על גיליאן וולש וה-14 באפריל

היום הוא תאריך מצויין לכתוב על שיר יפהפה, מאלבום מקסים, של זמרת ויוצרת נפלאה שאני אישית נורא אוהב. שם השיר הוא April The 14th, לאלבום נגיע עוד מעט וקודם כל טיפה רקע על הקול שכתב ומבצע אותו…

גיליאן וולש, בת 42 כיום, היא זמרת פולק שהחלה את דרכה באמצע שנות ה-90. עד כה יצאו לה ארבעה אלבומים, הראשון שבהם ב-1996, האחרון בינתיים ב-2003. וולש, יחד עם שותפה המוזיקלי דיוויד רולינגס, כותבים ומנגנים יחד מוזיקת פולק, בשילוב עם בלוגראס, מעט השפעות קאנטרי ואפילו בלוז אקוסטי. וולש מעבירה בדרך כלל את השירים שכתבה רק בעזרת הקול שלה וגיטרה אקוסטית. ככה בדיוק היא הקליטה את אלבומה השלישי שיצא ב-2001, אלבום העונה לשם (Time (The Revelator.

"Time" שוחרר בקיץ של 2001, כמה חודשים אחרי שיצא הפסקול של הסרט "אחי, איפה אתה?" של האחים כהן, שם וולש הייתה חלק בהפקה ובביצוע שני שירים. משהו שהביא לה מעט פרסום. אבל בשמיעת האלבום הזה שלה מבינים מצוין שהיא לא צריכה שום פרויקטים אחרים או שמות מוכרים יותר כדי שהמאזין יבין היטב את היופי בשירים ובכתיבה שיש לה להציע לעולם.

האלבום מכיל 10 שירים שכתבה וולש (עם עזרתו כאמור של דיוויד רולינגס), בכולו יש שימוש אך ורק בקולות שלה, גיטרה אקוסטית ובאנג'ו, וממש בליבו של האלבום, באמצע שמיעתו, מוצאים את השיר April The 14th. השיר בעצם מתפצל לשני חלקים כאשר ממשיכו, או חלקו השני, נמצא תחת השם Ruination Day והוא מגיע שלוש רצועות לאחר מכן.

April The 14th הוא שיר מעט קודר, מהפנט ובאותו הזמן פשוט יפה. במרכזו נמצאת הופעה של להקה שחוקה שנמצאת בדרך למטה, ומסביב לה, בסוג של ליריקה וסיפור עם קטעים מפוזרים, נמצאים שלושה אסונות היסטוריים שהתרחשו כולם באותו התאריך המדובר:

– ההתנקשות באברהם לינקולן שהתרחשה בתיאטרון הפורד ב-14 באפריל 1865.

– התנגשות וטביעת הטיטאניק שהתרחשה בלילה של ה-14 באפריל 1912.

– והאסון של "Black Sunday", שהתרחש ב-14 באפריל 1935, בו סופת חול הרסנית הכתה בשטחים רבים בארה"ב וקנדה. אותה סופה ספציפית הייתה הקשה והחזקה ביותר מתוך אירועי ה- "Dust Bowl", בהם שורה של סופות חול בשנות ה-30 היכו וגרמו לנזק רב ובצורת של שנים באותן אדמות, שגם הכריחו מאות אלפי תושבים לנטוש את ביתיהם ולנדוד למדינה אחרת. רוב האנשים האלה קיבלו את הכינוי "Okies", מכיוון שרובם הגיעו ממדינת אוקלהומה.

And the great barge sank"
And the okies fled
And the great emancipator
"Took a bullet in the back of the head
 

gillian time

עטיפת האלבום Time The Revelator

עם דימויים משלושת האסונות האקולוגיים והאנושיים, יחד עם הקול החודר והצלילים הפשוטים של הגיטרה שלה, גיליאן וולש מצליחה לרגש, ולא בפעם היחידה באלבום הזה. בנוסף לחלק השני Ruination Day, שממשיך את אחיו התאום הלא זהה עם הליריקה אך במלודיה שונה, האלבום הזה מלא ברצועות וסיפורים מושכים אחרים פרי עטה של וולש. שיר הפתיחה שלו, Revelator, ישר זורק אותנו לאותה הרגשה קצת אפלה של ה-14 באפריל ולמשמעות של הזמן שכל אחד יכול לקחת לעצמו בפירוש אחר.

