סיכום קיץ: אלבומי יולי-אוגוסט

החודשים החמים ביותר של הקיץ הביאו איתם גם עוד הרבה מוזיקה חדשה. אז בנוסף לאלבומי יוני, הנה הסיכום הקטן שלי לאלבומים הבולטים של יולי ואוגוסט. תשעה אלבומי אולפן + הוצאה מחודשת אחת ראויה. עדיין חם מאוד, אז מוזמנים לצלול קצת בתוך הפוסט ולהתקרר עם המוזיקה שמגיעה עכשיו.


Offa Rex – The Queen of Hearts
offa-rex-the-queen-of-hearts-450

נפתח עם אחד משיתופי הפעולה היפים של השנה עד כה. אף פעם לא הייתי מעריץ ענק של ה- Decemberists. אחלה של הרכב, אבל לא מחובר אלי באופן עמוק. הפרויקט החדש שלהם הדליק אותי ממש. הם חוברים פה למוזיקאית הבריטית אוליביה צ'ייני ותחת השם Offa Rex הוציאו אלבום שכולו מחווה, אהבה ויופי לפולק הבריטי הישן. לפרקים הם ממש מזכירים פה את Fairport Convention וסנדי דני. סאונד שמלא במוזיקה הזו, שירים ישנים שקמו לתחייה ומחזירים איתם הרגשה של שנות השישים והשבעים בפולק מהאי הבריטי. וזה די מגניב לשמוע את זה חי ונושם כיום בעזרת שיתוף הפעולה המפתיע שהוליד את האלבום The Queen of Hearts.

The Gardener 

Sheepcrook And Black Dog 


 

This Is The Kit – Moonshine Freeze
dede85ce-b9bf-4bcd-b24e-f0ed1e8030c9_15cad4ce-418d-4596-87e4-a2a1184290de_grande

גיליאן וולש: 20 שנות קריירה

שנת 2016 מציינת כבר שני עשורים ליציאת אלבום הבכורה של גיליאן וולש ושחרור אלבום הבכורה שלה ושותפה המוזיקלי ולחיים – דייב רולינגס. עשרים שנה של עשייה לאחד מהקולות הנשיים האהובים עלי ביותר בסביבה. לכבוד הציון הכנתי פוסט חגיגי בשלושה חלקים שמוגש לפניכם כך:

20 שנה, 20 תחנות – מעבר על כל הקריירה של גיליאן מהעיניים (והאוזניים) שלי, עם עשרים תחנות בולטות שבחרתי בצורה כרונולוגית, מ-1996 עד היום.

ערב מושלם באמסטרדם – טקסט אישי על הפעם היחידה בה ראיתי את גיליאן בהופעה, בערב מוזיקלי שנשאר כאחד המושלמים והמקסימים שחוויתי.

מיקס מיוחד סוקר קריירה – עשרים שירים שבחרתי וערכתי מעשרים שנות הקריירה של גיליאן עד כה. אז שווה גם להגיע לסוף.

כמובן גם כל הטקסטים לפני המיקס מלאים במוזיקה ולינקים, עם המידע, הפן האישי וחגיגה אחת גדולה לקריירה שעדיין ממשיכה. מקווה שתיהנו מכל מה שהכנתי.

================================================================

תחנה 1: Revival
(1996)

אלבום הבכורה שכאמור חוגג השנה יום הולדת 20. הפתיחה הרשמית של הקריירה המוזיקלית, בה גיליאן ודייב חוברים לטי בון ברנט שמפיק את האלבום. הציבור הרחב מגלה את המוזיקה של גיליאן, עם כל השפעות הפולק, קאנטרי ובלוגראס, שמכינות פה את הקרקע מצוין. זה אלבום בכורה מעולה בז'אנר הזה. השיר שפותח אותו (ואת הדיסקוגרפיה של גיליאן) הוא Orphan Girl, מהשירים היותר מוצלחים ממנו עד היום. זה גם שיר ששנה לפני כן אמילו האריס הקליטה באלבומה Wrecking Ball עם דניאל לנוי. הרבה כבוד ששיר שלך כבר מכוסה ע"י אמן גדול שהשפיע עליך, עוד לפני שהוצאת אלבום אחד בקריירה.

הכוכבים של 2011

יצא ובחודש האחרון שוחררו שלושה אלבומים שכוללים אמנים שכיכבו אצלי בגדול לפני שלוש שנים בסיכום שנת 2011 של הרמוניה דרומית. לשניים מהם נורא חיכיתי, אחד די הפתיע.

Ryan Adams – Ryan Adams
ryan

אלבומו הקודם של ראיין אדאמס – Ashes & Fire, הגיע למקום השישי שלי באותו סיכום לפני שלוש שנים. אחד הדברים שאני אוהב אצלו זה שבכל אלבום חדש מיד שומעים שזה הוא, אבל איכשהו האווירה של האלבום שונה מאוד מקודמו. כך קורה גם הפעם עם חזרה מבורכת מבחינתי של רוקנ'רול בסיסי יותר, לאחר שהאלבום הקודם היה ממש סולו אקוסטי ואישי. כיף לשמוע את אדאמס שוב עם להקה שמגבה אותו, והוא אסף פה חבר'ה די מוכשרים לאותו גיבוי. אם זה בנמונט טנץ מה-Heartbreakers על הקלידים, הבאסיסתית הכשרונית והתגלית הצעירה דאז טל וילקנפלד (ג'ף בק ועוד) והמתופף שאני אישית אוהב, ג'רמי סטייס (לשעבר ב-New Earth Mud של כריס רובינסון).

יש גם שני אורחים מפתיעים באלבום בדמותם של ג'וני דפ שמנגן גיטרה בשני קטעים וכמו כן זוגתו של אדאמס השחקנית מנדי מור שהוסיפה קצת קולות בשני קטעים גם כן. עם כל זה, מי ששולט ביד רמה באלבום זה כמובן אדאמס עצמו, שחוזר עם אלבום מהנה שיודע להיות גם קליל וגם רציני ועמוק במספר קטעים. בגדול יש פה יותר חזרה לרוקנ'רול הכללי שהיה שם באלבומים עם ה-Cardinals, אך עדיין בסאונד ואווירה מעט אחרים.

דינוזאור אקוסטי ו-8 שנים של המתנה שווה

כן, כמעט ארבעה חודשים לא כתבתי. הגיע הזמן. בכל התקופה הזאת 2011 המשיכה להתבסס אצלי כשנה מוצלחת במיוחד מבחינה מוזיקלית. הרבה אלבומים שאני ממתין להם והרבה אלבומים טובים. היום אני רוצה להתמקד בשניים ספציפיים שהולכים כנראה לתפוס מקום די גבוה ברשימת סיכום השנה העתידית שלי.

בחודש מרץ השנה הסולן, הגיטריסט והיוצר של ההרכב "דינוזאור ג'וניור" (Dinosaur Jr.), ג'יי מאסקיס, הוציא אלבום סולו אקוסטי ששמו "Several Shades of Why". אלבום שמראה צד אחר של מאסקיס והרוקנ'רול והחשמל של הרכב הטריו שלו (שאגב ביקרו בישראל יותר מפעם אחת בשנים האחרונות).

אלבום הסולו שלו הפתיע אותי לטובה ברמות מטורפות. פשוט לא חשבתי שהוא יהיה כ"כ טוב. "Several Shades of Why" הוא אלבום Singer/songwriter קלאסי, על טהרת הגיטרה האקוסטית, עם כתיבה נהדרת ורצף שירים מקסים מתחילתו עד סופו. מאסקיס נמצא כאן במיטבו ויושב באלבום הזה על פסגת היצירה המוזיקלית שלו אם שואלים אותי.

Several Shades of Why

הוא מגובה פה בכמה נגנים (ביניהם Kurt Vile, שהוציא השנה את האלבום המוצלח "Smoke Ring For My Halo"), אך ההרגשה היא לבד והמילים של מאסקיס מצליחות לסחוף ולענג כאחד. מהאלבומים שדורשים לופים חוזרים של השמעות.