שני אלבומים שעשו לי את השבוע החולף. אחד טרי-טרי של להקה מוכרת ואהובה. השני טרי יחסית של הרכב חדש שגיליתי.

Drive By Truckers – Go-Go Boots
אז השבוע יצא האלבום החדש של הטראקרס. רק לפני שנה הם הוציאו את The Big To-Do, אלבום האולפן השמיני שלהם שכתבתי עליו כאן. בזמן שהם עבדו על האלבום הזה הם כתבו כמות שירים שמספיקה לשניים והיה ידוע שאלבום נוסף יגיע לא הרבה זמן אחריו. היופי פה הוא השוני בין שני האלבומים הללו והאווירה שנוצרה בחלוקת השירים שמתאימים בול לכל פרוייקט.

אם The Big To-Do היה לגמרי אלבום של “Straight Up Rock ‘n’ Roll”, אז ממשיכו Go-Go Boots נשען הרבה על סגנון של “Country-Soul”…התקפת שלוש הגיטרות והאנרגיות החשמליות הוחלפו ברובן בשביל גיטרות אקוסטיות לפרקים וסגנון רך בכלליות שיצר אלבום מענג עם יופי של שירים. לא מעט שירים בסגנון הזה נמצאים שם באלבומים המוקדמים של הטראקרס, אבל האווירה של האלבום השלם של Go-Go Boots זה משהו שלא דומה ליצירות קודמות שלהם.

הסיפורים הכנים והציוריים של הלהקה כרגיל נמצאים גם בשירים כאן; “I Used To Be a Cop” מספר על שוטר לשעבר שהמזג החם ואי-יציבות שלו גרמו לו לאבד את העבודה וגם את משפחתו, בעוד “Ray’s Automatic Weapon” מעמיד אזרח וותיק שזכרונות מלחמה מסרבים להרפות ממנו. השיר הקטן והמקסים של מייק קולי “Pulaski” הוא על נערה מעיירה קטנה בטנסי שעוזבת ללוס אנג’לס ומגלה את הגעגוע והחום האמיתי שבבית הפשוט במקום שאף אחד לא מכיר. שיר הנושא “Go-Go Boots” ואיתו “The Fireplace Poker” הם שני שירים על רצח ובגידה שבמרכזם כומר שדואג לחסל את אשתו ולצאת מזה נקי. שני השירים הללו הם סוג של הצד ההפוך בסיפור לשיר “The Wig He Made Her Wear” שנמצא ב- The Big To-Do (ומבוסס על מקרה טראגי אמיתי).

באלבום נמצאים גם שני קאברים לשירים של אדי הינטון (Eddie Hinton) שהטראקרס הקליטו עוד לפני שנה וחצי במסגרת פרוייקט הוצאות מתמשך לשיריו של הינטון, מוזיקאי וכותב שהיה חלק מסצינת Muscle Shoals באלבאמה ועסק לא מעט בסגנונות של Soul ושל רית’ם ובלוז. הוא נפטר בשנת 95 והיה חלק מבין אמנים רבים שהשפיעו על הטראקרס בצעירותם בסצינת המוזיקה של הדרום. שני השירים שלו מתאימים מאוד לאווירה של Go-Go Boots והגרסאות של הטראקרס פשוט נפלאות. הביצוע של “Everybody Needs Love” נשמע כאילו הוא שייך לדרייב ביי טראקרס במקור ו-שונה טאקר נשמעת צלולה ויפה מתמיד כשהיא שרה את המילים של “Where’s Eddie”. אם אדי הינטון היה פה כדי לשמוע את זה הוא בהחלט היה יכול להיות מרוצה…

כל היופי בצד הרך יותר של הטראקרס באלבום הזה מסתיים עם “Mercy Buckets”, אחד משירי האהבה היותר מוצלחים שלהם. הוא גם היה אחד מחמישה שירים באלבום שראיתי אותם מבצעים בהופעות בחודש נובמבר האחרון, עוד לפני ששוחררו לאוויר העולם. כיף גדול לשמוע אותם פה בגרסת האולפן כשהם משחקים הפעם תפקיד כחלק מיצירה שלמה, שכמו תמיד אצל הלהקה הזו, מלאה בליריקה מעניינת, מוזיקה עשירה וסיפורים צבעוניים, יפים וקודרים. אל תדלגו על אף פרק באלבום הזה.

Phantom Limb – Live In Bristol
את ההרכב גיליתי לא מזמן דרך האלבום הנפלא הזה. פאנטום לימב מגיעים מבירסטול באנגליה וההקלטה הזו ששוחררה בשנה שעברה לקוחה מהופעה “ביתית” שלהם באותה עיר. אפשר להגיד שהם עוד להקה קטנה ונחמדה שעושה מוזיקה נחמדה של רוק-קאנטרי-סול וכדומה. אבל הקסם הגדול שלהם מגיע בדמותה של Yolanda Quartey, סולנית ההרכב. היא זו שמוסיפה את הנשמה של הלהקה. הקול שלה הוא אחד הקולות הנשיים היותר יפים ששמעתי בשנים האחרונות.

Phantom Limb

ההרכב הזה הוציא אלבום בכורה ולאחריו כבר הגיע אלבום ההופעה הנ”ל. מהלך מצויין לדעתי, כי יש משהו ב- “Live In Bristol” שמהפנט אותך לגמרי. הקול של יולנדה מרחף מעל המוזיקה וברגעים מסויימים יכול לחדור לך ישר לעצמות. לא הכרתי כלום שלהם כשרכשתי את האלבום הזה במחיר מצחיק באמזון בריטניה ודי נשאבתי לשירים בשמיעה הראשונה. בין השירים הללו אגב גם נמצא קאבר פשוט מדהים לדעתי ל- “Angel of Death” של האנק ויליאמס.

Phantom Limb ידועים כרגע יותר בבריטניה אני משער, אך ייתכן והפריצה שלהם בארה”ב הולכת לקרות בעתיד הקרוב. את אלבומם הבא הם הקליטו בקליפורניה עם המפיק והגיטריסט המאוד אהוב עלי – מארק פורד. המחשבה על הגיטרה של פורד וההשפעה שלו, יחד עם הפוטנציאל של ההרכב הזה ובמיוחד הקול הגדול של יולנדה – יכולים להניב משהו קסום. האלבום הזה צפוי לצאת מתי שהוא השנה כנראה. עד אז שווה לגלות אותם בהוצאה הזו של “Bristol”. הם עושים שם אחלה מוזיקה לנשמה.