דבר ראשון שיש לציין – חזרתי לארץ אחרי כמעט חודש הופעות בחו”ל שהיה טיול המוזיקה הגדול ביותר שלי עד כה (גם מבחינת אורך וגם מבחינת חוויות מוזיקליות). הפוסט הראשון שלי אבל אחרי החזרה הוא לא על זה. בסופו נחזור לעניין הטיול.

אז ככה:

השבוע, בעודי מנסה להתאקלם בחזרה לעבודה (והמציאות), הגיעה אלי חבילה למשרד. בתוכה היה עותק של הספר “מועדון קרב” (Fight Club) בעברית שידידה יקרה הקשורה למקום הוצאתו שלחה לי, מכיוון שהיא זוכרת את רמת אהבתי למחבר הספר.

חלק ממכרי בהחלט יודעים זאת, אבל הנה זה פה בבלוג בפעם הראשונה לכלל הקוראים (וגם כי זו סיבה טובה ועכשיו תורי אני משער לכתוב כאן על ספרות) – צ’אק פאולניק הוא הסופר האהוב עלי.

זו הסיבה שחיוך קטן עלה על פני כשפתחתי את החבילה ההיא ואמרתי לעצמי בלב “סוף סוף…הגיע הזמן”. כי 14 שנה אחרי שיצא לאור, המוני תרגומים בשפות שונות ו-11 שנה לאחר צאת סרט הפולחן שמבוסס עליו – “מועדון קרב” סוף סוף גם קיים בשפה העברית.

הרומן שלי עם צ’אק פאולניק (Chuck Palahniuk) החל לפני כשש-שבע שנים. הסרט Fight Club הפך לאחד האהובים עלי ביותר אחרי שיצא לאקרנים ב-1999 (הבמאי שלו אגב הוא דיוויד פינצ’ר, שכפי שאפשר להבין מהפוסט הקודם שלי הוא גם הבמאי האהוב עלי) ושנים בודדות לאחר מכן, אני חושב שזה היה 2003 או 2004, החלטתי לגלות גם את הספר עליו מבוסס הסרט.

מצאתי עותק של הספר באחד מסניפי סטימצקי פה בארץ וכשפתחתי אותו לראשונה לא היה לי מושג לאיזה עולם אני הולך להיכנס, ושברגע זה כדור שלג קטן החל להתגלגל לעבר השתלטות של סופר מסויים מפורטלנד על עולם הספרות האישי שלי…

ברגע שסיימתי לקרוא את המקור ואת הבסיס לסרט, אהבתי הרבה יותר את שתי המילים “מועדון קרב”. הפרק האחרון של הספר (שלא קיים בסרט בכלל) השאיר אותי צמא לעוד וגם עד היום הוא מסיומי הספרים האהובים עלי ביותר.

סוף סוף…התרגום העברי

כיאה לאחד שהולך רחוק ועמוק עם דברים שהוא אוהב ומדליקים אותו בעולם התרבות, מיד ניגשתי לאינטרנט והתחלתי לקרוא על פאולניק ולעבור על ספריו שיצאו עד כה. אחרי שיטוט של לא יודע כמה זמן וקריאת תקצירים ומיני-ביוגרפיות, ניגשתי לאמזון ובקליק אחד הזמנתי את שלושת ספריו שהגיעו אחרי “מועדון קרב” :

Survivor, Invisible Monsters & Choke.

אחרי שהם הגיעו ונקראו, כמובן שתוך זמן קצר גם נקנו כל שאר הדברים שכתב עד אותו זמן. באותה התקופה פאולניק קיבל את תואר “הסופר האהוב עלי”. הקומדיה השחורה שלו, הבוטות, הרעיונות והסיפורים המוזרים לפעמים, הכתיבה כקריינות, הסופים המטורפים ומקוריים כאחד ובמיוחד הדמויות הראשיות, כל אלו באופן בולט גם בספרים הראשונים שהוזכרו כאן, זיכו אותו בתואר הזה. עד היום.

בתור עובד בהוצאת ספרים, אני זוכר באותה תקופה לפני שנים שהספר Fight Club הגיע גם אלינו להוצאה. אני זוכר איך ראיתי אותו על השולחן של העורכת הראשית שלנו דאז. אני זוכר גם איך דיברנו עליו וזרקתי בשלב מסויים משהו בסגנון של “אני לא יודע אם זה רעיון טוב לתרגם אותו, כי נראה לי שמי שיתעניין בספר ירצה לקרוא את המקור” ועוד הגיגים כאלו ואחרים מהפה הגאה של “אוהד פאולניק מושבע שיודע יותר מכולם”, או גרסה קצת פחות חכמה שלי (ושל כולנו) בגיל שנות העשרים המוקדמות מאוד.

טוב, האמת שיש בזה משהו, כי המקור בדרך כלל גם יותר טוב. במיוחד עם כתיבה ייחודית כמו זו של פאולניק.  אבל כיום אני שמח על זה, כי זה רק יכול לחשוף עוד אנשים לספר, ויותר מזה – לסופר.

במשך השנים האחרונות שמעתי פה ושם שהספר התגלגל בעוד הוצאות, עד שקיבלתי את הבשורה שכנרתזמורה ביתן הולכים לתרגם אותו, לאחר שכבר תרגמו בשנה שעברה ספר ראשון שלו – Haunted (“רדופים”), בבחירה קצת תמוהה האמת מהצד שלי לספר ראשון בעברית של צ’אק פאולניק.

ההקדשה בעותק האהוב עלי של הספר…

התרגום העברי של “מועדון קרב” מצטרף לאוסף שלי, שכולל אגב שלוש גרסאות נוספות של הספר, שאחת מהן היא הספר האהוב עלי ביותר, מכיוון שזה עותק מההוצאה הראשונה בכריכה קשה שגם חתום ומוקדש אישית ע”י הסופר. כל אלו יחד עם כל שאר ספריו האחרים שיצאו נכון לזמן כתיבת שורות אלו (11 ספרי Fiction ועוד שני ספרי Nonfiction) והסרטים הקשורים, גם עם שני העיבודים שיצאו בינתיים על ספריו (העיבוד השני הוא לספר Choke).

הגרסה העברית של Fight Club תורגמה על-ידי אריאל ניצן ואלכס גורביץ’. עוד לא קראתי כדי להשוות מול המקור ולסנן משפטים חצי-מתנשאים על התרגום וההכרה של הספר באנגלית…אבל שני מינוסים האמת יש לי כן לציין; הראשון הוא טקסט הגב בעברית, שמשום מה די הורס את עלילת הספר למי שלא מכיר אותו…ומי שקרא או ראה את הסרט יבין ל-מה הכוונה אחרי שיקרא את התקציר האחורי פה. לא כזה מובן לי למה ואיך עשו זאת.

המינוס השני, שחוזר על עצמו מהתרגום של “Haunted”, הוא איות שמו של הסופר – צ’אק פלאניוק. נכון, השם הזה יכול מאוד לבלבל בכתיבה מול הגייה. הדרך הנכונה אבל לכתוב את שם משפחתו בעברית היא “פאולניק” או “פאלאניק”. מכיוון שהוגים אותו כמו השמות “פאולה” ו”ניק” מחוברים. סיבה שהגיעה מהחלטה של סבא וסבתא שלו העונים לאותם שמות, שרצו ששם המשפחה יכלול את שמותיהם.

העולם האישי שלי של צ’אק פאולניק

מול המינוסים יש אבל את הפלוס של לראות אחרי כל השנים האלה את “מועדון קרב” בשפה העברית. שאם בזכותו גם רק קורא אחד נוסף ייכנס לעולם של צ’אק, זה כבר שווה. ונו, זה גם די מגניב לראות את אחד הספרים האהובים עליך ביותר בעולם יוצא במהדורה מקומית בפעם הראשונה.

זו הזדמנות טובה גם לציין את הספר האהוב עלי כנראה של פאולניק, שהוא ספרו השלישי – “Invisible Monsters” (שבעצם היה אמור במקור להיות הספר הראשון שלו, לפני Fight Club). שגם הוא אולי יקבל תרגום עברי בעתיד הקרוב. יש הרבה שנים תכנונים לעיבוד קולנועי שלו ושל כמה מספריו האחרים. הסרט של “מועדון קרב”, כנראה יותר מהספר, היה מה שהזניק את התודעה של צ’אק פאולניק לעולם התרבות שלנו. היה זה הספר שהזניק את פאולניק לפסגת עולם התרבות האישי שלי.

והבטחתי לחזור לעניין טיול המוזיקה הגדול שלי…אז כרגע כמות החוויות עצומה מדי ואני בשלב שבו אני לא יודע מאיפה להתחיל לכתוב. גם חזרתי רק עכשיו. אז אני נותן להכל לשקוע ואני בטוח שדי בקרוב זה יתחיל לצאת החוצה, כנראה בכמה וכמה חלקים פה בבלוג…