עד לפני שלוש שנים לא היה לי מושג מי זה טיילור שרידן. ואז ב-2015 יצא Sicario. הסרט הראשון שהוא כתב שממש אהבתי (יחד עם הבימוי של דני וילנב, עוד אחד שהפך לפייבוריט מובהק אצלי בשנים האחרונות). בשנה שעברה שרידן כתב גם את Hell Or High Water, אחד הסרטים היותר אהובים עלי של 2016, עליו גם קיבל מועמדות אוסקר לתסריט מקורי. השנה, או עכשיו, שרידן מגיע עם Wind River. סרטו השלישי כתסריטאי שלראשונה הוא גם ביים ובעצם חותם טרילוגיה לא רשמית שלו.

זו טרילוגיה לא רגילה או בהמשכים, אלא יותר באווירה וסגנון כתיבה של שלושה סרטי דרמת-מתח מצוינים לדעתי, עם סיפורים שונים שכוללים לא מעט אלמנטים מקבילים. אם זה ברקע שלהם, בכניסה פנימה לתוך אותם סיפורים קטנים והדמויות הבולטות שמצאו את עצמן שם ללא תכנון. עם המעשיות, הדם, הרגש, האובדן, משפחה, סבל, אלימות, פשע וסוג העלילות האלה שמתרחשות בצד הדרך ומגיעות מהקרביים של אמריקה.

למרות שהסיפור הקטן והחדש של 2017 מלא רבדים מעניינים וטובים בפני עצמו, קשה לי שלא לדבר עליו מבלי להזכיר את שני קודמיו. או להרחיב ולראות את ההקשרים והבסיס הזה שהוביל ל-Wind River. נכון, אפשר בכיף לצפות בכל אחד מהשלושה לחוד וליהנות ולהבין\להכיל אותם בלי קשר. הם הרי סרטים שונים לחלוטין. אך יש משהו בכתיבה של שרידן ובעולם הקטן הזה שלו בשלוש השנים האחרונות שגרם לי לרצות לכתוב בעצמי על כולם יחד. או על Wind River דרך הסרטים שקדמו לו והחוטים המקשרים מתחת לפני השטח של שלוש היצירות של שרידן.

אחד הדברים הכי מאפיינים בדמויות של שרידן, הוא שהן מוצאות עצמן נקלעות בתוך איזה מצב שלא היו מוכנות לו. או אחד שנהיה פתאום גדול יותר משחשבו. ב-Wind River (“רוחות קרות” בישראל) הדמות של אליזבת’ אולסן היא סוכנת FBI צעירה שנשלחת לבדוק מקרה תקיפה ורצח בשמורה אינדיאנית מרוחקת ומושלגת בדרום מדינת ויומינג. קצת מזכיר את אמילי בלאנט ב-Sicario, שגם היא היתה סוכנת FBI טרייה שמצאה את עצמה עמוק בתוך עולם המלחמה בסמים, הקרטלים והדמויות המפוקפקות ושונות שנקלעות בדרך. שתיהן עוברות משהו שמרעיד את עולמן הפנימי וגם את המקום הקטן והמרחבי בו הן נמצאות.

אפשר להוסיף להן את הדמות של ג’ף ברידג’ס ב-Hell Or High Water, דווקא מהצד המבוגר ובעל הניסיון. ריינג’ר ואיש חוק באיזה חור בדרום טקסס. אחד שכבר קרוב לפרישה, כאשר שגרת היום שלו מתערערת ומכניסה אותו ואת השותף שלו למרדף אחר שודדי בנקים שגובים יותר מדי דם ורעש, עם סיפור פשע משפחתי שנשאב אליו עם הרבה זיעה לא צפויה וכדורים שורקים.

ההבדל אולי ב-Wind River, כיאה לאיזה חלק שלישי בטרילוגיה (אלטרנטיבית), הוא שכאן זה נהיה כפול. לצד הדמות של אולסן, נמצאת גם הדמות של ג’רמי רנר. צייד מקומי שמוצא את עצמו גם כן יותר מדי עמוק בתוך הפרשייה שם, אשר משפיעה עליו המון בצד האישי והמשפחתי. יש לציין שאולסן וגם רנר מציגים פה משחק מרשים. אולסן עם התפקיד הכי טוב שלה מאז Martha Marcy May Marlene של 2011 וג’רמי רנר אולי בתצוגת המשחק הטובה ביותר שלו בקריירה. לפחות מאז The Hurt Locker ותפקיד המשנה ב-The Town.

הטרילוגיה הלא רשמית של שרידן.

בכל הסרטים האלה של שרידן יש איזה משחק של חתול ועכבר. כזה שמערבב לפעמים את זהות ה”רע” וה”טוב” וכולם עשויים באיזה מתח סופר-דרמטי שאישית אני נורא אוהב. הבניה הזו של המתח, שבלט מאוד ב-Sicario, התמתן אולי טיפה ב-Hell Or High Water וכזה שב-Wind River נמצא אולי הכי מתחת לפני השטח וערימות השלג, אבל אז מתפרץ ברגע ששווה הכל. המתח שלו באמת נורא דרמטי, אך בניגוד לסרטים אחרים בסגנון, כולל גם הרבה עומק. כזה שיוצא דרך הדמויות השונות וטקסטים\מונולוגים ספציפיים.

