אלבומי השנה 2016

סיכום שנה – הקדמה:

היתה לי שנה מוזרה, לא הכי קלה, מעט מבולבלת ועם חיפושים שחלקם הביאו אותי למקומות טובים וחלקם עדיין נמצאים על איזו דרך לא נגמרת. אבל לא תיארתי לעצמי איך השנה הזו תסתיים עם החודש וחצי האחרון שלה. כזה שיטרוף את הקלפים, יגמד את כל הדברים שהיו לפני כן ויכניס בי פרופורציות חדשות לחיים ממקום שקיוויתי שמעולם לא יגיע.

את השנה הזו אפף המון מוות. זה לא רק אני אגיד, אלא הרבה חובבי מוזיקה ושוחרי תרבות. איבדנו המון אושיות משפיעות ומוכשרות במהלך 2016. מדיוויד בואי, פרינס, לאונרד כהן, שרון ג'ונס וגלן פריי, עד ג'ין ויילדר, לארי סאנדרס, אלן ריקמן ואחרים. במישור האבידות המוזיקליות היותר קרובות אלי, היו גם את ליאון ראסל, גיא קלארק ואדי הארש. אבל כל זה אובדן של אמנים שהכרנו דרך המוזיקה והיצירה. האובדן הבאמת משפיע שמגמד את הכל, מגיע מאדם שהכרנו מקרוב. ולצערי חוויתי את זה השנה.

סליחה מראש על המורבידיות בפסקאות הבאות, אבל הבלוג הזה תמיד היה אישי, ככה שאני מרגיש בנוח לשתף ולכתוב את הדברים הללו. מה גם שהמקרה הזה מאוד חשוב בקשר שלו לכאן, למוזיקה שאני כותב עליה שנים ולהמשך, עם הערבוב של המוזיקה עם המציאות. בחודש שעבר איבדתי בן-אדם יקר לליבי וחברה מאוד קרובה. את לימור שפיגל, שהיתה אחד האנשים הכי אהובים עלי בעולם המוזר הזה. הכרנו לפני ארבע שנים בדיוק, כשהיא גילתה את סיכום השנה שלי פה ב-2012. זה גרם לקליק מטורף והבסיס של הקשר שלנו היה מוזיקה, שדרכה התקרבנו הרבה מעבר לה.

מחוות אישיות והוצאות פשוטות (בשנות האלפיים)

זה לא דבר חדש שיוצאים אלבומי מחווה לאמנים. זה קורה כל הזמן. ברוב הפעמים אלו מספר שמות שונים או קבוצה גדולה של אמנים שמשתתפים בפרויקט שכזה, שמוקדש לאמן אחר מוערך. מעטים יותר אלו אלבומי המחווה שמוקלטים ע"י אמן, או שם אחד ספציפי. כזה שבוחר לבד את כל השירים, מבצע את כולם ומגיע לחלוק כבוד ואהבה למישהו אחר שהשפיע עליו בדרך כזו או אחרת. יש משהו שונה באלבומים הללו. יותר אישי ומכוון ומגיע בדרך כלל ממשיכה טהורה לאותה מוזיקה ושירים שמוצגים בביצוע אחר.

בשנות האלפיים היו מחוות ממש מוצלחות בסגנון. בחרתי לכתוב על חמש הוצאות אישיות כאלו מהעשור האחרון, שספציפית אהובות עלי מאוד.

The Black Keys – Chulahoma: The Songs of Junior Kimbrough
f8388de2c5c54fa4b456c8284ac8651f

בשנת 2006 הבלאק קיז היו בתקופה שבה נורא אהבתי אותם. לפני שהפכו קצת מאוסים אצלי בשנים האחרונות, או איבדו משהו מהקסם שגרם לי להתאהב בהם עם האלבומים בעשור הראשון של שנות האלפיים. מאז Brothers של 2010 משהו השתנה ודחק אותי טיפה רחוק מהם. עדיין, הבלאק קיז של 2006 והסביבה נשארו נהדרים, וכמו כן בשיאם.

My Morning Project Vol. 7 – In It's Infancy

“…The idea was always there”

במהלך שנת 2012 מיי מורנינג ג'אקט ממשיכים להופיע ולגבות את אלבומם האחרון Circuital. למרות שהם די עוזבים את ריבוי השירים מהאלבום בהופעות ומתרכזים ביותר גיוון בסט-ליסטים וחפירה עמוקה בדיסקוגרפיה שלהם. זה בא מאוד לביטוי בערבים כפולים או משולשים במקום ספציפי, כמו שתי ההופעות ב-Red Rocks בקיץ או שלושת הערבים ב-Capitol בפורט צ'סטר לקראת סוף השנה. את שנת ההופעות הנהדרת הזו הם נועלים בערב\לילה חגיגי של New Year’s Eve בבוסטון.

