עבר כחודש וחצי מאז פוסט סיכום 2011 שלי. הגיע הזמן לפתוח את המוזיקה של 2012, בתקווה גם ליותר עקביות בכתיבה ועדכונים שלי פה השנה.

אתחיל עם שני אלבומי ינואר הטריים שפתחו לי את 2012 :

Craig Finn – Clear Heart Full Eyes

אלבום סולו של סולן The Hold Steady, הרכב שהוזכר פה בסיכום השנה שלי של 2010 עם אלבומם המצויין האחרון “Heaven Is Whenever”. זוהי הוצאת הסולו הראשונה של פין (“Finn” להזכירכם, שלא יהיו גסויות), אחד ממספרי הסיפורים היותר טובים לדעתי בסביבה כיום. זהו אלבום רגוע יותר מוזיקלית ממה שפין רגיל לעשות עם ההרכב שלו ובאמת יש פה דגש חזק יותר על המילים והסיפורים בשירים. לא שחסרה פה מוזיקה (שכוללת גם כמה כינורות ו-Pedal Steel נפלאים ברקע שממש שוו אותי בכמה קטעים), אבל ההוצאת סולו הזו בהחלט מקפיצה אולי עוד יותר לקדמת הבמה את הכתיבה. אצלי אישית זה בא לידי ביטוי במיוחד בשלושת השירים האחרונים שבאלבום, עם שברון לב ומטפורות אהבה ועזיבה מבית היוצר של קרייג פין, בדיוק כמו שאני אוהב.

הרגשתי שכל האלבום ממש נחמד וטוב, אך השיא שלו מתנקז בהכנה הרגשית של השירים “Rented Room” ו-“Balcony” שמובילים לסיום של “Not Much Left of Us” שלגמרי פוצץ לי את הלב בזמן שהאזנתי לו ועברתי על המילים בחוברת. סיום שנורא עשה לי את זה וסיים גם אחלה אלבום סולו ראשון.