בתחילת השבוע השלמתי את שני הסרטים האחרונים שהיו חסרים לי לצפיה מתוך 10 המועמדים לפרס הסרט הטוב ביותר בטקס האוסקר. אלו היו “אומץ אמיתי” (True Grit) של האחים כהן ו- “127 שעות” של דני בויל, שלא יגיע כאן להקרנות מסחריות והוקרן פעמיים בסינמטק תל-אביב.

את “127 שעות” חיבבתי והוא היה די מעניין, בנוסף לסיפור האמיתי הדי מדהים עליו הוא מבוסס. אך מולו השאיר עלי הרבה יותר רושם הסרט החדש של האחים כהן שעליו ארצה קצת יותר להרחיב לפני שאגש להתעסקויות הפרטיות שלי לקראת טקס האוסקר ודעתי על כל המועמדים.

כשירדו כתוביות הסיום של “אומץ אמיתי” בקולנוע מיד ידעתי שהוא נכנס לרשימת הפייבוריטים הבולטים שלי לאוסקר. חיכיתי נורא כבר לראותו והוא לגמרי התעלה מבחינתי על הציפיות ממנו. בדרך כלל אי אפשר לדעת למה לצפות כשנכנסים לסרט של האחים כהן. פה אבל היה קצת יותר ברור בהתחלה, מכיוון שהוא מבוסס על ספר שכבר עובד לסרט קולנוע ידוע בעל אותו שם ב-1969 (בכיכובו של ג’ון ויין). הוא גם לא סרט אופייני לדעתי של האחים, שזה אומר שאין בו מוזריות כלשהי, עלילה שפתאום זולגת לעניינים מסובכים מפתיעים (ולפעמים לא סגורים) ודמויות וסוף שיכולים להיות לא תמיד הכי מובנים בעולם, לטוב ולרע.

הרומן שלי עם האחים כהן נע לכמה צדדים. יש להם סרטים שאני ממש אוהב לעומת אחרים שבכלל לא התחברתי אליהם. “אומץ אמיתי” תפס אותי מההתחלה ואולי אהבתי אותו כ”כ דווקא בגלל שהוא לא סרט כזה אופייני שלהם. כי לפני הכל הוא פשוט סרט קולנוע מצויין, עם תסריט טוב, דמויות פשוט מעולות ואם שואלים אותי אחד הסרטים הכי טובים של האחים מבחינת עשייה. הוא פשוט עשוי טוב.

רק מעט מהמועמדים לאוסקר, או בכלל סרטים מהשנה האחרונה, ריתקו ככה לכל אורכם. מה גם שאני לא זוכר מתי פעם אחרונה שכזה נהניתי ממערבון. ז’אנר שאני לא הכי מחובר אליו בעולם.

בלב הסרט עומדת הילדה מאטי רוס שרוצה נקמה מוצדקת ברצח אביה, שנורה על-ידי הדמות המסתורית תום צ’ייני. לשם כך היא נעזרת במארשל המזדקן רוסטר קוגבורן ואיתו נכנס לתמונה גם הטקסס רנג’ר לביף. פה גם נכנסים לתמונה השחקנים שמשדרגים את הסרט הזה…

לפני שנה ג’ף ברידג’ס זכה באוסקר על תפקידו בסרט “Crazy Heart”, אחד הסרטים הכי אהובים עלי שלו אי פעם (שגם כן לא הגיע לפה להקרנות מסחריות וחבל). הוא תמיד היה מהשחקנים היותר חביבים עלי. ב”אומץ אמיתי” הוא משחק את המרשל קוגבורן (התפקיד של ג’ון ויין בסרט הישן) ומביא למסך עוד אחד מתפקידיו הגדולים, עם דמות שממש מתאימה לו. אני לא רואה מישהו אחר נכנס לתפקיד הזה כל-כך טוב כמו ברידג’ס, במיוחד ברגעים הקטנים הקומיים והאופי שהוא מביא לדמות. כנראה שהשילוב שלו בתסריט של האחים כהן פשוט עובד טוב. בדיוק כמו בסרט הקלאסי שלהם “ביג ליבובסקי” כמובן.

מאט דיימון משחק היטב בסרט את לביף והסצינות וכמה מהדיאלוגים בין הדמות שלו לזו של ברידג’ס פשוט מבריקות. אבל את ההצגה לצד ברידג’ס גונבת השחקנית הצעירה היילי סטיינפלד שמגלמת את הילדה מאטי. היא בצדק קיבלה על התפקיד מועמדות לאוסקר (כמו גם מועמדות שניה פה ברציפות של ברידג’ס). היא משחקת ילדה עם מטרה ברורה בסרט, שמתנהגת ומתנהלת כאישה מבוגרת פי שלוש מגילה. אחת התצוגות של שחקניות צעירות מהטובות שראיתי.

אני לא חושב ש”אומץ אמיתי” ייקח את האוסקר (נאום המלך והרשת החברתית המועמדים הבולטים) ואם באמת זה לא יקרה אני לפחות מקווה שהאחים כהן יזכו על התסריט המעובד. אצלי הוא לגמרי נהפך לפייבוריט אישי מובהק ובנוסף לזה הפך מיידית לאחד הסרטים הכי אהובים עלי של ג’ף ברידג’ס, ובנוסף מדורג אצלי למעלה בין הסרטים הכי אהובים של האחים כהן, לצד השלישיה של “פארגו” – “ביג ליבובסקי” – “אחי, איפה אתה?”.

יש לי חשק לראות עכשיו את הסרט הישן של 69. גם בלי לראותו אני יכול להגיד שהאחים איתן וג’ואל יצרו פה את אחד הטובים ביותר שלהם מבחינתי עם חווייה קולנועית משובחת, יופי של דמויות ותסריט ואולי המערבון הכי טוב על המסך הגדול בשניים-שלושה העשורים האחרונים.

הימורים פייבוריטים לאוסקר

אז ביום ראשון הקרוב ייערך טקס האוסקר ה-83. לראשונה מזה הרבה שנים ראיתי כאמור את כל המועמדים לפני שהטקס מתקיים. אז הנה דעתי האישית על 10 המועמדים בנוסף לקטגוריות המרכזיות:

רביעיית הפייבוריטים שלי:

אומץ אמיתי True Grit – מוסבר פה למעלה.

קר עד העצם Winter’s Bone – לא מזמן כתבתי עליו פה קצת יותר בהרחבה. הסרט פשוט היפנט אותי לגמרי לכל אורכו עם דרמה מותחת. סיפור קטן, מצמרר וקודר בסרט גדול.

הרשת החברתית The Social Network – גם עליו כתבתי כאן. סרטו האחרון של דיוויד פינצ’ר, שבמרכזו פייסבוק ומארק צוקרברג, אבל מדבר על כל-כך הרבה יותר (חברות, בגידה, יחסי אנוש, הרדיפה סביב הדמויות המרכזיות ועוד).

צעצוע של סיפור 3 Toy Story 3 – סרט האנימציה המקסים, שממשיך את פיסגת היצירה של פיקסאר אחרי שני קודמיו – “וול-אי” ו-“אפ”. שנה שניה ברציפות שפיקסאר מכניסים סרט אנימציה שמועמד גם לסרט השנה בכלליות, ובצדק. הוא קודם כל סרט קולנוע מרגש, מצחיק ומהנה. האנימציה זה דבר שני.

הטובים האחרים:

נאום המלך The King’s Speech– יופי של סרט. משחק מצויין. סיפור שלא כולם היו מודעים לו, שמשלב דרמה מרגשת שמצליחה להיות רחוקה מקיטש ורגעים קומיים קטנים משולבים היטב (באדיבותו המקסימה של ג’פרי ראש). יחסים מרתקים בין שתי דמויות על רקע הממלכה הבריטית בפתיחת מלחמת העולם השניה.

פייטר Fighter – עוד סרט שממש נהניתי לכל אורכו. אחד מבין כמה מהמועמדים שמבוסס על סיפור אמיתי. אקשן, דרמה משפחתית וסיפור סוחף שמראה שסרטי איגרוף לא נמאסו עדיין. לפחות כשהם מבוצעים ככה.

127 שעות 127 Hours – סיפור מדהים שעבר לקולנוע. אני ממש לא חסיד של הבמאי דני בויל. זה כנראה הסרט היחיד שאהבתי שלו. ג’יימס פרנקו מחזיק את כולו על הידיים בדמות בסיפור מהחיים על הישרדות אנושית מדהימה ותושייה מצמררת.

המפתיע הראוי:

הילדים בסדר The Kids Are Alright – ההפתעה הטובה מבחינתי מבין המועמדים. דרמה קומית שלא הייתי מצפה שתקבל מועמדות לאוסקר. סרט סופר חמוד עם השלישיה המצויינת של אנט בנינג, ג’וליאן מור ומארק רופאלו.

