אלבומי חודש יולי

אפשר להגיד שחודש יולי היה עמוס במיוחד עם הוצאות חדשות. אלבומים שציפיתי להם וגם כמה וכמה דברים שהגיעו בהפתעה או ללא התראה מוקדמת. הרבה מוזיקה חדשה להאזין לה. הנה 11 הוצאות שבלטו לי החודש, עם אלבומי אולפן וגם כמה הוצאות מיוחדות. בהמשך לסיקור אלבומי 2020 של הבלוג.



Courtney Marie Andrews – Old Flowers

חיכיתי נורא לרגע שבו אאזין לכל האלבום החדש של קורטני מארי אנדרוז. אלבום שאיכשהו כבר אהבתי עוד לפני ששוחרר. נשמע קצת מוזר, אבל פשוט ידעתי והרגשתי. כי כל סינגל שהיא שחררה מתוכו בחודשים האחרונים, חדר לי ישירות ללב. כתבתי על קורטני בבלוג לפני שנתיים כשהיא היתה אצלי בסיכום שנת 2018 עם האלבום May Your Kindness Remains. לא הרבה אחר כך, היא עברה פרידה מבן-הזוג והבאסיסט הצמוד שלה לאחר יחסים של כמעט עשור.

האלבום Old Flowers הוא פס הקול לשיברון והשלבים שמגיעים איתו אחרי כזה דבר. הוא אלבום פרידה מובהק, אחיד ומלא בליריקה וצלילים שיכולים להפנט ולצמרר מאזינים שנמצאים ב-Mood הנכון, או מבינים נורא את מה ששומעים. בין אם זה מקרה טרי, משקעי עבר או סתם תקופה מכילה כזו. אצלי הוא מאוד הובן. הבסיס והאווירה שלו הגיעו אלי בזמן מתאים. במיוחד עם הרבה משפטים מדויקים ועוד יותר במיוחד כשהוא מגיע משביל ההשפעות של אמילו האריס המוקדמת, עם קצת ג’ני לואיס שנפגשים בפינת River של ג’וני מיטשל.



ההוצאות המיוחדות של השנה 2019

את רוב המילים אני אשאיר לפוסט הסיכום המסורתי הענק שיגיע בשבוע הבא. אבל כמיטב המסורת פה בשנים האחרונות, מגיש קודם את המנה הראשונה של הסיכום, זו של ההוצאות המיוחדות שעשו לי את 2019. כרגיל, אלבומי הופעה, EP’s, הוצאות מחודשות\מורחבות, אלבומי מחווה, Box Sets, הוצאות ארכיון וכו’. בחרתי 20 כאלו (בעצם 21 כי יש פה מישהו עם שתיים) שיצאו השנה ומאוד אהבתי. עם טקסטים ולינקים לשירים נבחרים.

בסוף הפוסט יש גם פלייליסט מיוחד עם 30 שירים שכולל נציגים מכל ההוצאות פה בפוסט + עוד כמה מהוצאות נוספות שלא נכנסו לכאן + מספר שירים אהובים שיצאו השנה רק כסינגלים ולא כחלק מאלבום או הוצאה גדולה.

מוכנות\ים? יאללה. חזרו לכאן שבוע הבא לפוסט המרכזי והנה מנת המתאבנים שלי לשנת 2019:


The Allman Brothers Band – Fillmore West ’71

חודשיים לפני שהקליטו את אלבום הלייב הקלאסי שלהם ב-Fillmore East בחודש מרץ של 1971, ה-Allman Brothers ערכו שלוש הופעות חימום לכך אצל האח המערבי, באולם של ה-Fillmore West בסן פרנסיסקו. זה שעדיין קיים גם היום. זה קרה בסוף חודש ינואר של 71′ והשנה הערבים הללו שוחררו רשמית לראשונה במארז מרובע מהארכיון של הלהקה. בחמש השנים האחרונות מאז הופעת הפרידה של האולמנים, נפרדנו מגרג אולמן וגם מבוץ’ טראקס, שניים מהחברים המקוריים של הלהקה. הרגיש כמו זמן טוב לחזור אחורה ולהיזכר בליין-אפ הראשון והמוקדם, באחלה הופעות שלא שמענו קודם.

Trouble No More

Dreams







אלבומי השנה 2018

סיכום שנה – הקדמה:

וואי, איזו שנה זו היתה. אני חושב שאחת מהשנים הכי מאתגרות שהיו לי. עם המון למידה עצמית, מכשולים שעברתי, הצלחות, כיף, התמודדויות עם מלא דברים חדשים, ניסיון שצברתי, כלים שאספתי ומלא אנשים מעניינים ומדהימים על הדרך. זו היתה שנה די מטורפת שכללה גם כישלונות חשובים שלמדתי מהם והישגים אישיים משמעותיים. אחד מהם למשל היה להתחיל לשדר ברדיו הקצה. משהו שמאוד מתקשר לסיכום ולפוסט הזה, כי בין כל הדברים שציינתי, מוזיקה כרגיל ליוותה אותי בכל פניה, דרך ותקופה במהלך 2018.

זו כבר הפעם התשיעית ברציפות שאני מסכם שנה מוזיקלית בבלוג שלי וגם חולק את האהבות שלי פה במהלך כל השנה. כמו תמיד, היה קשה לצמצם ולחשוב ולדעת מי ייכנסו ל-50 הגדולים שלי. וכרגיל אני גם שמח נורא להציג ולכתוב על כל האמנים והאלבומים שיגיעו עוד רגע. עם כל הטקסטים האישיים עליהם, הסיבה שהם כאן, המידע והלינקים הרבים לשירים מייצגים. הדירוג אצלי תמיד משתנה, אבל נכון לזמן כתיבת שורות אלו, ככה הוא יצא מתוכי וככה הוא מוגש.

לפני שזה מתחיל אני רוצה להגיד תודה. לכל מי שקורא\ת אותי פה בבלוג או בדף הפייסבוק של הרמוניה דרומית. לא משנה אם ותיקים או ותיקות וזוכרים מה היה פה ב-2010, או אם גיליתן את הבלוג לא מזמן, או נגיד, רק היום. אותו דבר עם תכנית הרדיו. תודה על הקריאה, ההאזנה, שיתופים, פידבקים, המלצות או תגובות. הדברים האלה נותנים תמיד יותר כוח וכיף להמשיך להשקיע ב-Passion הזה שלי.

תהומות הנשייה המופלאות – על ארבעה אלבומים חדשים

עוד חודש עבר, עוד אלבומים חדשים. מתוך ים ההוצאות שנוחתות בימים אלו, ובכלל, יש הרבה אלבומים שאני מצפה להם בחודש-חודשיים הקרובים. בינתיים הנה כמה מהיותר טריים שמנעימים את זמני בימים אלו.

Heron Oblivion – Heron Oblivion
HeronOblivion_9001-640x640

נתחיל עם האלבום הכי בולט אצלי בימים אלו, שייתכן וגם יישאר ככה עד שהשנה הזו תסתיים. ההרכב החדש Heron Oblivion כולל את מג ביירד מה-Espers, הגיטריסט צ’רלי סאופלי והצמד שממש משך אותי לפרויקט – אית’ן מילר הענק, הסולן של Comets On Fire וכמובן Howlin’ Rain, ואיתו נואל וון הרמונסון, מי שהיה המתופף של Comets On Fire יחד עם מילר, בלהקה הפסיכדלית המעולה ההיא. בפורמט הנוכחי יש שינויים בתפקידים, כאשר הרמונסון עובר לגיטרה ומילר זז לעמדת הבאסיסט וקולות הרקע. מה שנותן את הבמה לקול הרך של מג ביירד, שהופך את כל האלבום הזה לפיצוץ נעים לאוזניים שהוא תענוג אחד גדול.

אלבומי ינואר\פתיחת שנה

אז אחרי שפתחתי את 2015 בבלוג עם בוב דילן, הגיע הזמן לפתוח רשמית את עונת האלבומים החדשים. ברבע הראשון של 2015 יש לא מעט אלבומים שאני מחכה להם. חלקם שוחררו, הרבה מהם בדרך. הנה ארבעה שיצאו בינואר ופתחו לי את השנה + עוד שני אלבומים ישנים אהובים שחוגגים החודש יום הולדת.

Justin Townes Earle – Absent Fathers
absent fathers

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ארבעה חודשים בלבד לאחר האלבום Single Mothers של 2014, ג’סטין טאונס ארל הוציא את המשכו – Absent Fathers, שגם פתח לי רשמית את שנת 2015. מסתבר שהוא כתב כמות נכבדה מאוד של שירים לאלבום ההוא והחליט לפצל את הסשנים לשני חלקים. בניגוד לאלבומים אחרים שיוצאים בטווח זמן קרוב כי פשוט היו הרבה חומרים, פה יש המשכיות נורא ברורה. בשמות של האלבומים, האווירה והנושאים. אומנם טאונס ארל תמיד התעסק ברגשות והמלנכוליות האישית שלו, אך כאן גם נכנסים בנוסף למשוואה יחסים עם הורים ומשפחה.

אפשר להגיד ש-Absent Fathers שומר על הרמה של קודמו. שני החצאים המשלימים הללו הם לא האלבומים הכי טובים שלו, אבל הם עושים את העבודה . גם לחוד וגם כמקשה אחת (נסו לשמוע אותם ברצף, הם גם משלימים בדיוק שעה של מוזיקה יחד). יש פה עדיין הרבה מג’סטין שאני נורא אוהב, עם הרגש האמיתי והאפלולי, הקצב שמגיח מדי פעם ורגעים נהדרים כמו השילוב של הפדל-סטיל, הקול והמילים בשיר כמו Day And Night.

ים של אלבומים

אז הקיץ הרשמי מתקרב ואיתו הרבה שמש, חום וים של אלבומים שאני מחכה להם. בשבועות האחרונים יצאו לא מעט כאלו וכך יהיה גם לכל אורך יוני-יולי. כיף גדול. אז אחרי שחזרתי מ-Tour ההופעות שלי עם חברי הוותיקים הדרייב ביי טראקרס ועם הפסקה קטנה מפרוייקט יאנג, יש לי את הזמן לשקוע סוף סוף עם כל אלו שהגיעו כבר ולכתוב עליהם מילה או שתיים. אז הנה חמישה מומלצים שיצאו לאחרונה.

—————————————————————————————————————–

…Jessica Lea Mayfield – Make My Head Sing

נתחיל עם ידידה וותיקה בבלוג, למרות גילה העדיין צעיר. ג’סיקה לי מייפילד כבר לא הילדה בת ה-19 שהיתה שם באלבום הבכורה המפתיע שחדר לי ללב לפני מספר שנים. היא אוטוטו בת 25 וזה האלבום השלישי שלה כבר. זה גם אלבום השינוי שלה. היא התבגרה ומתחילה לפתוח דלתות חדשות ולפזול קצת לצדדים. בצורה טובה. הסגנון של Make My Head Sing שונה בהחלט משני קודמיו ולא הייתי ממליץ לצפות לאותו הדבר ממי שמכיר אותם. ישר על ההתחלה מרגישים כבר את הלכלוך והכובד שיש כאן בשירים, שמעורבבים גם קצת בסגנון אייטיז ואיכשהו זה פועל.

Make My Head Sing

הגשם המיילל, הבוס וצרות אחרות

אפתח עם אלבום השבוע הטרי שעשה לי את השבוע החורפי החולף:

Howlin’ Rain – The Russian Wilds

האלבום השלישי הטרי של Howlin’ Rain, שחיכיתי לו מאז שהכרתי אותם לראשונה לפני 4 שנים. אז יצא אלבומם השני, “Magnificent Fiend”, שהיה אחת ההפתעות הגדולות ביותר שלי של 2008. ההרכב מסאן פרנסיסקו נשמע כאילו לגמרי נשלף משנות ה-70. כאילו הם קפצו בזמן מאותו עשור. ואני מת על זה. תמיד תיארתי אותם כשילוב של Humble Pie פוגשים את The Faces…גם הסולן שלהם, איתן מילר, נשמע כמו הכלאה בין סטיב מריוט לרוד סטיוארט הצעיר.

יש ב-Howlin’ Rain השפעות נפלאות של אסיד-רוק, פסיכדליה, כל מיני Jam-Bands והרבה דברים טובים שהגיעו מסצינת סאן פרנסיסקו מאז ועד היום. הם גורמים לי להרבה הרגשה של חזרה בזמן, אך באותו זמן לחוש משהו טרי. בהאזנה הראשונה ל- “The Russian Wilds”, כבר בצלילים הראשונים של רצועת הפתיחה עם 8 הדקות של “Self Made Man” (ובמיוחד בסולו הענק באמצע), אמרתי לעצמי “הם חזרו!”. בינתיים זה האלבום האהוב עלי מבין אלבומי פתיחת 2012.

על ציור עטיפת האלבום אחראי האמן Arik Roper, שעשה גם את עטיפת האלבום הקודם שלהם (ובין השאר עושה עבודות לכל מיני אמנים שאני אוהב). כדאי לבקר באתר שלו ולבדוק גם עבודות אחרות.

טעימות: