החלומות שנגוזו

ניל יאנג כמעט ולא הופיע בשנת 1977. זו היתה שנה יותר רגועה בשבילו, שהגיעה אחרי רכבת הרים של התקופה שלפני כן. עם אלבומי ה-Ditch Trilogy ו-Zuma, שברוני לב, מקרי מוות, הופעות מתישות והאלבום Long May You Run של ה- Stills-Young Band וסיבוב ההופעות עם סטיבן סטילס אותו הוא נטש במפתיע באמצע הקיץ של 1976. בנובמבר של אותה שנה הוא ניקה קצת את הראש בסיבוב הופעות עם קרייזי הורס, כזה שבו הוא תמיד מרגיש בבית. באותו סיבוב הוא הציג כמה וכמה שירים חדשים שכתב. כאלו שהתווספו למאגר הכתיבה המדהים שלו של אמצע שנות השבעים. היה גם אלבום חדש בדרך. כזה שיכלול שירים מאותו מאגר של השנים האחרונות. לאלבום היה שם – Chrome Dreams. הוא היה אמור לצאת ב-1977. הוא היה אמור להיות אחד האלבומים הכי מושלמים בקריירה של ניל יאנג.

כמו הרבה תכנונים שכמעט קרו בתחנות בחיים של יאנג, כולל אלבום הפרידה הגנוז Homegrown והאלבום Human Highway עם CSNY, גם Chrome Dreams חזר למדף והעלה אבק. בניגוד לשני האלבומים הנ"ל שקדמו לו, כאן אין ספק עד כמה האלבום הזה יכל להיות גדול, עם רשימת שירים מסודרת שהתגלתה עם הזמן. שירים שכולם ידועים וזמינים להאזנה ושוחררו באלבומים מאוחרים יותר. כולל American Stars N Bars, האלבום שבסופו של דבר החליף את Chrome Dreams בתור התחנה המוזיקלית של יאנג של שנת 77. אבל השירים שהיו אמורים להיות במקור ב-Chrome Dreams היו מרכיבים אלבום גדול יותר מבחינה מוזיקלית. כזה שאם היה יוצא, יכל להתמודד בקלות עד היום על תואר אחד האלבומים הכי טובים בדיסקוגרפיה של יאנג.

עם הזמן Chrome Dreams הפך לבוטלג מוכר שהחליף ידיים ואוזניים בין מאזינים. השם שלו אגב בזמנו התגלה לקהל המעריצים מכתבה של קמרון קרואו ברולינג סטון מספטמבר 1976, אחרי שנכח עם יאנג בסיבוב ההוא של Long May You Run עם סטיבן סטילס. הבוטלג והגרסה הלא רשמית של "Chrome" הם מסמך חשוב וסופר-מרתק, במיוחד בגלל הגרסאות המקוריות של השירים המוכרים שהיו צריכים להיות שם. לפני שחלקם עברו שינויים ומצאו את עצמם באלבום אחר לגמרי איתו עם מזוהים עד היום. כמו פרויקטים נוספים של יאנג שהוא החליט ברגע האחרון לא לשחרר.

American-Stars-n-Bars

American Stars 'N Bars. האלבום שהחליף את Chrome Dreams.

השירים של Chrome Dreams הוקלטו בשנים 74 עד 77. יש שם תריסר כאלו בגרסה הלא-רשמית, שאפילו חולקו כבר לשני צדדים. אז איזה שירים באמת הרכיבו את האלבום? מה השוני שלהם בגרסה המקורית של “Chrome”? ואיפה הם מצאו את עצמם אחר כך? התשובות עוד רגע במעבר וסיקור כל הרשימה שהיתה צריכה להיות שם. ולמה הוא היה יכול להיות אחד האלבומים הגדולים ביותר של יאנג? טוב, רק מלהסתכל על השירים די מבינים את זה. אבל פה אני מנסה להכניס עוד קצת עומק, מידע ודעה אישית על כל אחד מהם, ככה שאפשר לקבל מושג רחב יותר על ההוצאה הגנוזה הזו + לינקים להאזנה ולדעת גם איך היא היתה אמורה להישמע.


Chrome Dreams – הגרסה שכנראה היתה צריכה להיות:

צד A:

Pocahontas – גרסת Chrome של השיר היא כביכול אותה הגרסה ששוחררה מאוחר יותר ב-Rust Never Sleeps, רק יותר נקיה ובהרגשת דמו. אין פה את עיבודי האולפן שעשו לשירים ב-Rust (כדי להפוך אותם מביצועי הופעה ליותר מופקים בהרגשה של אלבום אולפן). אפשר להגיד שזו הגרסה המופשטת יותר של השיר, שהוא גם מהשירים החדשים והטריים בזמנו שיאנג הציג לקהל לראשונה בסוף 76 עם קרייזי הורס.

