אלבומי השנה 2022

סיכום שנה, הקדמה:

קשה לסכם את השנה הזו, אבל אני חושב שמבחינה אישית קרו בה הרבה דברים חיוביים. בעיקר עברתי עם עצמי המון. למדתי, הבנתי, קיבלתי, טיפלתי ובין הכל כמובן גם הקשבתי. להמון, המון מוזיקה חדשה ומעולה שתמיד ממשיכה לצאת וכרגיל מלווה אותי בין כל הרגעים הללו. השנה המוזיקה גם חזרה בלייב בגדול, במיוחד בחצי הראשון של השנה אצלי, עם כמה וכמה גיחות חו”ל מוזיקליות שכבר השכיחו את ימי הקורונה והחוסר הזה שמאוד בלט.

המוזיקה הייתה שם גם כשהחלפתי קידומת השנה ופתחתי עשור חדש בחיי, וגם בשינויים תעסוקתיים וגם ברגעים הקשים כמובן שהיא עזרה להרגיע ולחוות. בבית, בנסיעות ויחד עם המחשבות. זו השנה ה-13 שאני מעלה את הסיכום הגדול של הבלוג וכרגיל הוא מפוצץ בכל השמות והצלילים שעשו לי את זה השנה. יש עוד מלא אלבומים טובים ומעולים שיצאו ולא נמצאים פה, כי בסוף אצלי זה הכל עניין של חיבור אישי מסוים או תקופה.

כמו (כמעט) תמיד צמצמתי ל-50 (פלוס) אלבומי השנה שלי, עם הטקסטים ואותם חיבורים אישיים, לינקים, שירים ודירוג. למרות שאני אציין שוב שבלי קשר לדירוג, כל אלבום פה ברשימה עשה לי משהו שגרם לו להיכנס לסיכום. בסוף יש גם פלייליסט ענק בספוטיפיי עם נציגים מכולם וגם תכניות הסיכום ששידרתי בבית שלי שהוא רדיו הקצה.

אם לא בדקתן/ם גם את הסיכומים המקדימים שלי בבלוג, שווה לעשות זאת בנוסף. עם הפוסטים המושקעים גם כן של הופעות השנה שלי, הקאברים של השנה וההוצאות המיוחדות של השנה. כולם עם טקסטים ופלייליסטים והכל. ואם אתן/ם אוהבות/ים את מה שאני עושה, התכניות, הבלוג, הכתיבה, דף הפייסבוק של הרמוניה דרומית עם עדכונים כל השנה (בואו לבקר!), אז אשמח גם אם תשתפו את הסיכום לחבריכם/ן שיעקבו גם ואולי יגלו דברים חדשים שיאהבו. רק למי שבא.

ורגע לפני שמגיעים לסיכום המרכזי, תזכורת לכל סיכומי העבר בבלוג:

אלבומי השנה 2021
ההוצאות המיוחדות של השנה 2021
הקאברים של השנה 2021
אלבומי השנה 2020
ההוצאות המיוחדות של השנה 2020
הקאברים של השנה 2020
אלבומי העשור 2010-2019 (חלק 1 / חלק 2 / חלק 3 / חלק 4 / חלק 5)
הופעות השנה 2019
אלבומי השנה 2019
ההוצאות המיוחדות של השנה 2019
אלבומי השנה 2018
ההוצאות המיוחדות של השנה 2018
אלבומי השנה 2017
ההוצאות המיוחדות של השנה 2017
אלבומי השנה 2016
ההוצאות המיוחדות של השנה 2016
אלבומי השנה 2015
אלבומי השנה 2014
אלבומי השנה 2013
אלבומי השנה 2012
אלבומי השנה 2011
אלבומי השנה 2010
































אלבומי השנה 2021

סיכום שנה, הקדמה:

טוב, השנה הזו עברה במהירות. והיא דווקא הייתה מלאה בלא מעט תהפוכות ושינויים. התחילה כהמשך קודר ל-2020, ואז מתישהו דברים התחילו לזוז. חזרתי לכמה מקומות נחמדים, נזכרתי קצת מה זו שגרה שלפעמים צריכים, ופתאום הייתה גם נפילה ארוכה ועמוקה שגרמה לי מאוחר יותר להתחיל לטפס חזרה למעלה. לקראת סוף שנה חזרו גם חו”ל והופעות וחברים שלא ראיתי מלא זמן. וגם התחילה עבודה מסוג אחר, עם עצמי, שתמשיך לשנה הבאה.

