החלומות שנגוזו

ניל יאנג כמעט ולא הופיע בשנת 1977. זו היתה שנה יותר רגועה בשבילו, שהגיעה אחרי רכבת הרים של התקופה שלפני כן. עם אלבומי ה-Ditch Trilogy ו-Zuma, שברוני לב, מקרי מוות, הופעות מתישות והאלבום Long May You Run של ה- Stills-Young Band וסיבוב ההופעות עם סטיבן סטילס אותו הוא נטש במפתיע באמצע הקיץ של 1976. בנובמבר של אותה שנה הוא ניקה קצת את הראש בסיבוב הופעות עם קרייזי הורס, כזה שבו הוא תמיד מרגיש בבית. באותו סיבוב הוא הציג כמה וכמה שירים חדשים שכתב. כאלו שהתווספו למאגר הכתיבה המדהים שלו של אמצע שנות השבעים. היה גם אלבום חדש בדרך. כזה שיכלול שירים מאותו מאגר של השנים האחרונות. לאלבום היה שם – Chrome Dreams. הוא היה אמור לצאת ב-1977. הוא היה אמור להיות אחד האלבומים הכי מושלמים בקריירה של ניל יאנג.

כמו הרבה תכנונים שכמעט קרו בתחנות בחיים של יאנג, כולל אלבום הפרידה הגנוז Homegrown והאלבום Human Highway עם CSNY, גם Chrome Dreams חזר למדף והעלה אבק. בניגוד לשני האלבומים הנ”ל שקדמו לו, כאן אין ספק עד כמה האלבום הזה יכל להיות גדול, עם רשימת שירים מסודרת שהתגלתה עם הזמן. שירים שכולם ידועים וזמינים להאזנה ושוחררו באלבומים מאוחרים יותר. כולל American Stars N Bars, האלבום שבסופו של דבר החליף את Chrome Dreams בתור התחנה המוזיקלית של יאנג של שנת 77. אבל השירים שהיו אמורים להיות במקור ב-Chrome Dreams היו מרכיבים אלבום גדול יותר מבחינה מוזיקלית. כזה שאם היה יוצא, יכל להתמודד בקלות עד היום על תואר אחד האלבומים הכי טובים בדיסקוגרפיה של יאנג.