המוות הראשון של 2017 שממש מצער אותי. בוץ’ טראקס נפטר לפנות בוקר, בנסיבות עדיין לא ברורות ממה שהסתבר כהתאבדות ביריה, כנראה בגלל חובות. חודשים ספורים לפני יום הולדתו השבעים.

בוץ’ היה המתופף ואחד מהחברים המקוריים שהקימו את ה Allman Brothers Band ב-1969. אחת הלהקות היותר אהובות עלי, שמלוות אותי שנים רבות. חלק את עבודת התיפוף כל השנים עם Jaimoe והיה אחראי בולט לסאונד ועבודת ה-Rhythm Section של האולמנים לכל אורך הקריירה של הלהקה, מ-69 עד הופעת הפרידה שלהם ב-2014. הוא היה שם בכל התקופות וכל השינויים לאורך השנים של ההרכב, החלפת חברים והליין-אפים השונים.

בוץ’ טראקס (ימין) עם הליין-אפ הראשון והמקורי של האולמנים.

הוא הדוד של דרק טראקס הענק והם גם חלקו יחד את זמנם בלהקה מצירופו של דרק ב-99. הוא גם הדוד של אחיו דוויין טראקס, המתופף כיום של ה-Hard Working Americans. העביר להם הרבה מהמורשת המוזיקלית שלו והכישרון בהחלט נשאר אצלם במשפחה. בוץ’ היה פעיל עד יום מותו. לא נח גם אחרי שהאולמנים התפרקו (וגם בתקופות קצרות של הפסקות בקריירה הארוכה של הלהקה). רק החודש הוא הופיע עם ההרכב הנוכחי שלו, Butch Trucks & The Freight Train Band. היה מתוכנן להם עוד סיבוב הופעות בחודש מרץ הקרוב.

אישית זכיתי לראות את בוץ’ טראקס פעמיים, בשתי נסיבות שונות שנחקקו אצלי חזק לטובה בזיכרון ההופעות והמסעות בחו”ל:

הפעם הראשונה היתה בהפתעה, כשטסתי בשנת 2009 לראות שלוש הופעות של ה-Derek Trucks Band באנגליה. בהופעה האחרונה, בלונדון, בוץ’ פתאום עלה איתם לבמה בהדרן וניגן בגרסה אדירה שלהם ל-Anyday. לראות הכי מקרוב את דרק ובוץ’ מנגנים ככה יחד ומחייכים כל הזמן אחד לשני, היה תענוג. עד היום מההדרנים האהובים עלי מהופעות שנכחתי בהן.

עם האחיין בהופעה של הדרק טראקס בנד. מהארכיון הפרטי.

הפעם השניה היתה מתוכננת מאוד…וזה קרה במסגרת של ה-Allman Brothers, כשזכיתי להיות נוכח בהופעת הפרידה האחרונה של האולמנים לפני שנתיים וקצת, ב-Beacon Theatre. הופעה היסטורית ומרגשת של ארבע וחצי שעות שכבר כתבתי עליה ועל הזיכרונות ממנה בעבר. לראות אותו, את ג’יימו ואת גרג אולמן עומדים שם בסוף ההופעה מול הקהל, גאים ומודים, היה רגע מרגש מאוד. השרידים המקוריים היחידים, שעברו גם יחד עם הלהקה 45 שנים של שיתוף פעולה ואין-ספור הופעות.

אני לא חושב שבוץ’ טראקס יהיה בהרבה רשימות של המתופפים הגדולים ביותר. גם הרבה בגלל שחלק את זמנו עם ג’יימו רוב הקריירה ולא היה מהמתופפים הבולטים. פשוט עשה את העבודה ונתן לאחרים לבלוט. אבל הרבה כמוני יודעים כמה גדול היה. הוא היה בחור סימפטי וכנראה מתופף גדול יותר מאשר הוא עצמו חשב. לא רק בהובלה של הסאונד וההנהגה השקטה שלו שם מאחורה על הבמה, אלא גם בתור אחת מאבני היסוד של אחד ההרכבים הגדולים שהיו כאן. מעבר לכל העבודה הרציפה עם האולמנים ופרויקטים צדדיים, הוא גם היה חלק מאלבומים קלאסים ומעולים של אחרים, בין השאר עם דרק והדומינוס, אלבום המופת No Other של ג’ין קלארק, Ton-Ton Macoute של ג’וני ג’נקינס ואלבום הסולו הראשון של גרג אולמן (Laid Back). אבל מעל הכל ייצג הכי בכבוד את השמות Trucks ו-Allman. אם זה הקשר המשפחתי או הקרבה לאחים שיחד הקימו את ההרכב המזוהה איתם מכל.

דרק ודוויין ימשיכו את המורשת של הדוד שלהם. גרג אולמן וג’יימו בתקווה יהיו פה עוד הרבה זמן (במיוחד גרג שכבר כמה וכמה שנים נע לפה ולשם עם מצבו הבריאותי, אבל אמור להוציא אלבום חדש השנה). בינתיים בוץ’ השאיר אותם לבד להמשיך את התהילה ולספר את הסיפורים. אלו מתחילת הדרך ועד היום, עם כל הדרכים באמת שחלקו יחד ומוות של קרובים אחרים שחוו. הסיפור של בוץ’ יישאר שם תמיד. אבל הדרך שלו פה הסתיימה.

R.I.P. Brother

Butch Trucks 1947 – 2017

עם Jaimoe, במקומם הקבוע על הבמה יחד מזה 45 שנים.

מודה לקהל ולחברים ללהקה בהופעת הפרידה של האולמנים.