ב-2013 ממשיכים להיות בדרכים. באותו זמן גם קצת פרויקטים צדדיים כאשר ג'ים ג'יימס משחרר את אלבום הסולו המלא הראשון שלו (אחרי שהיה חלק מה-New Multitudes בשנה שלפני). בקיץ הלהקה מצטרפת לסיבוב ההופעות של Americanarama יחד עם בוב דילן, וילקו, בוב וויר ועוד אורחים. באוקטובר נועלים את הפעילות שלהם לשנה זו כאשר מתארחים ב-Bridge School Benefit המסורתי של ניל יאנג.

שנת 2014 נפתחת עם חגיגה גדולה באירוע הראשון של One Big Holiday, הפסטיבל של MMJ במקסיקו, עם הופעות נהדרות שלהם, להקות אורחות ואירועים שונים ומיוחדים עם חברי הלהקה במתחם הטרופי של ה-Hard Rock Hotel. לאחר ההופעות הללו בחודש ינואר, הלהקה לוקחת הפסקה ארוכה. בהמשך השנה המתופף פטריק הלאהן חובר לטריו של Spanish Gold שמוציאים אלבום, בזמן שג'ים ג'יימס נוטל חלק בעוד פרויקט של סופר-גרופ, הפעם ה-New Basement Tapes. עוד במהלך 2014 הלהקה עובדת על המון שירים חדשים ומודיעה שתשחרר שני אלבומים בשנתיים הקרובות.

My Morning Project Vol. 5 – Movin' Away

?Do you live your life on the road"
Yeah, losing out on loving
Asking for nothing
"Runnin' from something that isn't there

את שנת 2006 מיי מורנינג ג'אקט פתחו על גג העולם, כשהם רכובים על גל ההצלחה של "Z". החל מחודש אפריל הם מופיעים נון-סטופ, באירופה וארה"ב, בהמשך הגיבוי לאלבום הכי מוצלח שלהם מסחרית עד כה. בספטמבר הם משחררים את אלבום ההופעה הרשמי הראשון שלהם – Okonokos, שלקוח משני ערבים ב-Fillmore בסיום השנה הקודמת. סרט ההופעה על DVD והאלבום הכפול ממשיכים למנף אותם כאחת הלהקות החמות בעשור הראשון של שנות האלפיים. הם נועלים את 2006 עם עוד שלושה ערבים באותו Fillmore אגדי של סן פרנסיסקו ובעצם חותמים תקופה אדירה בשבילם.

במהלך 2007 הלהקה לוקחת מנוחה שבהחלט מגיעה לה ולא מופיעה הרבה. הם מתחילים לעבוד על האלבום הבא ונכנסים לאולפן לקראת סוף השנה. מה שיצא מאותן הקלטות חדשות הוא האלבום הכי מצופה של מיי מורנינג ג'אקט עד כה. ה-Follow Up של "Z", האלבום שהזניק להם את הקריירה ומפוצץ בשירים הקליטים הטובים שהקהל הרחב קיבל בזרועות פתוחות. לא קל להמשיך כזה דבר, אבל ג'ים ג'יימס והחברים רוצים להכות שוב בברזל החם שבידיים שלהם, כעשור אחרי הקמת הלהקה והשינויים שעברה בדרך. התוצאה הסופית היתה שונה, מוזרה, מאכזבת או מלהיבה. תלוי את מי שואלים.

My Morning Project Vol. 4 – Off The Record

בעשור האחרון חברי הלהקה, יחד או לחוד, השתתפו, התארחו או היו אחראים על לא מעט פרויקטים מוזיקליים ואחרים. אם בתור My Morning Jacket או הוצאות סולו מחוץ ללהקה. לפניכם עשרה חלקים של מוזיקה שלא נמצאים באלבומים והוצאות של MMJ, אבל כוללים את התרומה של חברי הלהקה מחוץ לאלבומים והוצאות שחתומים על שמם. אם זה בהוצאה שלמה או תרומה חלקית ושירים בודדים. יש עוד מקומות שראו נגיעות שקשורות להרכב, קטעי אורח וכו', אבל אלו מבחינתי הבולטים והמומלצים או האהובים עלי ביותר.

Elizabethtown Soundtracks and EP
תאריך יציאה: אוגוסט\ספטמבר 2005 + פברואר 2006.
Untitled-1

בשנת 2005 שוחרר הסרט Elizabethtown של קמרון קרואו. למיי מורנינג ג'אקט היה חלק לא קטן בו, גם בפסקולים השונים וגם בתוך הסרט עצמו. הצילומים והעלילה של הסרט מתרכזים בעיירה אליזבת'טאון בקנטקי, ובכלל, יש לבית של MMJ מקום נכבד בלב הסרט.

My Morning Project Vol. 3 – Master Plan

It's not the dream that makes you weak"
It's not the night that makes you sleep
But it's a voice and it's a choice
"To call you out or stay at home

כששנת 2002 נפתחה מיי מורנינג ג'אקט עדיין דחפו את עצמם דרך הופעות. כששני אלבומים מאחוריהם, הם המשיכו לקדם את עצמם בעזרת הקהל והצלחה יחסית מחוץ לבית ברחבי ארה"ב. בחודש אפריל הם משחררים את ה-EP  של Chocolate & Ice. ממש אחריו, בחודש מאי, המתופף (השני במספר) כריס גואטיק עוזב את הלהקה לאחר תקופה קצרה בשורותיה. מי שמחליף אותו הוא פטריק הלהאן, במהלך חשוב ראשון לעבר השלמות המוזיקלית בתור הלהקה ההדוקה והיציבה שתגיע לאחר מכן. לקראת סוף שנה יוצא גם ה-EP  של Sweatbees והם נועלים את 2002 במספר הופעות באירופה וביקור ראשון אי פעם בבריטניה.

I've got a master plan, babe"
I been working on it from the start
Plugging in all of the numbers
"Watching it on all of the charts

My Morning Project Vol. 1 – Where To Begin

I was born in east Kentucky, home of where the grass is dyed"
"Always down and always out, but my morals always seemed just fine

תמיד כשהייתי ממליץ על אלבומים של מיי מורנינג ג'אקט למאזינים טריים, או כשאנשים היו שואלים אותי מאיפה להתחיל איתם, אף פעם לא כיוונתי באמת להתחלה…תמיד זה היה לאלבומים המאוחרים יותר, ספציפית התקופה של 2003 עד 2008 (שאגיע אליה בהמשך הפרוייקט). כי יש משהו מאוד שונה בשני האלבומים הראשונים לעומת הרביעיה שהגיעו לאחר מכן. אם זו הפשטות, הסאונד, ההפקה הקטנה, שירים שנשמעים יותר כמו דמואים וכמובן לפני הפריצה האמיתית. יחד עם זאת, לשני האלבומים הראשונים יש את הקסם שלהם. כזה שלפעמים קולטים אותו קצת אחר כך. אולי עם היכרות מקיפה יותר של ההרכב או השמיעה שלהם בלייב. אצלי אישית השירים פה חלחלו בזמנו טיפה לאט. לפחות לעומת האלבומים המאוחרים יותר. אבל כשזה קרה, הבנתי את היופי שלהם ומאז הם לא עזבו אותי.

כיום כשאני מסתכל אחורה על כל הפנינים והשירים האדירים והיפהפיים שאני כ"כ אוהב מהאלבומים הללו, אני קצת לא מבין למה כולם לא תפסו אותי ישר בשמיעה הראשונה. אך עם זאת, אני תמיד מבין שיש שירים ואלבומים שצריכים את הזמן שלהם. שמעריכים אותם יותר בהמשך הדרך, כשעוברים איתם כמה קילומטרים או חוזרים אליהם אחורה אחרי מספר סיבובים במחוזות אחרים. ואז כשאתה בחזרה בבית אתה מבין מה יש לך בידיים.

My Morning Solo

אחרי עשור וחצי בערך של יצירה והופעות כמעט בלי הפסקה, רובן עם My Morning Jacket כמובן, ג'ים ג'יימס החליט סוף סוף להוציא לאוויר העולם אלבום סולו מלא ראשון. בשבילי היו אלה חדשות מרתקות, מכיוון ש-MMJ הן אחת הלהקות היותר קרובות אלי בשנים האחרונות. מאלו שכל אלבום בדיסקוגרפיה שלהן נמצא אצלי במדף, ההתעמקות איתן גדולה ושגם נדדתי במיוחד לארצות זרות רק כדי לראות אותן בלייב. תוצר הסולו המלא הזה יצא החודש תחת השם "Regions of Light and Sound of God". ג'יימס תמיד פנה לכל מיני פרוייקטים וצדדים שונים בקריירה, מעבר ללהקה המרכזית שלו, וגם עכשיו אפשר להגיד שהוא הצליח שוב לחדש ואף להפתיע. גם אחרי כל האלבומים של MMJ, הפרוייקטים של Monsters of Folk ו-New Multitudes, ה-EP מחווה עם השירים של ג'ורג' האריסון, והמון ביקורים בפסקולים, אלבומי מחווה למיניהם ואלבומים של אמנים אחרים. עכשיו הוא לבד. לגמרי לבד.

בסולו הבכורה ג'יימס הדגיש נורא את המילה "סולו". הוא עושה פה ממש הכל כמעט לבד. המילים והכתיבה, המוזיקה, הנגינה ברוב הכלים, ההפקה והקטע האומנותי הכללי של האלבום, גם בפנים וגם איך שנראה מבחוץ. הופתעתי שאף אחד מחברי הלהקה שלו לא מתארח כאן, מלבד קרדיט אחד של קארל ברומל מ-MMJ, שגם כן לא קשור בכלל מוזיקלית (אחראי רק על תמונת העטיפה). כל הדבר הזה מעצים את העניין האישי פה.