Will To Love – אותה הגרסה ששוחררה בסוף ב-American Stars N Bars, האלבום שהגיע על חשבונו של Chrome Dreams ב-77. אין משהו חדש, אבל הנציגות שלו פה מעלה לגמרי את הרמה של האלבום. Will To Love הוא אחת החידות הגדולות בקריירה של ניל יאנג. מבחינתי זה השיר הכי טוב של יאנג שעד היום מעולם לא בוצע בהופעה. אף פעם לא קיבל את הבמה שלו ושל שבע הדקות היפות והמרגשות שהוא מכיל. וחבל. הוא נשאר עם גרסת אולפן אחת ידועה, פה ובאלבום בו שוחרר. אבל השילוב שלו בין השירים של Chrome מביא לו יותר נפח והתאמה לדעתי. הוא מתכתב עם הרבה מהם, במיוחד באווירה והקסם המופשט שבו.

Star of Bethlehem – גם פה, זו אותה הגרסה כמו American Stars N Bars. עם קולות הרקע וההרמוניות של אמילו האריס. גם כאן יש קצת מסתורין איתו…קודם כל זה השיר הכי "וותיק" באלבום. הוא הולך אחורה להקלטות של Homegrown בסביבות 1974. מה שאומר שהיה מועמד לשני אלבומים שנגנזו עד ששוחרר כאמור ב-“Stars N Bars”. גם הוא, כמו Will To Love, לא קיבל מיאנג אהבה על הבמה ממש. בניגוד לקודמו הוא כן בוצע, אבל זה קרה רק שלוש פעמים בלבד, עם CSNY  בקיץ של 74. מבחינתי זה מהשירים היותר Underrated של ניל שגם מתאים בול להוצאה של Chrome והשכנים האקוסטיים שלו פה. בדיוק כמו Will To Love.

Like A Hurricane – הלהיט של ניל יאנג שגם כן שוחרר ב- American Stars N Bars. אותה גרסה חשמלית ומוכרת. כנראה היה הופך לאותו שיר מוכר ומוצלח גם אם היה יוצא ב-Chrome. גם כאן וגם ב-American הוא די בולט עם החשמל והסולואים, לצד אלבומים שמורכבים מרוב של קטעים קטנים ואקוסטיים יותר. בוצע לא מעט עם קרייזי הורס לפני שחרורו, ב-75\76, וכמובן מבוצע המון עד היום עם ההרכבים השונים שליוו את יאנג לאורך השנים. אישית גם כחלק מ-Chrome אני עדיין אעדיף את השירים הקטנים יותר על פניו. לדעתי הוא היה צריך להישמר לחלק החשמלי של Rust Never Sleeps, כפי שיאנג עשה עם שיר אחר כאן שיגיע אחר כך.

Too Far Gone – השיר של "כרום" שחיכה הכי הרבה זמן עד ששוחרר. זה קרה רק ב-1989 כחלק מהאלבום Freedom. אך הגרסה המוקדמת כאן של השיר אהובה עלי הרבה יותר. למעשה זו ההקלטה של השיר שגרמה לי ממש לאהוב אותו. מה שפחות תפס אותי קודם לכן בגרסה הידועה של Freedom. הגרסה המינימליסטית פה היא פשוט ניל על האקוסטית, עם פרנק (פונצ'ו) סמפדרו מקרייזי הורס שמלווה אותו עם נגיעות מנדולינה מקסימות. גם הוא מהשירים שבוצעו כבר במהלך 76 עם קרייזי הורס. היה צריך לסיים את הצד הראשון של Chrome Dreams.

MI0001759293

Chrome Dreams. יכל להיות אחד הגדולים ביותר של יאנג בקריירה.

צד B:

Hold Back The Tears – הצד השני נפתח עם גרסה מאוד שונה של Hold Back The Tears מזו שהוקלטה מחדש ל-American Stars N Bars. מקבלים כאן שיר אקוסטי לגמרי, ביחד עם בית נוסף שלא נכלל בגרסה המוכרת הרשמית. זו גרסה מעט ארוכה יותר של השיר ואף יותר מרגשת לדעתי. כזו שבהרבה תקופות אני מעדיף. אמנם שוחרר ב-77 כחלק מ-Stars N Bars, אך בוצע לראשונה על הבמה רק ב-1984 עם ה-International Harvesters. מאז בוצע רק פעמים בודדות מאוד, עד שעשה קמבאק נהדר עם Promise of the Real ב-2015\2016.

Homegrown – עוד שיר שנכנס ל-American Stars N Bars עם גרסה מאוד דומה לזו המוכרת משם. קצת יותר חזקה אולי בסאונד. גם Homegrown, כמו Star of Bethlehem, הולך אחורה לאלבום הגנוז הקודם הנושא את שמו. הוצג לראשונה גם כן עם קרייזי הורס ב-75\76.

Captain Kennedy – עוד פנינה קטנה של יאנג שהיתה צריכה להיות חלק מתאים של "כרום". במקום זאת, השיר בסוף המתין עוד כמה שנים ושוחרר באלבום Hawks & Doves ב-1980. זו בערך אותה גרסה, עם שינויים אולי קלים במיקס. בדעה אישית, זה עוד אחד מהקטעים הקטנים היפים של יאנג שקצת נדחקו הצידה ע"י שירים מוכרים יותר. כמו Will To Love, גם הוא מעולם לא בוצע בהופעה.