בכל התחנות הללו של 2021 כמובן שליוותה אותי המוזיקה. כל האלבומים החדשים שיצאו, שהרבה מהם נתנו לי מקום להישען עליו, להתחבר אליו, ולקחת איתי לדרכים שהשנה הזו יצרה. כרגיל, 50 הבולטים מהם בזמן כתיבת שורות אלו, נכנסו פה לסיכום המסורתי. עם כל הטקסטים האישיים והחיבורים אליהם, הלינקים, השירים והסיבות. כולם היו חשובים לי וכל מיקום ברשימה הוא ראוי והיה לי טוב. חלק מהם נכנסו יותר ללב, כמו תמיד, אבל כולם ליוו אותי יותר מאחרים.



אלכס צ’ילטון: 70 שנה להולדתו – סיקור קריירה והמלצות

היום לפני 70 שנה נולד אלכס צ’ילטון. המייסד והכותב הראשי של Big Star, סולן ומוזיקאי בחסד ואדם מעניין ומתוסבך, גם עם קריירת סולו מגוונת וטובה. לכבוד הציון אני שמח לשתף פעולה עם חברי אורי דביר, מי שמתפעל את הבלוג Ten To Butter Blood Voodoo וגם עורך סטים נפלאים ברדיו הקצה מדי יום ראשון בערב. האהבה המוזיקלית המשותפת אולי הכי גדולה שלי ושל אורי היא Big Star ואלכס צ’ילטון בפרט. נורא רציתי שנעשה משהו יחד ליום הזה והנה זה קורה בפוסט הנוכחי.

אורי ואני בחרנו לכתוב על עשרה אלבומים מהקריירה של צ’ילטון. כאלו שלדעתנו הם מוצרי חובה שקשורים אליו וליצירה שלו, או שיש בהם עניין ומשיכה וההוצאות הכי מומלצות שלנו. כאלו שמופנות גם לחובבי צ’ילטון שאולי לא התעמקו מספיק בתוך הדיסקוגרפיה שלו, ובאותו הזמן משמשות גם אולי כמבוא ודלת פתיחה להיכרות איתו ועם המוזיקה שלו לאורך השנים. בסוף הפוסט גם הכנו פלייליסט מגניב עם 30 שירים וקצת מעל שעה וחצי של סיקור קריירה, עם המון שירים ספציפיים אהובים עלינו.

אז הנה הכל לפניכן/ם. אלכס צ’ילטון – 70 שנה להולדתו ועשור בלעדיו.



Free Again: The “1970” Sessions





ספיישל לוסינדה ויליאמס

לכבוד צאת אלבומה החדש, Good Souls Better Angels, הקדשתי ללוסינדה ויליאמס ספיישל של 3 שעות בכנית הרדיו של הרמוניה דרומית. לוסינדה היא אחד הקולות הנשיים הכי חשובים וחזקים מבחינתי באמריקנה-אלט-קאנטרי-רוק ועולם המוזיקה בכלל בשלושת העשורים האחרונים. אני אישית משוגע גם על הקריירה המאוחרת, כולל האלבום הטרי המצוין.

סיקרתי בספיישל את אותה הקריירה, עם נציגים מכל האלבומים, כמה קטעי הופעה, שירים אהובים, פרויקטים מיוחדים שעשתה וקצת סיפורים בין לבין. חגיגה צבעונית, מלוכלכת, יפה וגדושה במוזיקה של לוסינדה ויליאמס.

אפשר להאזין לספיישל באתר הקצה וגם בדף ה-Mixcloud שלי ופה למטה:

רשימת שירים:

אלבומי חודש פברואר

ככל שהשנה הזו מתקדמת נראה שהיא הולכת להיות יותר ויותר מפוצצת באלבומים טובים ומצופים. כאלו שיצאו או רבבות אחרים שעומדים לצאת בחודשים הקרובים. הנה כמה מההוצאות של פברואר שיותר בלטו אצלי באוזניים.



