אלבומים חדשים: פברואר-מרץ

השנה הזו מתחילה ממש להתחמם. חודשים פברואר ומרץ מביאים גל של אלבומים חדשים שציפיתי להם. וזו רק ההתחלה, כי בהמשך החודש הנוכחי ובאפריל יש עוד כמות יפה באופק. בינתיים הנה תשע הוצאות חדשות מהחודש החולף, הכוללות ביניהן שבעה אלבומי אולפן, פסקול אינסטרומנטלי לספר, הוצאת פוסט-מוות משלימת טרילוגיה, שני אלבומי בכורה, שלושה קולות נשיים נהדרים והרבה צלילים יפים.


 

Lucy Dacus – Historian
DacusHistorian

נתחיל עם לוסי דייקוס ואחד האלבומים היותר יפים לדעתי בתחילת השנה הזו, שמגיע מאחד הקולות הצעירים והסופר מוכשרים בסביבה כרגע. לוסי רק בת 23 ויש לי הרגשה שהיא הולכת להיות האמן הכי צעיר אצלי בסיכום של השנה הנוכחית. ואני אומר את זה נורא מוקדם, כי כרגע אין לי ספק שהאלבום החדש Historian יהיה שם אצלי. זה האלבום השני שלה וכנראה זה שיפיץ את שמה להרבה יותר מאזינים. הוא מערבב מצוין המון רגש רך עם התפרצויות סאונד חזקות יותר. וזה מעולה. כמו בקטע האהוב עלי כרגע באלבום – Timefighter. היא מזכירה לי בסגנון הזה מוזיקאיות אחרות כמו אנג’ל אולסן או Waxahatchee. אך יש לה את עדיין את הקול הממש צעיר וטוב שלה.

Timefighter

Night Shift 


 

Last of the Easy Riders – Unto The Earth
647603399881

חודש מרץ העמוס: (עוד) אלבומים חדשים

המון דברים חדשים יצאו בחודש החולף, אז הגיע הזמן לעוד סקירת אלבומים טריים. הנה חמישה שבלטו אצלי בתקופה האחרונה:

Richmond Fontaine – You Can’t Go Back If There’s Nothing To Go Back To
a4224071887_10

אתחיל עם האלבום שהכי שמחתי כנראה לשמוע החודש. לא כתבתי בהרחבה על ריצ’מונד פונטיין פה, אבל כן הזכרתי אותם בסיכום שנת 2014 שלי, בגלל אלבום אחר של מנהיג ההרכב – ווילי ולאוטין. זה היה עם האלבום של The Delines שנכנס אצלי ממש גבוה ברשימת סיכום ההיא. עכשיו ולאוטין חזר להרכב המקורי שלו, איתו הוא כבר רץ כשני עשורים כבר.

עברו חמש שנים מאז אלבומם האחרון של ריצ’מונד פונטיין, מספיק זמן להמתין. כל האלבום החדש (עם שמו הארוך) מלא בשירי-סיפורים נהדרים, כשכולם מלווים עם הגיטרות-פדל סטיל-קלידים שאני כ”כ אוהב. זה לא פלא שהם נשמעים ככה, כמו פרקים של ספר או אגודה של סיפורים קצרים בצורת שירים על מסעות, אנשים, העבר וההווה. החל מהאינסטרומנטל הקצר שפותח את האלבום ועד לסופו. ולאוטין, מעבר למוזיקאי מוכשר, הוא גם סופר, וזה עובר לתוך השירים והצלילים. אין לו קול מושלם, אך הוא חודר עמוק בהגשה וזה כל מה שצריך. הוא אמור לחזור לעבוד עם ה-Delines בקרוב, אבל כיף גדול שהוא עצר פה בתחנה מוכרת עם ההרכב הזה, שמזכיר לי לפרקים בסאונד את Uncle Tupelo וה-Scud Mountain Boys.  אך עדיין יש בו משהו שונה, וטוב שהוא עדיין כאן.