כל חודש יוני לא כתבתי כלום. היה זה חודש די מטורף, עם המון עבודה וגיחה לעוד הופעות בחו”ל. אז הגיע הזמן לסכם מה היה לנו שם. אני מחלק את הפוסט הזה לשלושה חלקים: בראשון כמה מילים על שני אלבומים שיצאו בתחילת יוני ולא הספקתי לכתוב עליהם. בחלק השני נמצאות החוויות שלי בחו”ל בהופעות של טום פטי ופרל ג’אם, ובשלישי הכנה קטנה ותזכורת למה שמגיע ארצה בשבוע הקרוב.

התחלנו.

חלק 1 – צמד האלבומים

אז יוני היה חודש עם דגש מוזיקלי חזק אצלי. בראש ובראשונה ההופעות, אבל עוד בהתחלה יצאו כמה אלבומים שממש חיכיתי להם. אלו השניים הבולטים ביניהם:

Chris Robinson Brotherhood – Big Moon Ritual

ממש החודש תעבור שנה מאז ההופעה האחרונה של הבלאק קרואוז, שנמצאים כרגע בהפסקה. בשנה שעברה ריץ’ רובינסון הוציא אלבום סולו ועכשיו הגיע תורו של האח הגדול, כריס. את ההרכב החדש הזה שלו, שכולל בין השאר את הקלידן של הקרואוז אדם מקדוגל והגיטריסט והיוצר הנפלא ניל קאסל, אני מכיר כבר הרבה זמן. שמעתי המון הופעות שלהם ובעיקרון זה אלבום שכבר הכרתי בו את כל השירים. זה לא משנה את העובדה שזה כרגע אחד האלבומים הכי טובים של 2012 מבחינתי.

ה-Brotherhood  של כריס. או בקיצור, CRB, מערבבים הרבה סגנונות על הבמה. יש להם סאונד שמזכיר קצת את הגרייטפול דד בשיאם. הם מאריכים המון שירים, מכניסים ג’אמים ומבצעים המון שירים מקוריים חדשים שלהם, יחד עם שירי סולו של כריס, קצת מהקטלוג של הקרואוז וקאברים מפתיעים. את כל הדברים האלה הם הצליחו להעביר היטב מהבמה אל הסטודיו ורואים שם את ההשפעה של ההופעות.

באלבום שבעה קטעים בלבד. כולם ארוכים והם ממש השאירו שם את הסטייל של ה-Live והדרך בה הם ביצעו אותם בהופעה. אף שיר לא יורד מ-7 דקות. שניים מהם מגיעים ל-9 ושיר הפתיחה הוא 12 דקות שלמות. האלבום הזה הוא חתיכת מסע מוזיקלי מתחילתו עד סופו, עם הרבה צבעים, סגנונות, מעברים וחבילה של כמה שירים נהדרים שיוצרים פה חתיכה אחת שלמה. שניים מהשירים האלה היותר אהובים עלי הם “Beware”, שמהפנט אותי כל שמיעה בסגנון המעט האפל והליריקה הייחודית של כריס, ואיתו הפנינה של האלבום בשבילי, שיר ששמו “Reflections On A Broken Mirror”.

השיר הזה נכתב ע”י כריס כבר לפני יותר מעשר שנים. הוא לא נכנס לאלבום הסולו הראשון שלו מ-2002, אבל הוא כן ביצע אותו בהופעות דאז. הוא גם לא נכנס לאלבום השני שלו ב-2004 ומאז נשאר עוד אחד מהשירים האבודים האלה שנשארים על המדף בסטודיו והעולם לא זוכה לשמוע את היופי שלהם. שנה שעברה השיר פתאום חזר לחיים כאשר כריס הביא אותו ל-CRB והם החלו לבצע אותו במתכונת חדשה בסיבוב ההופעות הראשון שלהם. קיוויתי נורא שהוא ייכנס לאלבום, והנה יותר מ-10 שנים איחור הוא סוף סוף רואה את אוויר העולם. והם עשו עימו הרבה חסד בהקלטה.

עדיין “Reflections” הוא רק שביעית מאלבום אחד. אלבום שמרגיש קצת כטריפ מוזיקלי לפעמים וכבר לקח אותי למחוזות חדשים בראש שלי בחודש האחרון עם המוזיקה שלו. בלי צורך לזוז. עם כל זה “Big Moon Ritual” הוא אחד האלבומים האהובים עלי בינתיים השנה וזו רק המנה הראשונה של כריס רובינסון וחבריו. בספטמבר יוצא החלק השני, ששמו “The Magic Door”. לכריס ו-CRB יש הרבה חומר מקורי וחדש לשתף, שנמשיך לראות ממנו בהוצאה הבאה הזו. מי יודע מה מצפה לנו שם.