The Secret Sisters – Saturn Return

על האחיות לידיה ולורה רוג’רס אני כותב עוד מהשנה הראשונה של הבלוג ובערך מתחילת דרכן. לפני שלוש שנים אלבומן הקודם אפילו הגיע אצלי למקום הרביעי בסיכום 2017. עכשיו הן חזרו עם אלבום רביעי, Saturn Return, שממשיך את היופי ההרמוני של קודמיו. אם האלבום הקודם הושפע לא מעט מהפרידה של האחיות מהלייבל שלהן שדי כבל אותן והן יצאו לאיזה שחרור וחופש מוזיקלי, הפעם זה אלבום שדי מושפע ממשפחה ומה שעבר על שתיהן בשלוש השנים האחרונות במקומות שיותר קרובים לבית.

את האלבום הנוכחי הפיקה ברנדי קרלייל, שגם מצטרפת לאחיות עם הקול שלה, גיטרה וקלידים. תוספת מבורכת, יחד עם הבאסיסטית האהובה עלי שונה טאקר (לשעבר בדרייב ביי טראקרס) שחוברת אליהן השנה גם כן. אבל הבמה כולה שייכת ל-Secret Sister. ללורה ולידיה, לקולות, לכתיבה הנוגעת וההרמוניות המושלמות שלהן, שכל אלו נשמעים שוב מצוין דרך הרצועות של Saturn Return. אלבום יפהפה נוסף על הדרך המוזיקלית של האחיות.

Cabin

Silver



Eyelids – The Accidental Falls











אלבומי העשור: חלק 4

לחלקים הנוספים של סיכום העשור:

חלק 1 (הקדמה + מקומות 100-81)
חלק 2 (מקומות 80-61)
חלק 3 (מקומות 60-41)
חלק 5 (פלייליסט + מקומות 20-1)



40.
Courtney Barnett – Tell Me How You Really Feel
(2018)

שני אלבומי הסולו של קורטני הצליחו להיכנס לסיכום הזה. מסתבר שאני עדיין מאוד אוהב את שניהם. מי שנמצא במיקום גבוה יותר הוא השני שבהם והנציג פה. מההתחלה היה לי איתו חיבור גדול יותר. שלושה שבועות בלבד אחרי שהאלבום שוחרר, ראיתי את קורטני גם בהופעה. כזו שהיתה מתוכננת הרבה לפני, אז לא ממש ציפיתי לראות את השירים החדשים כאן שעדיין לא הכרתי. אבל כל זה השתנה כש-Tell Me How You Really Feel יצא ונכנס לראשונה לאוזניים שלי. הוא גם היה פסקול מעולה שבילה איתי שבוע קייצי באנגליה בזמנו.

בחלק הראשון של ההופעה ההיא קורטני ביצעה את כל האלבום לפי הסדר ואז עברה לשירים האחרים. בשבועות הללו לפני ההופעה חיכיתי לחוות גם את “Tell Me” בלייב, אבל לא ציפיתי שהחצי הראשון הזה איתו בהופעה יישאר איתי עוד יותר חזק מהחצי השני עם השירים המוכרים והישנים יותר. הביצוע המלא שלו בלייב היה נפלא ועוצמתי וגרם לי לאהוב אותו אפילו יותר. מהפתיחה של Hopefulessness, דרך שורה של שירים קליטים, יפים ומעט Dark בליריקה והגישה, אך עטופים בהמון חשמל וסאונד נורא חזק. זה בלט הרבה יותר בלייב. הוא מפוצץ בשירים סופר-זורמים ומשחררים שחרשתי עליהם במהלך 2018, במיוחד בתקופת הקיץ ובשבועות לפני ואחרי ההופעה ההיא בה הם קמו לתחייה מול העיניים.








אלבומי חודש ינואר

תחילת השנה הזו מתמלאת בהמון מוזיקה טובה. זה ילך ויגבר בחודשים הקרובים עם מלא אלבומים שאני מצפה להם. בינתיים תחילת 2020 הביאה איתה כמה דברים נהדרים. הנה שלושה אלבומים שאהבתי במיוחד בינואר, פלוס שני EP’s חדשים גם כן.



Bonny Light Horseman – Bonny Light Horseman

ההפתעה היפה הראשונה של 2020 הגיעה מבחינתי כבר בינואר. זה קורה עם סופר-גרופ קטן שמורכב משלושה מוזיקאים מוכשרים, שניים מהם אהובים עלי מאוד; אריק ד. ג’ונסון מ-Fruit Bats וג’וש קאופמן, שהפיק לקרייג פין את טרילוגיית אלבומי הסולו האחרונים ומנגן שם וגם שיתף פעולה המון עם ג’וש ריטר ו-Hiss Golden Messenger בעבר. שניהם חברו לאנייס מיטשל, שזכתה בפרס טוני על המוזיקה של Hadestown ויחד הקליטו אלבום שמורכב משירי פולק וגוספל ממש ישנים.

הגדולה של האלבום מבחינתי נמצאת בתוך התחייה מחדש שהם לחלוטין הכניסו לשירים פה. חיים חדשים ומודרניים, עם השילוב המוזיקלי המוכשר של שלושתם והקולות של מיטשל וג’ונסון לסירוגין וביחד שמובילים את השירים. הם יצרו יחד אלבום Dark-Goth-Folk כזה, שנורא משך אותי בהאזנות החוזרות. הייתי מתאר אותו כ-Fruit Bats פוגשים את פטי גריפין בתערובת של בלדות רצח פולקיות ישנות נורא. אלבום יפהפה מבחינתי שמגיע ממפגש של טריו מפוצץ בכישרון.

Bonny Light Horseman

The Roving

Deep In Love



Drive-By Truckers – The Unraveling













אלבומי העשור: חלק 3

לחלקים הנוספים של סיכום העשור:

חלק 1 (הקדמה + מקומות 100-81)
חלק 2 (מקומות 80-61)
חלק 4 (מקומות 40-21)
חלק 5 (פלייליסט + מקומות 20-1)



60.
Sarah Jarosz – Undercurrent
(2016)

שרה ג’ארוז החלה את הקריירה שלה מאוד מוקדם. חודש אחרי יום הולדתה ה-18 כבר שחררה את אלבום הבכורה שלה. זה היה ב-2009. אחריו היא הוציאה עוד שלושה אלבומים נהדרים בעשור החולף, כשהאחרון מביניהם, Undercurrent, הוא גם לדעתי הטוב ביותר שלה. הנשמה המוזיקלית של ג’ארוז היא כזו ששואבת השפעות מהדרום וגריניץ’ ווילאג’ של הסיקסטיז גם יחד. האלבום הזה מייצג אותה הכי טוב וכולל קצת מעל חצי שעה עם השפעות הבלו-גראס והפולק והצלילים המינימליסטיים הללו שנשמעים גדולים יותר כשהם יוצאים מהקול שלה.

ההוצאה הזו קיבלה אצלי את התואר “אלבום הפולק של השנה” כשהוא סיים אצלי במקום השישי בסיכום של 2016. אני עדיין חושב עליו אותו הדבר. יש פה הרבה חן, כתיבה טובה, מספר רצועות שמזכירות אפילו את גיליאן וולש במיטבה וקטעים כמו House of Mercy שהוא מהשירים הפשוטים והמהפנטים של השנה ההיא אצלי. בכלל, שרה היא מוזיקאית שיכולה להפנט בעזרת קול ואקוסטית בלבד, שזו מתנה גדולה ואפקט ששם אותה גבוה יותר אצלי מהמוני אחרים שנמצאים בסגנון הזה.

House of Mercy

Lost Dog








אלבומי העשור: חלק 2

לחלקים הנוספים של סיכום העשור:

חלק 1 (הקדמה + מקומות 100-81)
חלק 3 (מקומות 60-41)
חלק 4 (מקומות 40-21)
חלק 5 (פלייליסט + מקומות 20-1)



80.
Jenny Lewis – On The Line
(2019)

ג’ני שחררה שני אלבומי סולו בעשור הזה והאמת שזה משהו שאני מעריך אצלה, כי כל הוצאת סולו שהיא מוציאה לחלוטין שונה באיזה משהו וגם מייצגת תקופה מאוד ברורה בחיים שלה. במיקום הנוכחי זה האלבום המאוחר יותר והטרי מאוד שהיא הוציאה בשנה שעברה. אם האלבום שקדם לו, The Voyager, הושפע מהמוות של אביה, הרהורים על יחסים ועל העבר, אז On The Line של 2019 הושפע מהמוות של אמה, סיום יחסים של מעל עשור עם ג’ונתן רייס וחיפושים של ההווה.

הקריצה הזו לג’ני של לפני חמש שנים נמצאת גם בעטיפת האלבום באופן ברור, שממשיכה נורא את זו של הקודם. עם אותו סגנון, רק בצבעים שונים ואולי משהו נועז יותר, פתוח יותר והרפתקני. את The Voyager ג’ני פתחה עם השיר Head Underwater. את On The Line היא פותחת עם Heads Gonna Roll. וכן, גם איתם אפשר למצוא קווים מסוימים, כאלו שמוציאים לדרך התחלות שונות בתקופות שונות שג’ני מוציאה החוצה מוזיקלית. דרישת השלום והעדכון הפרטי על המצב הנפשי האישי.










אלבומי העשור: חלק 1

לחלקים הנוספים של סיכום העשור:

חלק 2 (מקומות 80-61)
חלק 3 (מקומות 60-41)
חלק 4 (מקומות 40-21)
חלק 5 (פלייליסט + מקומות 20-1)



סיכום עשור, הקדמה:

במהלך הרבה חלקים בשנה שעברה חשבתי לעצמי איך אני מסכם את העשור. ובכלל, האם ומתי. ידעתי שאני לא מעוניין בשום פנים באופן להפריע לסיכום הספציפי של 2019, כדי לא לקחת כלום מהמוזיקה הרבה של השנה הזו. אז אמרתי שאם כבר, אעשה זאת אחרי שהשנה והעשור מסתיימים. ואז גם נזכרתי שבחודש מרץ של 2020 הבלוג שלי חוגג עשר שנים מאז הקמתו ומן הראוי שכדי לפתוח את שנת חגיגות יום הולדת 10 לבלוג, אני אסכם בדיוק את כל העשור הראשון בו הוא היה פעיל.

כי זה באמת לא רק סיכום עשור בלבד, אלא גם חגיגות העשור של הרמוניה דרומית. הבלוג שלי שנולד ממש בפתיחת העשור הקודם ומאז כל סוף שנה אני מעלה בו את הסיכום המסורתי, הגדוש, המושקע והגדול שלי. הסיכום הראשון עלה בדצמבר 2010 וזה חתיכת ציון להגיע לעשרה כאלו. אז לכבוד הציון העגול של הבלוג אני מציג את סיכום העשור שלו ושלי, עם 100 אלבומי העשור שיעלו פה בחמישה חלקים.

כן, יש דירוג, אבל בגדול זה יותר חגיגה כאמור, וכולם ראויים להיות פה. הדברים האלה גם תמיד משתנים. היה לי קשה לצמצם למאה, אז פשוט הלכתי על אלו שהכי בא לי עליהם בתקופה הנוכחית. אם אעשה את הסיכום הזה בעוד חודשיים-שלושה, בטח יהיו כמה שינויים. אז נכון לרגע זה, אלו האלבומים והאמנים שבחרתי להכניס לרשימה והפרויקט הענקי הזה. מקווה שתיהנו ממנו, תיזכרו באלבומים טובים, אולי תגלו גם כמה חדשים שפספסתן\ם והעיקר שתחגגו איתי את המוזיקה הזו.

רגע לפני שיוצאים לדרך עם החלק הראשון, הנה כל הסיכומים השנתיים המלאים של העשור החולף בבלוג:
אלבומי השנה 2019
אלבומי השנה 2018
אלבומי השנה 2017
אלבומי השנה 2016
אלבומי השנה 2015
אלבומי השנה 2014
אלבומי השנה 2013
אלבומי השנה 2012
אלבומי השנה 2011
אלבומי השנה 2010


ויאללה, Let’s get this show on the road. סיכום העשור של הרמוניה דרומית, חלק 1: