ספיישל פרידה מג’ף בק

הידיעה שג’ף בק עזב את העולם הזה, היא אבידה כואבת שמאוד השפיעה עליי. בק היה אחד הגיטריסטים האהובים הראשונים שלי, בשנים הראשונות החזקות שלי עם מוזיקה, כשנכנסתי אל העולם של ה-Yardbirds (וחקרתי אותם באופן אובססיבי). אחר כך הגיעו האלבומים של ה-Jeff Beck Group, הגילוי של אלבומי הסולו האינסטרומנטליים וכן הלאה.

בק היה מוזיקאי וגיטריסט מיוחד. מאלו שהיה להם את הסאונד המוכר והייחודי. שיכולת לדעת שזה הוא דרך הצלילים. היה לו חותם בכל מקום שדרך בו והאמנים ששיתף איתם פעולה. הוא שילב גם וירטואוזיות וגם משהו ניסיוני ואחר. עם הפיוז’ן והסלייד, הרוקנ’רול והשפעות ג’אז והבלוז, חשמל שהיה עובר טרנספורמציה דרך הנגינה שלו. היה אחד הגדולים שדרכו פה והוא לחלוטין נמצא אצלי בטופ הגיטריסטים של כל הזמנים.

בהופעה שלו בישראל ב-2010 הייתי צמוד לבמה ואליו כל הערב ולא יכולתי להוריד את העיניים מהאצבעות, מהגיטרה, מהתשוקה ומהצלילים שאיכשהו גם ראיתי מעבר לשמיעה שלהם. היה לו את הכוח הזה. ההופעה הזו הייתה אירוע גדול בשבילי דאז. לחזות סוף סוף בג’ף בק מול העיניים הכי קרוב שאפשר. הרבה זיכרונות משם, ממנו, מהשנים המוקדמות של חיבור עמוק למוזיקה ומכל הצלילים השונים שהוא הביא לנו בקריירה. היה גיבור גיטרה. וכך יישאר.

מספר ימים אחרי הידיעה על מותו בגיל 78, נכנסתי לאולפן הקצה והקדשתי את כל השעתיים של הרמוניה דרומית לפרידה מג’ף בק. עם תחנות שונות בקריירה, קטעים אהובים וחיבורים אישיים. ניתן להאזין לספיישל באתר הקצה וגם פה:







החודש לפני: ספיישלים ו-50 שנה לאלבומי בכורה

החודש לפני 50 שנה שוחררו שניים מאלבומי הבכורה היותר חשובים בעולם המוזיקה. שני אלבומים שהוציאו לדרך שתי קריירות אייקוניות, שאחת מהן עדיין רצה ובועטת. אלו היו האלבומים הראשונים של לד זפלין ושל ניל יאנג בתור אמן סולו.

לכבוד ציון הדרך לשני האלבומים הללו, הקדשתי להם ספיישלים מעמיקים ברדיו הקצה. הנה הם פה, עם קצת מילים ומידע ואפשרויות האזנה. בנוסף, מוקדם יותר החודש ערכתי ושידרתי גם ספיישל על ההוצאות המיוחדות האהובות עלי של 2018. מצרף אותו בסוף הפוסט גם כן לכל חוויית הספיישלים שהגשתי בחודש הנוכחי.


 

באמצע שנת 1968, אחרי שנתיים של הצלחה, מתחים, חשיפה, ריבים ושלושה אלבומים, ניל יאנג עזב את באפלו ספרינגפילד ויצא לראשונה לדרך עצמאית בתור אמן סולו. דרך שהחלה רשמית בינואר של 1969 עם יציאת אלבומו הראשון. אלבום שלא נחשב כאחד הקלאסיים שלו ודי התכסה בצל הגדול של שורת האלבומים המוצלחים והפופולריים שהגיעו אחריו.

אם שואלים אותי, לאלבום הבכורה של יאנג יש לא מעט יופי. כזה שזקוק ליותר תשומת לב ומייצג בנוסף את השיא של כל התקופה המוקדמת, היותר תמימה והרגישה של יאנג, רגע לפני שחבר לקרייזי הורס באותה שנה, הפעיל דיסטורשן עם Old Black והתפוצץ והפך לשם ענק בתחילת שנות השבעים עם ההוצאות הבאות.

50604637_2213619595356176_1255336460068847616_n

החודש לפני: ארבעה שינויים מייצגים

מספר אלבומים מוצלחים מציינים החודש יום הולדת עגול. בחרתי לכתוב על ארבעה כאלו שכנראה לא יותר מדי חגגו להם. למה? כי הם אלבומים מעשורים שונים, לא הכי מוכרים של האמן\הרכב שהקליטו אותם. אבל כן מציינים התחלה או סיום תקופה ומייצגים איזה שינוי או דרך בקריירה של אותם אמנים. כמו כן הם מקשרים מוזיקאי ספציפי להרכב מאוד חשוב בקריירה שלו.

מה יש לנו כאן? מעבר בין להקות ושינוי בסאונד. עזיבת הרכב מוקדם לטובת קריירת סולו. קאמבק מסוים עם הרכב קלאסי שגיבה אותך בעבר ובעתיד. וטריקת דלת עם הרכב ופתח חדש אל עבר דרך חדשה עם הצלחה גדולה שתגיע בהמשך. ארבעה עשורים, ארבעה מוזיקאים וארבעה אלבומים שאני רוצה לתת להם פה את הבמה ולכבוד יום הולדת עגול החודש של כל אחד מהם, לנסות לכתוב קצת מה הם מייצגים בשבילי ובשביל הקריירה של אלו שהקליטו אותם.


 

האלבום Little Games של ה-Yardbirds יצא לראשונה ממש החודש לפני 50 שנה. זה היה האלבום האחרון שלהם, בתקופה כמובן עם ג’ימי פייג’. האלבום הזה מייצג במיוחד את ההשפעה של פייג’ על ההרכב והמבט שלו קדימה מבחינה מוזיקלית. זה אלבום יותר אקספרימנטלי ופסיכדלי מאלו שקדמו לו.

אלבומי שנות הנעורים

בתקופה האחרונה עוברת מין רשימה כזו בפייסבוק של בחירת 10 האלבומים שהכי השפיעו עליך בתור נער, בשנות העשרה. לא תמיד אני משתתף בדברים האלה, אבל אם כבר כן, אז שיהיה עם טיפה יותר תוכן ועומק עם תוספת מילים. אז החלטתי לבחור עשרה אלבומים שמייצגים בשבילי את תחילת החיבור הרציני עם מוזיקה, בגיל 15 עד 19. זו כנראה תהיה הרשימה הכי לא ניינטיזית לאחד שהתבגר בניינטיז, אבל תמיד (ובמיוחד אז) נמשכתי יותר לדברים אחרים שלא כולם שמעו, או שודרו ברדיו וכדומה. ספציפית גם בתחילת הדרך העמוקה עם מוזיקה, נמשכתי נורא לדברים משנות השישים והשבעים וקצת פחות למה שקורה מסביבי באותו הרגע. למרות שעדיין יש פה נציגים כאלו.

אז זו העשיריה שלי, עם טקסטים והסברים והמון נוסטלגיה מבחינתי. במיוחד כשחזרתי גם לחלק פה אחרי הרבה שנים. כמו כן זו הצצה קטנה ואישית לדברים שהתחילו אצלי את הרומן המוזיקלי, הז’אנרים ומה שהתפתח הלאה. אם בא לכם להוסיף בתגובות גם רשימה כזו משלכם מהתקופה ההיא, או אפילו כמה אלבומים בודדים בלבד, לכו על זה. אשמח לקרוא.


 

Aerosmith – Nine Lives
51JsOVXE7nL