סרטי השנה 2015

כרגיל בחודש פברואר, הגיע הזמן לעבור לאהבה הגדולה השניה שלי לצד המוזיקה ולסכם קצת את השנה הקולנועית החולפת. הפעם צמצמתי ל-40 סרטים שאהבתי וסידרתי אותם בקטגוריות שונות ומשונות. זה כמובן הטעם האישי שלי. בין אם אתם חולקים איתי אותן דעות על דברים פה או ממש ההפך, מקווה שתמצאו גם המלצות שוות שאולי פספסתם. אוקי, נתחיל!

הסרטים הכי טובים שלא הגיעו להקרנות מסחריות:
33

The Lobster
אחד הסרטים היותר מקוריים של השנים האחרונות, שכמו אחרים פה ברשימה ובכל שנה, חבל שלא הגיע להקרנות מסחריות. תפסתי אותו בסינמטק במסגרת פסטיבל אוטופיה (שאני ממש מקווה שבסופו של דבר זו לא תהיה השנה האחרונה של הפסטיבל שכל פעם מביא לפה סרטים מצויינים שאני מצפה להם). "לובסטר" עוסק באופן מאוד מוזר ומיוחד ביחסים וזוגיות מול להיות לבד, לטוב ולרע. החצי הראשון של הסרט פשוט מבריק. לאחר מכן יש ירידה מסוימת, אך עדיין ברמה טובה והשלמה של סרט מעולה. הוא ביזארי, מפתיע, מצחיק ומלא בקאסט מוצלח של שחקנים.

Me and Earl and the Dying Girl
תיארתי את הסרט הזה כגרסת "אשמת הכוכבים" אם ווס אנדרסון או צ'רלי קאופמן היו עושים אותו…הוא על אותו נושא, עם סרטן ובני נוער וקשר בן נער ונערה, אבל פשוט הרבה יותר טוב. עשוי בצורה קצת היפסטרית אך מגניבה.הוא מצחיק ומרגש ולא מנסה לגרום לך לבכות או לחייך בכוח, אלא פשוט מצליח לעשות זאת בצורה ממש פשוטה ואנושית.

אלבומי השנה 2015

וואו, השנה הזו עברה בטיל. והיא היתה מלאה בכ"כ הרבה מוזיקה טובה…כזו ששיתפתי הרבה בפוסטים בבלוג ובמיוחד על בסיס יום-יומי בדף הפייסבוק של הרמוניה דרומית, וגם כזו שלא כתבתי עליה מילה ואני שמח סוף סוף לחשוף פה בסיכום. במיוחד כמה שמות ספציפיים ששמרתי קרוב לחזה.

זו היתה שנה מלאה בתקופות שונות לחלוטין וסימני שאלה אצלי. חיפשתי עבודה, חגגתי את החופש, אנשים וחברים הכניסו אותי לפרספקטיבות שונות, עברתי דירה ובין לבין ארזתי פיזית ומנטלית כמה דברים שהמשיכו איתי וחלק אחר שנשאר מאחור. גם עם כל המוזיקה שליוותה אותי היו שמות שבסוף לא עברו איתי את השנה או נשארו עדיין בתוך ארגז שלא פתחתי וגיליתי. לא היה חשק לכמה שמות אהובים שהוציאו אלבום השנה, כמו מארק אולסון, לורה מארלינג, בוב דילן או וורן היינס. היו כאלה שרציתי ופשוט לא הספקתי להגיע אליהם וגם כמה שכן הגיעו אלי, אך לא הצליחו להיכנס בסוף ל-50, כמו סטיב ארל וה-Punch Brothers. היתה גם הפתעה עם קורט וייל שממש לא תפס אותי ונשאר בחוץ, אחרי ששני אלבומיו הקודמים כיכבו אצלי בעשיריה בסיכומים קודמים.

קוצים בלב וכוכבים בהפתעה

ה-17 ביולי הביא איתו שלושה אלבומים נהדרים. על אחד כבר כתבתי בהרחבה, הנה השניים האחרים:

Samantha Crain – Under Branch and Thorn and Tree
crain-under_branch-cover

באותו היום בו שוחרר האלבום החדש של ג'ייסון איזבל, יצא גם החדש של סמנת'ה קריין. אלבום שאני חייב לכתוב עליו קצת, כי היה לי פספוס גדול עם אלבומה הקודם – Kid Face. אלבום שיצא במהלך 2013 והגיע אלי קצת מאוחר ולכן לא היה בסיכום שלי דאז. הוא לגמרי היה נכנס לשם, במקום אפילו יחסית גבוה. אז שנתיים אחרי אני מכפה על זה עכשיו עם אלבומה הרביעי והטרי – Under Branch and Thorn and Tree.

מכירים את הקטע שהשם של האלבום מופיע בתוך אחד השירים בפנים? אני מת על זה. בלי שיש שיר נושא בעל אותו השם. פשוט נתקלים בזה בשורה באמצע השמיעה ומבינים יותר טוב את המשמעות מאחורי השם של האלבום. משהו שלפעמים מקבל נפח גדול יותר. אז  אין את זה באלבום החדש של סמנת'ה קריין. סתם, ברור שיש. וזה מגיע באחד השירים האהובים עלי פה. מאוד מתאים לי גם שזה יקרה, כי האלבום מאוד נשען על הליריקה של קריין, מהיוצרות היותר מומלצות מבחינתי כיום. יש לה את הפולקיות של גיליאן וולש, האינטימיות הלירית של שרון ואן אטן והמתיקות-מרירות של ג'ואנה ניוסום. קריין  איכשהו משלבת את הכל באופן די מופשט ונורא יפה.