ספיישל ג’ייסון איזבל

היום לפני 10 שנים שוחרר Southeastern, מה שהיה אלבום ה-Sobriety של ג’ייסון איזבל שהזניק לו את קריירת הסולו. זה גם היה אלבום השנה שלי 2013 ואלבום העשור הקודם שלי. את כל השעתיים של התכנית הבוקר הקדשתי לספיישל ג’ייסון איזבל, עם החיבור המיוחד שלי לאלבום יחד עם שירים מוקדמים אחרים של איזבל וגם על הקשר הקרוב שלי איתו והמוזיקה שלו, המפגשים שלנו שיצרו רגעים שלא אשכח, סיפורים מהדרכים, חוויות מהופעות וקטעים מרגשים.

זה ללא ספק היה מהספיישלים היותר אישיים ששידרתי, במיוחד עם כמה סיפורים שחשפתי שנוגעים ללב עם איזבל והמוזיקה שלו שפוגעים גם בחיים שלי. ניתן להאזין לכל השעתיים באתר הקצה וגם פה למטה:

פלייליסט:

Jason Isbell – Different Days
Jason Isbell – Stockholm
Jason Isbell – Flying Over Water
Jason Isbell – Goddamn Lonely Love (Live 2007)
Jason Isbell – The Magician
Jason Isbell – Traveling Alone
Jason Isbell – Songs That She Sang In The Shower
Jason Isbell – Danko/Manuel (Live 2014)
Jason Isbell – Go It Alone
Jason Isbell – New South West
Jason Isbell – Cover Me Up (Live 2014)
Jason Isbell – Streetlights (Live 2014)
Jason Isbell – Live Oak (Live 2014)
Jason Isbell – Decoration Day (Live 2014)
Jason Isbell – Elephant (Live 2017)
Jason Isbell – Yvette
Jason Isbell – Relatively Easy

ג'ייסון איזבל אמנדה שיירס Southeastern
אהבתם? שתפו את זה:

אלבומי חודש מאי

די משוגע מה שהולך בעולם כרגע. הקורונה עדיין פה, הרבה מקומות עדיין משותקים ואלימות ומלחמות גזע מתפוצצות מעבר לים וגם לידינו. בתוך כל הטירוף והתסכול הזה, לפחות יש מוזיקה חדשה שממשיכה לצאת ולשמור על שפיות מסוימת. הנה קצת ממנה עם הנבחרים שלי לחודש מאי שבלטו אצלי יותר מאחרים באוזניים.



Steve Earle & The Dukes – Ghosts of West Virginia

שנת בחירות בארה”ב והרבה מהמצב הכללי מוציאים זעקות מוזיקליות ממש טובות ממספר אמנים. זה קרה כבר השנה עם הדרייב ביי טראקרס ולוסינדה ויליאמס ועכשיו תורו של סטיב ארל. כי גם האלבום החדש שלו מאוד מחאתי וחזק. כולו סובב סביב מקרה מוות של 29 עובדים במכרה במערב וירג’יניה שהתרחש לפני עשור. כזה שגילו בו הפרעות בטיחות קשות והרבה אנשים חזקים, ממשלה ופוליטיקה הפנו לו את הגב. זה מגיע הכי חזק בשיר העוצמתי It’s About Blood, אבל נמצא לכל אורך הרצועות באלבום שגם משקפות לא מעט מהמצב של אמריקה כיום, מעמד הביניים, איגוד העובדים והמלחמות של האדם הקטן.

סטיב ארל עובד במרץ בשנים האחרונות. זה אלבום אולפן שישי שלו תוך תשע שנים וכל אחד מהם מוצלח או חשוב, או פשוט טוב. אבל עם Ghosts of West Virginia הוא מוציא החוצה הרבה מהכוח הפוליטי וסוציו-אקונומי שלו ואמריקה של הדרכים הצדדיות שהוא תמיד הכיר כ”כ טוב. וזה נהדר וחשוב, במיוחד עכשיו. כרגיל מגבים אותו פה ה-Dukes המעולים, שכוללים בין השאר את הצמד של ההרכב The Mastersons; כריס מסטרסון ואלינור וויטמור (שעוברת לקדמת הבמה בקולות של השיר If I Could See Your Face Again). הכל יחד יוצר את אחד האלבומים היותר חזקים שארל שחרר בקריירה שלו לדעתי.