CRB – Rosalee

CRB – Reflections On A Broken Mirror

CRB – Beware 

Well you can tell by looking I’m not like the rest”
“Sometimes a broken mirror reflects back the best 

————————————————————————————————————–

Patti Smith – Banga

האלבום השני שהכי ציפיתי לו חודש שעבר זה החדש של פטי סמית’. מכל האמנים הוותיקים או מזדקנים שאני אוהב, סמית’ נמצאת בין הבודדים שאני כיום מעדיף את האלבומים המאוחרים שלהם על הקלאסים המוקדמים. מבלי להוריד מערכם המופתי של האלבומים הישנים שלה כמו “Horses” או “Easter”, או כל הרביעיה הראשונה בעצם. אני פשוט מאוהב באלבומים המאוחרים שלה. של פטי סמית’ הבוגרת. אני חושב שאין לה אף נפילה שם. כל הקטלוג של פוסט שנת 1988. יש לי אותו סיפור עם הדיסקוגרפיה של טום פטי.

אז החדש מגיע 5 שנים אחרי אלבום הקאברים שלה “Twelve” וזה בעצם אלבום ראשון של חומר מקורי מאז “Trampin” המצויין של 2004. ניגשתי לאלבום החדש עם הרבה עניין, כמו קודמיו. אני לא יכול להגיד שהוא מתעלה עליהם, אבל הוא כולל את כל מה שאני אוהב באלבום של פטי סמית’ המבוגרת; שירה פואטית בערבוב של מוזיקה נותנת בראש.

ב-Banga יש שירים על גילוי העולם החדש, על ציור והדימויים שחבואים בו (הקטע הארוך המרהיב של האלבום Constantine’s Dream) ועל הכניסה למאה ה-21. מן הראוי שאלבום עם שירים וסיפורים כאלו יסתיים בקאבר של סמית’ לשירו של ניל יאנג “After The Gold Rush”. זו לא בחירה מקרית. כשקוראים ומאזינים לשירים שקודמים לו לגמרי מבינים את ההברקה הזו שמגיעה בסוף. במיוחד גם מי שכבר מכיר את הדימויים ווחזיונות של ההווה והעתיד שנמצאים בשיר של יאנג. כמו כן המשפט מהשיר המקורי:

” Look at Mother Nature on the run in the 1970s”

 ששונה ל-

“Look at Mother Nature on the run in the 21st century”.

בדיוק כמו שיאנג עצמו שינה את זה עם הזמן בהופעות שלו. האלבום הזה של סמית’ לגמרי מלא בהרבה עניין ואפשר לנתח אותו גם מזוויות שונות. אפשר גם פשוט להישען וליהנות מהמוזיקה. או מהפואטיקה שלו. של פטי סמית’ היוצרת. או המשוררת. או הזמרת. או הכותבת. או הכל ביחד. יש באלבום הזה משהו מבריק לדעתי. לא רק בסיום של החלום הארוך והקאבר הנועל והמקשר הזה ליאנג. לפני זה יש לא מעט מהכוח הגדול של גברת סמית’. אם זה בשירים רכים מענגים או רוק וליריקה שנותנים בראש. כמו שאמרתי, יש כאן את כל מה שאני אוהב באלבום מאוחר של פטי סמית’.

Patti Smith – Nine

Patti Smith – Constantine’s Dream

Patti Smith – After The Gold Rush

——————————————————————————————————

חלק 2 – ההופעות

אז הגענו ל-Main Event שלי בחודש יוני. כבר כמה שנים טובות שאני נודד וטס במיוחד להופעות בחו”ל. היעד הפעם היה הופעה אחת של Tom Petty & The Heartbreakers ב-קלן, גרמניה, ומיד לאחר מכן שתי הופעות של Pearl Jam באמסטרדם.

את טום פטי והחברים חיכיתי לראות שנים…הם היו מהלהקות היותר ראשונות שלי. הם לא עשו סיבוב הופעות באירופה 20 שנה וכשהודיעו על החזרה שלהם לאותה יבשת אחרי כ”כ הרבה זמן, הייתי חייב ללכת.

היתה הופעה מצויינת. הם עדיין אדירים בלייב ובכושר מעולה. הרבה מהקלאסיקות שהיה ממש כיף לראות לראשונה בלייב, בנוסף להיי-לייט שלי מההופעה שהן ה-1213 דקות של “It’s Good To Be King” מהאלבום Wildflowers, שתמיד היה מהיותר אהובים עלי. במיוחד מתכונת הארוכה שלו על הבמה. היתה הופעה מאוד מהודקת, מצויינת ומלאה בכל טוב. אבל היא קצת נדחקה לצד לקראת מה שעמד להגיע ביומיים שלאחר מכן באמסטרדם…

עם פטי וה-Heartbreakers די יודעים מה הולכים לקבל בהופעה. יש להם סט-ליסט עם שלד די קבוע בכל סיבוב הופעות. אולי עם שינוי אחד-שניים ככה מדי ערב. לעומת זאת פרל ג’אם הם אחת הלהקות הכי פתוחות בעולם בקטע הזה. כל הופעה שלהם שונה לחלוטין מקודמה. אי אפשר לדעת מה יגיע. הם משנים לגמרי את הסט-ליסט כל ערב, לפי ההרגשה והחשק. זה חלק מהסיבות למה אני אוהב אותם. בערב הראשון של פרל ג’אם באמסטרדם ציינתי את ההופעה ה-40 שלי שאני טס במיוחד לראות מישראל. 40 הופעות שאני לא תופס על הדרך, אלא הן היעד המרכזי שלי כל פעם. משהו שקצת מייצג את סדר העדיפויות שלי עם מוזיקה. הגשמתי לא מעט חלומות בין ההופעות הללו. גם כשחציתי את ההופעה ה-40 ההתרגשות של יום של הופעה, הציפיה בתוך האולם והרגע הזה בו האורות כבים והלהקה עולה לבמה – מעולם לא נעלמים.

אז ההופעה הראשונה של פרל ג’אם היתה מצויינת. לראות אותם על הבמה זה משהו מיוחד. מרגישים את האנרגיות והחופשיות. גם מהם וגם מהקהל. במיוחד כשאתה לא יודע מה הולך לקרות. חלק מהחופשיות הזו הגיעה בהדרנים כשאדי (וודר) אמר שהם יתחילו לקחת בקשות מהקהל, שינו את הסט-ליסט קצת וככה ביצעו בין השאר שירים כמו Smile, אחד השירים שיותר רציתי לראות. הוא והסיום של Indifference היו רגעי השיא שלי באותו ערב.

שום דבר אבל לא הכין אותי לערב השני…ההופעה ה-41 שלי בחו”ל היתה אחת מהכי טובות שחוויתי מכל ה-40 שקדמו לה. בהופעה השניה ב-Ziggo Dome באמסטרדם (אולם ממש חדש אגב שאלו ההופעות השניה והשלישית שלו סך הכל) פרל ג’אם אירחו מעריץ וותיק שלהם בשם בראיין פאריאס, שעוקב אחריהם כבר 20+ שנה מתחילת הדרך. הם העלו אותו לבמה באמצע ההופעה, ציינו את זה וגם את העובדה שהוא עזר להם להכין את הסט-ליסט באותו ערב…הנה קישור לסיפור שלו וההופעה הזאת מתוך ה-Rollingstone, אני אבל אסביר גם בקצרה. ההופעה הזו התחילה באופן די מטורף וככל שהמשיכה הפכה יותר ויותר מטורפת מבחינת השירים שהגיעו והסט-ליסט בכלליות. הסיבה לכך היא באמת שמעריץ אדוק של הלהקה שמכיר אותה לעומק בחר את הסט-ליסט.

זה סוג של חלום שתמיד היה לי. להקים סט-ליסט פנטזי כזה ושלהקה אהובה תבוא ותבצע אותו. וככה בדיוק זה היה בשביל בראיין ואני וכל מי שהיה שם ומכיר את פרל ג’אם לעומק, יכל רק ליהנות מהטירוף והחלום הזה שהופך למציאות. אנשים לגמרי התחרפנו שם. גם אלו שראו את הלהקה עשרות פעמים וישבו בבית ועקבו אחרי הסט-ליסט מרחוק בפורום הרשמי באתר הלהקה. אבל אני הייתי מאלו שהיו שם כדי לחוות את זה על בשרם. זה היה פשוט מדהים.

זכיתי לראות בהופעה הזו את השירים שהכי חלמתי לראות אותם מבצעים. רגעי השיא הגדולים ביותר היו שלושה כאלה; Release, שהם פתחו איתו בהפתעה את ההדרן הראשון (הוא תמיד רק פותח הופעות ואדי ציין זאת לפני הביצוע ושזה משהו מיוחד הערב). יחד איתו הפתיחה של ההדרן השני – Crown of Thorns. השיר של Mother Love Bone ואנדי ווד ז”ל, שמההריסות שלה יצאה פרל ג’אם. ואיתם אחת הפנינים היותר אהובות עלי בקטלוג של פרל ג’אם – Footsteps. שיר מוקדם מאוד של אדי וודר שהוא גם החלק האחרון ב-Mammasan Trilogy. המיני-אופרה, או הסיפור המחולק לשלושה שהוא כתב. מה גם ששני החלקים האחרים בטרילוגיה בוצעו באותו ערב (Alive ו-Once).

שלושת אלו היו הרגעים הגדולים ביותר בשבילי אישית. עוד רגעי שיא היו הפתיחה של Wash. הביצוע השני אי פעם של Bugs בתור הקדמה ל-Better Man. הביצוע של Alone ועוד המון רגעים שהפכו את הערב הזה למשהו מאוד מיוחד וכרגע גם למשהו שהרבה מעריצים מכנים “אחת ההופעות וסט-ליסטים הכי טובים בהיסטוריה של פרל ג’אם”.

אני עדיין עוד לא ממש התאוששתי מההופעה הזו. אני מרגיש בר-מזל שנפלתי עליה. בשני הערבים יחד אגב עם ביצעו 54 שירים. 52 מהם היו שונים. ככה זה עם פרל ג’אם. הערב הראשון של אמסטרדם היה אדיר. הערב השני היה טירוף מוחלט. ממש מחכה להוצאה של הבוטלגים הרשמיים של ההופעות כדי לשמוע את זה ולחזור שוב לאותם רגעים מדהימים.

—————————————————————————————————–

חלק 3 – חוזרים לשגרה עם הופעה בארץ

אז עכשיו אני בבית. אבל כבר מקבל ביקור מוזיקלי מעוד להקה אהובה מאוד, הפעם בלי טיסות. ביום שלישי הקרוב מגיעים לפה האחים לות’ר וקודי דיקינסון מה-North Mississippi Allstars. תהיה הופעה חד-פעמית בתל אביב של אחד מהרכבי הבלוז והרוקנ’רול היותר טובים בסביבה ואחד מהגיטריסטים המוכשרים ביותר והאהובים עלי ביותר כיום בעולם המוזיקה. ואני מדבר על לות’ר דיקינסון, שאותו כבר ראיתי 15 פעמים במסעות שלי אחרי הבלאק קרואוז (לות’ר הוא חלק מהקרואוז בכמעט 5 שנים האחרונות). ממליץ מאוד להגיע לבארבי ביום שלישי. יהיה חם, אבל חום כזה מענג ומלא כישרון הישר ממיסיסיפי וההיסטוריה המוזיקלית שלה.

תהיה חגיגה של מוזיקה שורשית ומודרנית, ישן וחדש, כלים אקוסטים פשוטים וגיטרות חשמליות, והרבה הרבה כישרון והיסטוריה שהאחים לבית דיקינסון שוזרים בסגנון שלהם. עדיין אפשר לרכוש כרטיסים.

אסיים עם כמה תמונות ופירוט הסט-ליסטים של מסע ההופעות האחרון שלי. עד פעם הבאה.

Tom Petty & The Heartbreakers – Cologne. June 25, 2012

Set-list:

Listen To Her Heart
You Wreck Me
I Won’t Back Down
Here Comes My Girl
Handle with Care
Good Enough
Oh Well
Something Big
Don’t Come Around Here No More
Free Fallin’
It’s Good To Be King
Carol
Learning To Fly
Yer So Bad
I Should Have Known It
Refugee
Runnin’ Down A Dream

 ENCORE:
Mary Jane’s Last Dance
I’m A Man
American Girl

Pearl Jam –Amsterdam. June 26, 2012

:Set-list

Interstellar Overdrive / Corduroy
Why Go
Given To Fly
.Brain Of J
Amongst The Waves
Elderly Woman Behind The Counter In A Small Town
In Hiding
Even Flow
World Wide Suicide
Lukin
Rats
Not For You
Better Things
Nothingman
The Fixer
Do The Evolution

 ENCORE 1
Last Kiss
Just Breathe
Comatose
Unthought Known
Porch

 ENCORE 2
Smile
Green Disease
Love Reign O’er Me
Black
Rockin’ In The Free World
Indifference

—————————————————————–

Pearl Jam –Amsterdam. June 27, 2012

 Set-list:

 Wash
Last Exit
Animal
State OfLoveAnd Trust
Severed Hand
Corduroy
I Got Id
Daughter
Nothing As it Seems
Got Some
Dissident
Once
Glorified G
Deep
The Fixer
Bugs
Better Man

ENCORE 1
Release
Hail, Hail
Alone
Footsteps
Rearviewmirror

 ENCORE 2
Crown Of Thorns
Sonic Reducer
Alive
Baba O’Riley
Yellow Ledbetter