המפתיע הפחות ראוי:

התחלה Inception – אתחיל בלהגיד שאהבתי את הסרט. הוא היה סרט הקיץ של 2010 וממש נהניתי ממנו. סרט אקשן מסוגנן עם רעיון קצת שונה. אבל מפה ועד מועמדות לאוסקר זה כבר משהו אחר. הוא עדיין לא מתקרב מבחינתי לסרטים קודמים של הבמאי כריסטופר נולאן, כמו “ממנטו”, “יוקרה” או “האביר האפל”. אם כבר הייתי מכניס במקומו למועמדים את “The Town” העשוי היטב של בן אפלק.

והאחד שממש לא אהבתי:

ברבור שחור Black Swan – פה ממש לא הצטרפתי לרוב הקהל. היחיד מבין 10 המועמדים שלא אהבתי או נהניתי ממנו. כבר על ההתחלה הרגשתי לאן הולכים ועם זאת גם לא הרגשתי משהו מיוחד כאן. אני לא חושב שהוא סרט גרוע. אני אישית פשוט ממש לא התחברתי אליו או התלהבתי באופן יוצא דופן.

קדימה להימורים עם 8 הקטגוריות המובילות בטקס:

הסרט הטוב ביותר
הימור – “נאום המלך” או “הרשת החברתית”.

פייבוריט אישי – אני אהיה מרוצה מכל אחד מ-4 הפייבוריטים שציינתי קודם.

הבמאי
פה הלב שלי הולך כל הדרך עם דיוויד פינצ’ר על “הרשת החברתית”. הבמאי האהוב עלי, אבל אני די אובייקטיבי בדברים האלה. לא חשבתי שהמועמדות שלו פעם הקודמת הייתה ראוייה לזכיה. הפעם הוא עשה את אחד מסרטיו הטובים לדעתי, בסגנון והתמקדות מסויימת שהזכירו לי את סרטו “זודיאק” (ציינתי זאת בהרחבה יותר גם בפוסט שכתבתי עליו). אז הוא גם הפייבוריט שלי וגם ההימור.

השחקן הראשי
ההימור – קולין פירת’ כמובן, על “נאום המלך”. קטגוריות השחקנים הראשיים כמעט בטוחות השנה בטקס.

הפייבוריט האישי שלי – ג’ף ברידג’ס על “אומץ אמיתי”. הוא לא יזכה אבל שנתיים ברצף. קולין פירת’ גם ראוי בהחלט.

השחקנית הראשית
ההימור – נטלי פורטמן על “ברבור שחור”. כמו פירת’, זה די נעול וגם היא ראוייה, למרות שאת הסרט שלה ממש לא אהבתי.

הפייבוריטית האישית שלי – ג’ניפר לורנס על “קר עד העצם”. פשוט מדהימה שם וסרט גם שמאוד אהבתי.

שחקן משנה
כמו הבמאי, גם פה ההימור והפייבוריט האישי שלי הולכים לאותו אחד – כריסטיאן בייל על “פייטר”. תצוגת המשחק הטובה ביותר של בייל בקריירה. הוא פשוט אדיר שם. אשמח אם יזכה ולדעתי זה יקרה.

שחקנית משנה
הימור – קשה נורא. בין הקטגוריות המרכזיות זו כנראה הכי פתוחה. חשבתי ללכת על מליסה לאו ותפקידה ב-“פייטר”. אבל אני לא חושב ששני תפקידי המשנה ילכו לאותו הסרט, אז אני מהמר על הלנה בונהם קרטר ב”נאום המלך”.

הפייבוריטית האישית שלי – היילי סטיינפלד על “אומץ אמיתי”. ילדה בת 14, פשוט מדהימה שם, כפי שציינתי קודם. אבל גם ממש לא אתנגד לזכיה של ההימור שלי…הלנה בונהם-קרטר שחקנית אהובה עלי מאוד. התצוגה של הילדה סטיינפלד פשוט היחידה שממש עשתה לי “וואו” מבין המועמדויות.

תסריט מקורי
הימור – “נאום המלך”.

פייבוריט אישי – “פייטר”.

תסריט מעובד
הימור – ארון סורקין על “הרשת החברתית”.

פייבוריט אישי – אני אהיה מרוצה גם מזכיה של סורקין על “הרשת”, אבל הפייבוריטים האישים שלי הם התסריטים של “קר עד העצם”, “צעצוע של סיפור 3” וכאמור אלו שכיכבו בחצי הראשון של הפוסט הזה – האחים ג’ואל ואיתן כהן על “אומץ אמיתי”.