It’s About Blood

Time Is Never On Our Side









ג’ייסון איזבל בן 40: טקסט אישי ומיקס סוקר קריירה

ג’ייסון איזבל בן 40 היום. ציון דרך שראוי לפוסט וחגיגה שתגיע עוד רגע בצורת פלייליסט. השתמשתי במילה “דרך”, כי הוא באמת מהאמנים שעשו אחת כזו די מפותלת ומשתנה מקצה לקצה בעצמם בקריירה, ובנוסף גם לי אישית היתה דרך די מעניינת עם המוזיקה שלהם ועם החיבור אליה וגם לקשר שנוצר עם הבן-אדם עצמו.

אתחיל עם החיבור מצד המאזין. היה די מדהים ללוות את הקריירה של איזבל מהצד. מאז שהצטרף ל-Drive By Truckers בגיל 22 בלבד בשנת 2001, דרך שלושת האלבומים וסיבובי ההופעות להם היה שותף, העזיבה ב-2007 והיציאה לקריירת סולו, הגמילה וההתנקות מאלכוהול וההצלחה המטורפת שהגיעה אליו עם שלושת האלבומים האחרונים.

אני לא חושב שחוויתי אמן כ”כ אהוב שהיה מאוד קטן ביחס של פופולריות והצלחה, שעבר פתאום כזה שינוי מול עיני. אני ראיתי את איזבל מופיע במקומות קטנטנים מול 100-200 איש וגם ראיתי אותו טיפה מאוחר יותר ממלא ריצות מטורפות ב-Ryman והופעות מול מספר אלפי צופים שהן סולד אאוט תוך זמן קצר. ממישהו שהיה בזמנו שם קטן ומהאמנים האלה שהיו באופן מטומטם כאילו “שלי” והרגשתי שרק אני כותב עליהם וממליץ ומעריץ בסביבתי, הוא השתנה לאמן מוערך של יעני “כולם”, זוכה בפרסי גראמי והאלבומים שלו מסוקרים במלא מקומות חשובים.

הקריירה עד כה באלבומים.

הקריירה עד כה באלבומים.

החודש לפני: ארבעה שינויים מייצגים

מספר אלבומים מוצלחים מציינים החודש יום הולדת עגול. בחרתי לכתוב על ארבעה כאלו שכנראה לא יותר מדי חגגו להם. למה? כי הם אלבומים מעשורים שונים, לא הכי מוכרים של האמן\הרכב שהקליטו אותם. אבל כן מציינים התחלה או סיום תקופה ומייצגים איזה שינוי או דרך בקריירה של אותם אמנים. כמו כן הם מקשרים מוזיקאי ספציפי להרכב מאוד חשוב בקריירה שלו.

מה יש לנו כאן? מעבר בין להקות ושינוי בסאונד. עזיבת הרכב מוקדם לטובת קריירת סולו. קאמבק מסוים עם הרכב קלאסי שגיבה אותך בעבר ובעתיד. וטריקת דלת עם הרכב ופתח חדש אל עבר דרך חדשה עם הצלחה גדולה שתגיע בהמשך. ארבעה עשורים, ארבעה מוזיקאים וארבעה אלבומים שאני רוצה לתת להם פה את הבמה ולכבוד יום הולדת עגול החודש של כל אחד מהם, לנסות לכתוב קצת מה הם מייצגים בשבילי ובשביל הקריירה של אלו שהקליטו אותם.


 

האלבום Little Games של ה-Yardbirds יצא לראשונה ממש החודש לפני 50 שנה. זה היה האלבום האחרון שלהם, בתקופה כמובן עם ג’ימי פייג’. האלבום הזה מייצג במיוחד את ההשפעה של פייג’ על ההרכב והמבט שלו קדימה מבחינה מוזיקלית. זה אלבום יותר אקספרימנטלי ופסיכדלי מאלו שקדמו לו.

חודש יוני הגדול: (עוד) אלבומים חדשים

חודש יוני היה גדוש במוזיקה חדשה שציפיתי לה. ים של אלבומים שציננו במעט את החום שבחוץ, או הכניסו אותו ישר ללב עם מגוון צלילים. מתוך העומס, הנה 8 אלבומי יוני שכנראה בלטו לי מכולם.


 

Jason Isbell & The 400 Unit – The Nashville Sound
51tbSY+teyL

נתחיל עם האמן הכי קרוב אלי. היו לא מעט רמזים על חזרה של ג’ייסון איזבל לסאונד יותר חזק, חשמלי ורוקנ’רול באלבום החדש. במיוחד עם דגש על “אלבום להקה” וכשהשם של להקת הגיבוי של ג’ייסון, The 400 Unit, חזר להתנוסס ליד שם האלבום (למרות שהם ניגנו איתו גם באלבומי הסולו האחרונים כביכול). פעם ראשונה שהם רשומים שם לידו מאז Here We Rest של 2011, ופעם ראשונה שהם מופיעים על עטיפת אלבום שלו בכלליות. התקוות שלי היו שאיזבל יחזור לסאונד הקצת יותר מלוכלך וחופשי. זה שהיה שם בתקופה עם ה-Drive By Truckers או אפילו בשני אלבומי הסולו הראשונים שלו. הסאונד שהאמת אני מתגעגע אליו קצת כיום. נורא רציתי שכל זה יחזור אחרי שני אלבומי קאנטרי-פולק\אמריקנה ובמיוחד Singer/Songwriter מוצלחים, יחד עם הגיטרה החשמלית של איזבל, שבעבר הוא היה משתמש בה הרבה יותר. והוא גיטריסט מעולה.

יחסית קל יותר

“אני לא מקנא באלבום שיגיע אחריו”. זה משפט שאמרתי מספר פעמים בשנתיים האחרונות, בכל מיני שיחות עם חברים ומכרים על האלבום Southeastern. מה שהיה ב-2013 האלבום הכי טוב בקריירה של ג’ייסון איזבל וכמו כן אלבום השנה שלי, שהוציא ממני גם את אחד הטקסטים הכי אישיים שכתבתי בסיכום של אותה שנה. אני לא מקנא, כי להיות ה-Follow Up לאלבום כ”כ אישי ומושלם זה נורא קשה. במיוחד כשיגיעו כל ההשוואות. חשתי שמפה אפשר רק לרדת. ואז הגיע אלי האלבום החדש ומסתבר שטעיתי. כלומר, אני אגיד את זה כבר עכשיו – הוא ממש לא אלבום יותר טוב מקודמו. הוא פחות. אבל הוא גם יותר במובן מסוים…ברבדים שנמצאים באלבום תחת צל מאסיבי של מי שהיה שם לפניו. אלבום שיש לו את החופש להכיל משהו שרק סוג כזה של אלבומים יכולים לעשות טוב יותר. קוראים לזה המשכיות.

אלבומי השנה 2013

עוד שנה עברה. שנה גדושה באירועים, טיולים, אנשים, התחדשויות, אהבות, אכזבות והמון המון מוזיקה טובה. אז בלי הקדמה ארוכה מדי, כי יש הרבה על מה לעבור – אני מציג בפניכם את הסיכום השנתי שלי, אלבומי השנה 2013.

הפעם ברשימה נמצאים 50 אלבומים שיצאו במהלך השנה החולפת. 46 מתוכם אלבומי אולפן בנוסף לשני אלבומי הופעה שהוקלטו בהפרש של 40 שנה בדיוק, עוד אלבום שהוא בעצם חגיגה ומחווה שהוקלט שנה שעברה והוצאה אחת של הקלטות ישנות שלא ראו אור קודם לכן. היה לי קשה להחליט אילו מההוצאות שלא הוקלטו השנה (אך כן יצאו השנה) להכניס לרשימה. השארתי בסוף בחוץ שלוש הוצאות מחודשותמורחבות ממש טובות בדמות הקופסא הגדולה של The Band ב-Academy of Music, ההוצאה השלמה והמלאה של Humble Pie ב-Fillmore והוצאת הדלוקס השווה של Mad Season.

אז אחרי שציינתי את אלו שלא יהיו כאן, נצא לדרך עם אלו שכן.

שניה לפני, תזכורת לסיכומים השנתיים הקודמים של הבלוג:

אלבומי השנה 2012

אלבומי השנה 2011

אלבומי השנה 2010

ועכשיו הכל מוכן. אז הנה ה-50 שעשו לי את השנה, עם כל הטקסטים, הסיפורים, המידע, העטיפות, הלינקים, המוזיקה וכרגיל בסוף קצת על הגיחות לחו”ל עם הופעות השנה שלי (עוד לינקים) וכו’. Enjoy!

———————————————————————————————————–

50. The Dexateens – Sunsphere
50