בהמשך וולש ממשיכה להגיש בפשטות מענגת שירים כמו Dear Someone שמספר על חיפוש של שותף לחיים ו- I Want To Sing That Rock And Roll, שהוקלט בהופעה באולם ה-Ryman ההיסטורי בנאשוויל, מנסה להשתלב עם עולם המוזיקה של היום ושואל את עצמו איך ואם בכלל כדאי. בהמשך נמצאים גם שיר עם מחשבות על מותו של אלביס ואפילו קצת סרקזם מבריק ונוקב בשיר אהוב עלי נורא ששמו Everything Is Free, על תחילת עידן הורדות השירים והמוזיקה והצד של האמן בנושא, שהחל ממש לפרוץ אז בזמן יציאת האלבום הזה בתחילת שנות ה-2000. זה מהשירים היותר אהובים עלי שמדברים על אהבה ויצירה אמיתית עם מוזיקה והדרך בה היא צריכה להישמע.

הרצועה העשירית שמסיימת את האלבום נפרשת על-גבי קרוב לרבע שעה של שיר ששמו I Dream A Highway. בדרך כלל בשירים ארוכים כאלו, מה שמחזיק אותם בשבילי הם סולואים לא קצרים של גיטרות, או קטעי מעבר, ריבוי כלים מוזיקליים ושינויים אחרים. פה וולש מחזיקה את כל השיר הזה ו-14 ומשהו הדקות שלו רק בעזרת הקול שלה ופריטה על המיתרים האקוסטיים. משהו שמזכיר קצת שירים פולקיים ארוכים ישנים של דילן. וכן, זה שיר נפלא וחודר מבעד לעצמות, שמוביל אותנו למסע וחיפוש עצמי וגם מסתיים פתאום די מהר וכך מסיים את האלבום הזה איכשהו בטעם של עוד.

קצת חבל שהאלבום לא מגיע עם המילים לשירים, אבל מומלץ מאוד לעבור עליהן בזמן השמיעה. במיוחד בכמה שירים ספציפיים ולא רק ההוא עם התאריך, על שני חלקיו, שנפגע, נדד, קיבל כדור בראש או התנגש בקרחון…

When the iceberg hit"
Oh, they must have known
God moves on the water
"…Like Casey Jones

עם האסונות, התאריכים, השירים, הקול והכישרון המקסים בפשטותו, זהו לא רק אלבום פולק מצויין. כי גם באפריל וגם בכל חודש אחר בשנה, (Time (The Revelator של גיליאן וולש הוא עדיין אחד האלבומים עם הקולות הנשיים היפים ביותר שיצאו בעשור האחרון. לפחות מבחינתי.

It was not December and it was not May"
"Was the 14th
 of April that is Ruination Day

אהבתם? שתפו את זה:

5 תגובות על הפוסט “על גיליאן וולש וה-14 באפריל

  1. אכן יש לה קול מקסים, ובהחלט בשיר ה-14 באפריל הביצוע שלה מעביר את תחושת העצב והייאוש של התאריכים אותם הוא מציין.
    ורק להרחיב בעניין סופות החול של השבת השחורה. זו לא רק אותה שבת, אלא תקופה של סופות חול שהתחברו לימים שלאחר השפל הכלכלי בארצות הברית (אחרי נפילת הבורסה ב1929). האסון האקולוגי התחבר לאסון הכלכלי, והסבל של השכבות הנמוכות היה נורא.
    הסרט "ימים ברקיע" של טראנס מאליק מתעסק בתקופה הזו ונותן עוד נקודת מבט על הימים הוסערים והקשים ההם.

  2. על התקופה של הסופות ידעתי, ציינתי שזאת בתאריך המדובר הייתה החזקה ביותר. אבל לא התעמקתי אף פעם בכל האירועים מעבר לקריאה פה ושם.

    לא ראיתי את הסרט, אני אקח זאת כהמלצה :) תודה.

סגור לתגובות.