הדרמטיות המותחת הזו נמצאת מאוד גם בפסקול הסרט, עליו אחראים וורן אליס וניק קייב. שיתוף פעולה שני ברציפות שלהם עם שרידן אחרי שבנו גם יופי של אווירה במוזיקה והצלילים של Hell Or High Water. כמה מהקטעים שלהם בסרט החדש וקודמו שזורים פה בין הפסקאות. שיתוף פעולה שנועד להמשיך, כי הוא משרת לגמרי את ליווי הדמויות, אופי הסצינות והבנייה המעט קודרת של הסאונד עם הנופים והעלילה.

הלב של הסרט הקודם התעסק לא מעט בעניין משפחה (בעזרת דמויות הפושעים המעולות של כריס פיין ובן פוסטר). הפעם, הלב של Wind River עוסק באובדן וההתמודדות איתו וכמה חשוב לספוג ולאמץ את הכאב. יש סצינה אחת בסרט שהיא מבחינתי ה-Core שלו, עם איזה ציטוט של הדמות של רנר שמדבר עם אבא של קורבן. לא רוצה לספיילר כמובן, אבל מי שיצפה, יבין על איזו שיחה ומילים מדובר. אובדן זה נושא שלגמרי “קונה” אותי בשנה האחרונה, לצערי. אחרי התמודדות מסוימת איתו. אז העניין נורא נגע בי. לא כל הסרט כמובן עוסק בזה. יותר לב ובסיס קטן, שחבוי שם באמצע. אבל מקרין המון על המתרחש. אהבתי את זה מאוד.

“You are not a wolf, and this is a land of wolves now”

המשפט למעלה נאמר בסוף של Sicario. זה משפט שמופנה לדמותה של אמילי בלאנט, בהקשר הזה של המקום אליו נזרקה והתמודדה איתו במהלך הסרט. והאם היא חזקה מספיק כדי לשרוד שם. בעולם הזה. על ההתחלה של Wind River הדמות של רנר מחסלת זאב שזומם לטרוף להקת כבשים. מיד אחר כך נאמר גם המשפט:

“You’d think folks would realize this is a sheep country”

היה לי קשה שלא לחבר בין המשפטים, שמובילים לקליימקס וסוף טרילוגיית התסריטים האלה של שרידן (יש עוד משהו חשוב שנאמר בהקשר בסוף של הסרט הנוכחי). כל העניין סביב מי הזאבים בסרטים ומי הכבשים והערבוב ביניהם. ומי ינצח בסוף? מי שולט באדמה הזו ומי ראוי לחיות?

בהמשך של Wind River, הדמות של אולסן מקבלת את התשובה –
“This is the land of you’re on your own”, המופנית ישירות אליה. יחד עם המשפט שהופנה אל הדמות של בלאנט בסוף של Sicario וההקשרים שדיברתי עליהם קודם בין שתי הדמויות, יש פה איזה המשך, חידוד או דרך לעבר תשובה. זה מרחב שנשלט ע”י זאבים ורוע שהופך להבנה שאתה פה לבד וכך אתה צריך לשרוד. ואולי בגלל זה אתה צריך עזרה. כזו שאפשר להגיד מגיעה לראשונה בסרט הנוכחי עם החיבור בין שתי הדמויות הראשיות, שמוצאות את עצמן לבד וביחד בסיטואציה הזו. במרחב האישי וזה שעל המפה.

טיילור שרידן.

המרחבים בהם שרידן מספר את הסיפורים שלו, מגיעים מבחינתי באופן יותר בולט ב-Hell Or High Water ו-Wind River. העיירות הקטנות, השמש והנוף המדברי של דרום טקסס מול הקור, השמורה האינדיאנית שכוחת האל וההרים המושלגים של דרום ויומינג. שטחים גדולים שמכילים סיפורים קטנים. אלו שנמצאים בתסריטים של שרידן, בצד הדרך של אמריקה. בכל הטרילוגיה הזו שהיא גם אווירה. בדרום או מערב ארה”ב. אם זו אריזונה התחתונה, מערב טקסס, גבול מקסיקו או שמורת אינדיאנים בויומינג. רוע ימצא אותך בכל מקום, גם כשאתה לא מחפש אותו. אולי במיוחד כשאתה לא מחפש אותו.

המפגש של הפושעים ושומרי החוק, הטובים והרעים. המושחתים והתמימים. סיפור הצייד והניצוד. זה נמצא חזק בסוף של Sicario ו-Hell Or High Water. עם מפגשים של שני הצדדים. משהו במפגש הזה משתנה ב-Wind River, שלדעתי מסמל בעוד דרך את היותו כחלק נעילה של טרילוגיה אווירתית של תסריטאי מוכשר. של טוב מול רע. מי שורד ומי נכנע? מי הזאבים ומי הכבשים? Wind River עונה אצלי על השאלות הללו.

טיילור שרידן יכתוב וייצור עוד לא מעט סרטים כנראה. ההמשך של Sicario אמור לצאת בעתיד הקרוב (תחת השם Soldado) ויש עוד פרוייקטים. אבל לא משנה מה יגיע בהמשך הדרך, שלושת הסרטים הראשונים שלו הם סוג-של מקשה אחת, שפשוט מורכבת משלוש מעשיות שונות, עם איזה חבל מקשר. כזה שבכל צפיה נקשר ומתהדק במיומנות על הצוואר של הצופה, אך גם יודע אולי קצת להרפות ולשחרר במעשייתו הנוכחית.