ספיישל Morrison Hotel + Live At Leeds

ב-9 בפברואר 1970 שוחרר Morrison Hotel, האלבום החמישי של The Doors, זה שהחזיר אותם לסאונד הבלוז הפסכידלי היותר בסיסי ומעולה של הלהקה. זה קרה אחרי הסאונד היותר ניסיוני וג’אזי של קודמו, The Soft Parade ושנת 1969 שהיתה לא קלה ללהקה וראתה את ג’ים מוריסון מסתבך ונכנע יותר ויותר לאלכוהול. מוריסון הוטל מבחינתי החזיר את ה-Doors לאיזה שיא מוזיקלי חדש וגם תמיד היה האלבום האהוב עלי שלהם.

חמישה ימים לאחר יציאת Morrison Hotel, ב-Valenatine’s Day של אותה שנה, The Who הגיעו לאוניברסיטת לידס והקליטו שם את אחד מאלבומי ההופעה הטובים והאהובים ביותר אי פעם, שהוא גם אלבום הלייב היחיד שיצא ללהקה בזמן אמת עם הרביעיה המקורית. האלבום Live At Leeds עד היום נחשב ובצדק לאחד מהוצאות הלייב הטובות והקלאסיות של התקופה. גם מבחינתי, במיוחד גם עם הגרסאות המורחבות יותר שיצאו לו בין השנים.

כל זה קרה השבוע לפני 50 שנה ולכבוד הציונים הללו שידרתי ספיישל של שעתיים ברדיו הקצה שהוקדש לשני האלבומים.

ניתן להאזין לספיישל באתר הקצה וגם בדף ה-Mixcloud שלי ופה למטה:

פלייליסט:






אלבומי שנות הנעורים

בתקופה האחרונה עוברת מין רשימה כזו בפייסבוק של בחירת 10 האלבומים שהכי השפיעו עליך בתור נער, בשנות העשרה. לא תמיד אני משתתף בדברים האלה, אבל אם כבר כן, אז שיהיה עם טיפה יותר תוכן ועומק עם תוספת מילים. אז החלטתי לבחור עשרה אלבומים שמייצגים בשבילי את תחילת החיבור הרציני עם מוזיקה, בגיל 15 עד 19. זו כנראה תהיה הרשימה הכי לא ניינטיזית לאחד שהתבגר בניינטיז, אבל תמיד (ובמיוחד אז) נמשכתי יותר לדברים אחרים שלא כולם שמעו, או שודרו ברדיו וכדומה. ספציפית גם בתחילת הדרך העמוקה עם מוזיקה, נמשכתי נורא לדברים משנות השישים והשבעים וקצת פחות למה שקורה מסביבי באותו הרגע. למרות שעדיין יש פה נציגים כאלו.

אז זו העשיריה שלי, עם טקסטים והסברים והמון נוסטלגיה מבחינתי. במיוחד כשחזרתי גם לחלק פה אחרי הרבה שנים. כמו כן זו הצצה קטנה ואישית לדברים שהתחילו אצלי את הרומן המוזיקלי, הז’אנרים ומה שהתפתח הלאה. אם בא לכם להוסיף בתגובות גם רשימה כזו משלכם מהתקופה ההיא, או אפילו כמה אלבומים בודדים בלבד, לכו על זה. אשמח לקרוא.


 

Aerosmith – Nine Lives
51JsOVXE7nL