ספיישל Little Feat

החודש לפני 50 שנה שוחרר אלבום הבכורה של Little Feat, מה שתמיד היה אחת הלהקות היותר אהובות עליי של הסבנטיז. לא מעט מתייגים את ההרכב כרוק-דרומי, אבל זה לא נכון מבחינתי, כי ליטל פיט הייתה הרבה יותר מזה. היא הוקמה בקליפורניה קודם כל והיא נגעה בלא מעט ז’אנרים וסגנונות. מבלוז, בוגי וקאנטרי, עד לפיוז’ן, ג’אז ו-R&B. הכל מתובל ב-Swamp Rock והרבה גרוב וסול.

הליין-אפ הקלאסי של ההרכב שפעל לאורך כל עשור שנות השבעים היה מפוצץ בכישרון. כזה שהתחיל בבסיסו בקלידים המופלאים של ביל פיין ולצידו כמובן אחד הכישרונות הכי גדולים וטראגיים של עולם המוזיקה – לואל ג’ורג’. הכותב, הווקליסט, הגיטריסט ומנגני הסלייד החביבים עליי. האיש שכתב כמה מהשירים האהובים עליי בעולם. אותו עולם שהוא עזב מוקדם מדי, בגיל 34 בלבד, מה שהוביל לפירוק וסיום הדרך של ההרכב המקורי ההוא.

לכבוד ציון יובל שנים לתחילת הדרך של ההרכב ואלבום הבכורה, הקדשתי את תכנית שלמה של הרמוניה דרומית ברדיו הקצה ל-Little Feat ולואל ג’ורג’, עם ספיישל של שעתיים בו הגשתי מבחר יפה מהשירים, האלבומים, המוזיקה והסיפור של הלהקה.

מוזמנות/ים להאזין לספיישל באתר הקצה ופה במיקסקלאוד:

פלייליסט:





החודש לפני: שירת הברבור של לואל ג’ורג’

לואל ג’ורג’ תמיד היה מהאמנים היותר אהובים אצלי שמתו מוקדם מדי. הוא היה המנהיג והכותב הראשי של Little Feat, מההרכבים האהובים עלי משנות השבעים. הרכב ששילב רוק דרומי יחד עם בלוז, בוגי וג’אז. לקח אמריקנה וקאנטרי, טבל אותם בביצות של קליפורניה והוציא אותם החוצה במרקם אחר, מחוספס יותר וחדש, עם רבדים מוזיקליים שהפכו את ליטל פיט להרבה יותר מלהקת Southern-Swamp Rock.

הם שחררו שורה של אלבומים מעולים בגלגול הראשון האדיר שלהם בסבנטיז. במיוחד הרביעיה הראשונה, בנוסף לאחד מאלבומי ההופעה הטובים ביותר מבחינתי מאותו עשור ובכלל – Waiting For Columbus. לואל ג’ורג’ מתחילת הדרך היה הכותב הראשי, אחראי על רוב הקולות, כל הגיטרות בערך, מפוחית וגם על ההפקה של חלק מהאלבומים. הבולטים לצידו היו הקלידן הנפלא ביל פיין (שניגן עם גדולים אחרים, בין השאר ב-For Everyman של ג’קסון בראון ו-Pieces of the Sky של אמילו האריס באותו העשור) ומאוחר יותר גם פול ברייר. באלבומים המוקדמים הצטרף אליהם גם הפדל-סטיל האדיר של סניקי פיט קליינאו.

61WJmqB2pGL

ג’ורג’ כתב הרבה מהשירים הקלאסים של ליטל פיט, במיוחד באותם אלבומים מופתיים ראשונים. שירים קרובים לליבי כמו Willin’Trouble, Roll Um Easy, Dixie Chicken ורבים אחרים. בשנת 1977 הוא החל להתרחק מההרכב, גם עם בעיות בריאותיות והרבה בגלל שינויים בסגנון והכנסת עניין הג’אז והפיוז’ן למוזיקה שלהם באופן מאוד בולט עם האלבום Time Loves A Hero ששוחרר באותה שנה. קרוב לזמן בו הם הקליטו את Waiting For Columbus. בשנה לאחר מכן הוא התחיל להקליט איתם אלבום אחרון ועזב.

החודש לפני: Dixie Chicken

בינואר 73 שוחרר אלבומם השלישי של Little Feat. האלבום שאחראי אולי הכי מכל לסאונד הייחודי להם.

ליטל פיט הם ממש לא הרכב דרומי כמו שהרבה חושבים. הם פשוט משלבים במוזיקה שלהם כ”כ הרבה אלמנטים ממקומות וז’אנרים  שונים שקשה לי להגדיר אותם גם “רוק-דרומי”. אם זה בוגי ובלוז, אמריקנה, R&B, קאנטרי-רוק ו-Soul ואפילו ג’אז ופיוז’ן. כל זה מתערבב בסלט המוזיקלי שלהם בראשות הכתיבה, הנגינה, המנהיגות והקול של לואל ג’ורג’ (Lowell George).

ג’ורג’ היה המנהיג הבלתי מעורער של הלהקה ואחד היוצרים המוכשרים ביותר בתקופה הזו אם שואלים אותי. הוא הוביל את ליטל פיט בכל אלבומי האולפן בשנות השבעים עד מותו המוקדם מאוד בשנת 1979 כשהוא בן 34 בלבד. הכישרון שלו בלט מבחינתי הכי מכל בארבעת האלבומים הראשונים של הלהקה ובמיוחד פה ב-Dixie Chicken והאלבום שקדם שלו Sailin’ Shoes. אבל הוא גם לא היה לבד. “Dixie” היה אלבום הראשון של שלושה חברי להקה החדשים; הגיטריסט פול ברר, סם קלייטון והבאסיסט קני גרדני. התוספת שלהם יחד עם הקלידים הנפלאים של ביל פיין נתנו למילים והקול של ג’ורג’ את הבמה המושלמת. תוסיפו לזה את קולות הרקע  של מקהלת הנשים הקטנה של הלהקה (ביניהן בוני ברמלט ובוני ראייט) ותקבלו את השילוב המושלם של רוקנ’רול ורגש סוחפים.