny B. Goode ו-Roll Over Beethoven ו-Around and Around…ואני יכול להמשיך. זה רק חלק מהשמות של Berry Is On Top. יחד עם תוספת גיטרה של בו דידלי והבאס של ווילי דיקסון שניגן איתו בכל האלבומים המוקדמים. יש עוד הרבה מה לשמוע שלו, אבל אם מתחילים מאיזה מקום, או רוצים לחגוג את החיים והקריירה שלו, זה אלבום שאני תמיד הולך אליו. כמו עכשיו כשהוא מתנגן ברקע. חצי שעה קצרה שמייצגת כ”כ הרבה.

באחת מהופעותיו האחרונות. המשיך להופיע עד גיל 88.

צ’אק ברי עשה בשירים של 3 דקות מה שרוב האמנים שהגיעו אחריו לא יצליחו לעשות ב-30 שנה. והוא עזב אותנו לא בגיל מוקדם ומפתיע. לא אחרי שהעולם והקהל שכח ממנו לחלוטין. הוא עזב בגיל עגול ומכובד עד-מאוד שלא הרבה מגיעים אליו. עם המשך הופעות ופעילות כמעט עד ימיו האחרונים. עם אלבום חדש שלצערנו הוא לא יזכה לראות משוחרר, אבל הוא הולך להיות חגיגה גדולה של האיש הזה. בן-אדם, מוזיקאי, גיטריסט, יוצר, כותב ואגדה שהרבה מעולם המוזיקה והרוקנ’רול בפרט לא היו נשמעים אותו הדבר בלעדיו.

“Rock’s so good to me. Rock is my child and my grandfather”

 Chuck Berry, 1926 – 2017 – 

Chuck. האלבום האחרון שצפוי לצאת השנה, כמעט 40 שנה לאחר קודמו.

להמשך חגיגת המוזיקה של ברי, הנה תוכנית הרדיו שהקדשתי לו, עם הרבה מחוות\קאברים לשיריו מאמנים אחרים, בנוסף לקצת קטעים מקוריים:

 טראקליסט:

1. Chuck Berry – School Days
2. Ten Years After – Sweet Little 16
3. My Morning Jacket – You Never Can Tell
4. Chuck Berry – Blue Feeling
5. Chuck Berry – St. Louis Blues
6. Duane Allman – No Money Down
7. The Black Crowes – Around & Around
8. Chuck Berry – Maybellene
9. Tom Petty & The Heartbreakers – Carol
10. The Yardbirds – Too Much Monkey Business
11. Chuck Berry – Brown Eyed Handsome Man
12. Johnny Winter – Johnny B. Goode
13. The Byrds – Roll Over Beethoven
14. The Animals – Memphis
15. Chuck Berry – Why Should We End This Way
16. Chuck Berry – Big Boys