באמצע שנת 1968, אחרי כל סאגת Sweetheart of the Rodeo, אלבום שהיתה לו עליו השפעה עצומה, גראם פרסונס עזב את ה-Byrds. אחרי שבילה עם הרולינג סטונס באנגליה (ופיתח קשר חם עם קית’ ריצ’רדס שנחזור אליו אחר כך) פרסונס חזר לארה”ב לתחנה הבאה שלו בקריירה. זו שתיקח אותו הכי גבוה שאפשר ואיתה הוא ימצא את הסאונד המושלם ששאף אליו. הוא לקח איתו מה-Byrds את כריס הילמן והם הקימו יחד את The Flying Burrito Brothers.
הם צירפו אליהם שני נגנים מוכשרים; הבאסיסט כריס את’רידג’, שהיה כבר עם פרסונס בהרכב של The International Submarine Band והאלבום Safe At Home ששחררו ב-68, ואיתו נגן הפדל-סטיל האדיר “סניקי פיט” קליינאו. מי שתרם את הצלילים הנפלאים שלו לרבבות של אלבומים קלאסים (אפשר לשמוע את הפדל-סטיל של סניקי פיט באלבומי הסולו המוקדמים של ג’ין קלארק, האלבומים הראשונים הקלאסים של Little Feat או ג’קסון בראון, Blue של ג’וני מיטשל ורבים אחרים).
יחד, הרביעיה בראשות פרסונס שחררה בפברואר 1969 את אלבום הבכורה של הבוריטוז. אלבום שיצא ממש החודש לפני 50 שנה ועונה לשם The Gilded Palace of Sin. מה שבשבילי הוא אחד האלבומים הטובים ביותר בהיסטוריה.
The Gilded Palace of Sin. פסגת היצירה של פרסונס.
עם “Gilded” פארסונס הגיע לסאונד החדש שחיפש. לבסיס הקאנטרי שמשולב עם השפעות סול ופולק-רוק-פסיכדלי. השילוב של הז’אנרים הללו, יחד עם הקול והכתיבה שלו, הניבו את ה-Cosmic American Music שהוא שאף אליה או המציא. מפגש שהוא חוצה ז’אנרים בשבילי והאלבום הזה הוא הדוגמה הטובה ביותר לאווירה והסגנון המוזיקלי שפרסונס יצר בחייו הקצרים. עם המון יופי, כזה שבאמת פורץ את הקאנטרי-רוק שמזוהה איתו ויכול למשוך אליו גם מאזינים שהמילה “קאנטרי” מרתיעה אותם. השיא המוזיקלי שפרסונס הגיע אליו כאן הוא לחלוטין מעל כל ז’אנר. הוא מגיע מהלב, החזון, הנשמה והכישרון האדיר והטהור של אחד היוצרים הכי מוכשרים וטרגיים שדרכו בעולמנו.
האלבום הזה כולל כמה מהשירים הכי טובים מבחינתי שפרסונס יצר, שגם תמיד יהיו קרובים לליבי בכלליות. עם הסיפור האפל והנהדר והביקור ב-Sin City (מהשירים היותר ראשונים נראה לי שלמדתי בעל-פה, פשוט כי חרשתי בלי הפסקה), הרגש התמים, הקטן והיפהפה של שיר כמו Wheels, האהבה והכאב הכנה של Hot Burrito #1 והתאום היותר קצבי שלו ולא פחות נפלא, Hot Burrito #2.
הפתיחה הקאנטרי-פסיכדלית של Christine’s Tune או שני הקאברים מעולם ה-Soul שהתאימו כ”כ בול לקול וההגשה של פרסונס; Do Right Woman ו-Dark End of the Street. חלקים חשובים לא פחות בפאזל שהרכיב את The Gilded Palace of Sin, עם הצד ה-Soulful שלפרסונס היה אותו בכמויות. והשמות הללו הם רק חלק מהתמונה השלמה שהחלקים האלה יצרו. עם צבעוניות, רקע, מסגרת וצלילים שהגישו יצירה חוצה גבולות שקיבלה את ההצלחה והיוקרה האמיתית שלה רק שנים אחר כך. כמו ההילה השלמה מסביב לגראם פרסונס שבשנים כ”כ ספורות של יצירה השאיר אחריו שושלת והשפעה של דורות שלמים.
החליפה של פרסונס ב-Country Music Hall of Fame Museum בנאשוויל. צילום מהאוסף הפרטי.
