ספיישל 30 שנה ל-.Vs

אחרי ההצלחה המטאורית של Ten וסיבוב הופעות ארוך שגיבה את האלבום, פרל ג’אם הגיעו להקליט את הפולו-אפ שלהם לבכורה הכ”כ מצליחה. עם אפילו יותר חשמל, זעם, השפעות פאנק-רוק וסטטוס בעולם המוזיקה שהם לא ממש כיוונו אליו, הם שחררו את .Vs ב-1993. שהמשיך עם הרבה כוח את ההצלחה הראשונית ואף חיזק אותו יותר.

לציון 30 שנה ליציאתו, שידרתי ספיישל של שעתיים שמוקדש ל-.Vs, השירים שקשורים אליו, וכמו בספיישל על Ten, גרסאות לייב נבחרות מכל השנים. ניתן להאזין לכל השעתיים באתר הקצה וגם כאן:

פלייליסט:

Pearl Jam – Go (Live 2012)
Pearl Jam – Cready Stomp
Pearl Jam – Animal (Live 1998)
Pearl Jam & Mark Arm – Sonic Reducer (Live 1994)
Pearl Jam – Daughter (Live 1994)
Pearl Jam – Glorified G (Live 2016)
Pearl Jam – Crazy Mary (Live 2003)
Pearl Jam – Dissident (Live 2005)
Pearl Jam – W.M.A. (Live 2022)
Pearl Jam & Cypress Hill – Real Thing
Pearl Jam – Blood (Live 1994)
Pearl Jam – Rearviewmirror (Live 2014)
Pearl Jam – Hold On
Pearl Jam – Rats (Live 2006)
Pearl Jam – Elderly Woman Behind A Counter In A Small Town (Live 2018)
Pearl Jam – Fuckin’ Up (Live 1994)
Pearl Jam – Hard To Imagine (Live 2022)
Pearl Jam – Leash (Live 2009)
Pearl Jam – Better Man (Live 2012)
Pearl Jam – Whipping (Live 2006)
Pearl Jam – Dirty Frank (Live 1994)
Pearl Jam – Indifference (Live 2012)






















ספיישל 20 שנה ל-Riot Act

השנתיים בין 2000 ל-2002 השפיעו רבות על פרל ג’אם, עם טרגדיות אישיות וכלל-עולמיות, מלחמה, בחירות, שינויים ותחילת מילניום שכבר השאיר מאחור המון מההצלחה המסחרית הגדולה שלהם בניינטיז. אבל מבחינה יצירתית הלהקה המשיכה להיות חדה, חשופה ויצרה עדיין מוזיקה נפלאה שהמעריצים הקרובים שנשארו איתה, למדו וידעו להעריך. אסון פסטיבל רוסקילדה בדנמרק, בו נהרגו תשעה ממעריצי הלהקה ביוני 2000, עדיין הדהד חזק בראש ובלב של חברי הלהקה. אחר כך הגיעו בחירות עם העלייה של בוש הבן לשלטון, אחריו אסון 9/11 בשנת 2001 ופלישת ארה”ב לעיראק.

בנוסף, חבר הסצינה ליין סטיילי מצא את מותו המוקדם באפריל 2002. כל האירועים הללו היו השפעות ישירות על המוזיקה החדשה שהלהקה כתבה, זו שהם איגדו יחד לאלבום Riot Act ששוחרר היום לפני 20 שנה. אלבום שאני מחשיב כיום כהכי Underrated בדיסקוגרפיה של פרל ג’אם. מיד אחריו הם יצאו ב-2003 לטור עולמי, שכלל כמה מההופעות הטובות שלהם בקריירה, עם צד פוליטי לא קטן ומלא מהשירים החדשים דאז שרק השתבחו מבחינתי עם השנים.

לציון שני עשורים לצאתו, הקדשתי את כל השעתיים של הרמוניה דרומית לספיישל Riot Act. האזינו לו באתר הקצה או כאן:

פלייליסט:





ספיישל 30 שנה ל-Ten

אם לקריירה של סטון גוסארד וג’ף איימנט היה נכנס איזה תסריט אלטרנטיבי מהסוג של “דלתות מסתובבות” או פרק של “?What If”, השאלה והשם של הסיפור הזה מבחינתי היו חייבים להיות “מה היה קורה אם אנדרו ווד לא היה מוצא את מותו בחודש מרץ של 1990?”.

אי אפשר לדעת לאיזה גבהים הם היו מגיעים איתו ועם Mother Love Bone, והאם אדי ודר היה הופך למפורסם או מתעסק בכלל במוזיקה, או האם מייק מק’רידי היה משתף איתם פעולה במפגשים שונים לגמרי. אבל המוות המוקדם של ווד פתח איזה שביל מסוים ביקום המציאותי שלנו, שהוביל לאחד ה-Silver Linings הכי גדולים מבחינתי של עולם המוזיקה. זה שיצר את פרל ג’אם.

זה הוביל לכל האירועים שהתרחשו בשנה וחצי מאז מותו של ווד ועד לסוף הקיץ של 1991. יותר מדויק, עד ל-27 באוגוסט של אותה שנה. היום בו האלבום Ten שוחרר והפיצוץ האדיר והמטורף שקרה איתו ועם הלהקה החדשה של סטון וג’ף. עם אחד מאלבומי הבכורה הגדולים ביותר בכל הזמנים, שהוציא לדרך קריירה ושביל מוזיקלי מדהים שנמשך שלושה עשורים עד היום.





“…Footsteps in the Hall”

כל חודש יוני לא כתבתי כלום. היה זה חודש די מטורף, עם המון עבודה וגיחה לעוד הופעות בחו”ל. אז הגיע הזמן לסכם מה היה לנו שם. אני מחלק את הפוסט הזה לשלושה חלקים: בראשון כמה מילים על שני אלבומים שיצאו בתחילת יוני ולא הספקתי לכתוב עליהם. בחלק השני נמצאות החוויות שלי בחו”ל בהופעות של טום פטי ופרל ג’אם, ובשלישי הכנה קטנה ותזכורת למה שמגיע ארצה בשבוע הקרוב.

התחלנו.

חלק 1 – צמד האלבומים

אז יוני היה חודש עם דגש מוזיקלי חזק אצלי. בראש ובראשונה ההופעות, אבל עוד בהתחלה יצאו כמה אלבומים שממש חיכיתי להם. אלו השניים הבולטים ביניהם:

Chris Robinson Brotherhood – Big Moon Ritual

ממש החודש תעבור שנה מאז ההופעה האחרונה של הבלאק קרואוז, שנמצאים כרגע בהפסקה. בשנה שעברה ריץ’ רובינסון הוציא אלבום סולו ועכשיו הגיע תורו של האח הגדול, כריס. את ההרכב החדש הזה שלו, שכולל בין השאר את הקלידן של הקרואוז אדם מקדוגל והגיטריסט והיוצר הנפלא ניל קאסל, אני מכיר כבר הרבה זמן. שמעתי המון הופעות שלהם ובעיקרון זה אלבום שכבר הכרתי בו את כל השירים. זה לא משנה את העובדה שזה כרגע אחד האלבומים הכי טובים של 2012 מבחינתי.