ב-1970 פרסונס הוציא עם הבוריטוז גם את האלבום Burrito Deluxe, שהיה כבר פחות מוצלח, למרות שכולל כמה וכמה קטעים טובים שלו. באותו הזמן הוא כבר עזב את הבוריטוז וחזר לבלות עם הרולינג סטונס. בזמן שבילה עם קית’ ריצ’רדס בצרפת הוא גם השפיע על ההקלטות של Exile On Main Street שלהם. כל הצד השני של האלבום הקלאסי הזה של הסטונס בעיקרון מושפע מהביקור והצלילים של פרסונס. תשמעו את “Gilded” ומיד אחריו שירים כמו Sweet Virginia ו-Torn And Frayed. ההשפעה נמצאת שם בגדול.
פרסונס השפיע גם על Country Honk, הגרסה המוקדמת של Honky Tonk Women, שיר שביצע עם הבוריטוז גם כן. הקשר החברותי עם ריצ’רדס גרם גם לסטונס להביא לפרסונס את השיר Wild Horses והגרסה של הבוריטוז לשיר מסיימת את האלבום השני Burrito Deluxe. זו היתה הגרסה הראשונה ששוחררה לשיר, שנה לפני ששוחרר ע”י כותביו המקוריים ב-Sticky Fingers. לשמוע את הקול של פרסונס בשיר הזה תמיד מעלה בי חיוך, עם החיבור המושלם שלו לשיר והנשמה הגדולה בטייק הזה, שבמקור באמת פנה יותר לכיוון של קאנטרי מרגש. עוד דוגמה לנגיעות שלו והערבוב של הז’אנר עם רוק ו-Soul.
לאחר שהסיפור עם הבוריטוז נסגר סופית, פרסונס התחיל לעבוד על אלבום סולו, שהתעכב. הרבה בגלל הבילויים עם הסטונס. ב-1972 פגש את אמילו האריס, לקח אותה תחת כנפו ולהקלטת אלבום הסולו הנהדר GP שיצא בתחילת 1973. בספטמבר של אותה שנה הוא כבר נמצא חסר חיים בחדר מספר 8 של ה-Joshua Tree Inn אותו ביקר בקביעות. פרסונס עזב את העולם בגיל 26 בלבד, עם שנים ספורות של יצירה שהניבו השפעה ושושלת מטורפים לדורות הבאים. בין הסאונד שיצר והז’אנר שהכניס לו טוויסט, The Gilded Palace of Sin עומד אצלי כפסגת היצירה שלו ועד היום כאלבום הקאנטרי-רוק הטוב ביותר שנוצר.
לכבוד ציון 50 שנה ליציאתו החודש, הקדשתי ברדיו הקצה ספיישל של שעתיים לאלבום הזה של פרסונס והבוריטוז. עם כל השירים שלו, סיפורים, חיבורים אישיים, קטעים שלא שוחררו באלבומי אולפן וכל תקופת פרסונס של אותו הזמן ב-1969\1970. כולל גם חלק של השפעות עם אמנים חדשים יותר מבצעים שירים מהאלבום.
את הספיישל הזה אפשר לשמוע פה למטה וגם היכן שנוח לכם:
באתר האינטרנט (והאפליקציה) של הקצה \\ ב-Spotify \\ דף ה-Mixcloud שלי
מצורף גם למטה הפלייליסט המלא של התכנית.
ספיישל 50 שנה ל-The Gilded Palace of Sin:
The Flying Burrito Brothers – Christine’s Tune
(The Byrds – One Hundred Years From Now (Gram Parsons on vocals
The Flying Burrito Brothers – Sin City
The Flying Burrito Brothers – Do Right Woman
The Flying Burrito Brothers – Sing Me Back Home
The Flying Burrito Brothers – Dark End of the Street
The Flying Burrito Brothers – My Uncle
(The Flying Burrito Brothers – Train Song (Live 1969
The Flying Burrito Brothers – Wheels
The Flying Burrito Brothers – Juanita
(The Flying Burrito Brothers – Sweet Mental Revenge (Live 1969
The Flying Burrito Brothers – Hot Burrito #1
The Flying Burrito Brothers – Hot Burrito #2
The Flying Burrito Brothers – Honky Tonk Women
The Flying Burrito Brothers – Do You Know How It Feels
The Flying Burrito Brothers – Hippie Boy
Uncle Tupelo – Sin City
Gregg Allman – Dark End of the Street
Emmylou Harris – Wheels
Sheryl Crow and Emmylou Harris – Juanita
(The Black Crowes – Hot Burrito #1 (Live 2010
Dinosaur Jr. – Hot Burrito #2
(The International Submarine Band – Do You Know How It Feels (To Be Lonesome
The Flying Burrito Brothers – Lazy Days
(Gram Parsons – Thousand Dollar Wedding (Early Take 1969
The Flying Burrito Brothers – Wild Horses