Stringman – במשך שנים הוא היה מהשירים המקסימים והאבודים של יאנג, עד ששוחרר רשמית ב-1993 כחלק מהופעת ה-Unplugged. למרות שבוצע לראשונה עם קרייזי הורס ב-76, הוא לא שוחרר בשום אלבום אולפן, כפי שעשו השירים האחרים של Chrome Dreams. בסוף שנות השמונים הוא חזר פתאום להיות מבוצע בהופעות בודדות ואז יאנג החליט גם לבצע אותו באותה הקלטת Unplugged ל-MTV שיצאה באופן רשמי. לא התגלתה גרסת אולפן של השיר, לכן הוא נמצא פה בגרסת הלייב הראשונה שלו במרץ 86 בלונדון, עם קצת עבודת אולפן עליה.

Sedan Delivery – פה דווקא כן נמצאת גרסת האולפן המוקדמת של השיר, זו שמעולם לא שוחררה רשמית.והיא ממש טובה ואף מעניינת. היא יותר רכה מהגרסה המוכרת עם קרייזי הורס ב-Rust Never Sleeps ויש האומרים אף טובה יותר. לא אתווכח עם זה, למרות שאני אוהב את שתי הגרסאות. עם קרייזי הורס היא יותר נותנת בראש ופה השיר נשמע מסודר יותר וממש מרגישים את ההבדלים בין גרסת הלייב הפרועה והמקור היפה שעובד היטב באלבום הזה וחבל שלא שוחרר רשמית (השיר יצא רק בשלוש גרסאות הופעה עם קרייזי הורס).

Powderfinger – אולי רגע השיא של האלבום לחובבי יאנג. גרסת האולפן הסולו-אקוסטית של השיר, לפני שהפך להמנון החשמלי המוכר של Rust Never Sleeps ובביצועי הופעות עד היום. אחד השירים הכי אהובים של יאנג. זה שהוא תכנן להביא לרוני ואן זנדט ולינרד סקינרד, אך בסוף נשאר שלו אחרי ש-1977 העלימה לא רק את Chrome Dreams, אלא גם את ואן זנדט וחבריו בהרכב המקורי של סקינרד, בהתרסקות המטוס ההיא באוקטובר של אותה שנה…על הקשר בין רוני לניל עוד ארחיב אולי דרך שירים בחלק עתידי של הפרויקט. בכל מקרה, הגרסה המקורית הזו של Powderfinger שונה לחלוטין ומכניסה אור חדש לשיר, עם אולי יותר רגש במילים והגשה, כשהם בולטים מאוד עם רק יאנג והאקוסטית.

Look Out For My Love – השיר שהיה אמור להיות סיום יפהפה לאלבום הזה. Look Out For My Love שוחרר בסוף לא הרבה אחרי "כרום", באלבום Comes A Time, שם הוא נמצא באמצע רשימת השירים (אך בוצע בלייב לראשונה רק ב-1988). יש מצב שהצבתו בתור שיר הסיום של Chrome Dreams היתה מביאה לו אקסטרא תהילה או תשומת לב. אבל גם במקומו הסופי הוא עדיין שיר בולט לדעתי ונהדר. הגרסה כאן זהה לזו המוכרת, רק שפה היא היתה חותמת אולי את אחד האלבומים הטובים ביותר של ניל יאנג בקריירה.


עוד שירים שהוקלטו או בוצעו באותו הזמן והיו מועמדים ל-Chrome Dreams:

River of Pride
הגרסה המוקדמת של White Line שהוקלט בסוף ל-Ragged Glory.

Campaigner
ששוחרר בסוף בכל מקרה ב-1977, כחלק מהאוסף Decade.

No One Seems To Know
מהשירים שלא שוחררו רשמית עד היום.

Give Me Strength
גם כן, לא שוחרר מעולם.

Peace of Mind
שמצא את מקומו ב-Comes A Time.

ו-Human Highway
ששוחרר גם כן ב-Comes A Time, אבל עבר מספר גרסאות מוקדמות יותר והיה מועמד גם לאלבום הגנוז בעל אותו השם של CSNY. יש מצב שאם היה מצטרף ל-Chrome זו היתה הגרסה המצורפת כאן, עם יאנג סולו על הבאנג'ו.

Neil-Young-Circa-1970-620x350

יאנג באמצע שנות השבעים. תקופת יצירה מטורפת, עם אלבומים גנוזים וחומרים נפלאים שעדיין לא שוחררו רשמית.


ניל יאנג שיחרר את American Stars N Bars בחודש מאי, 1977. אלבום שכל הצד השני האדיר שלו מורכב משאריות של Chrome Dreams. באוקטובר הגיע גם האוסף Decade. יאנג המשיך עם Comes A Time ונעל את שנות השבעים והעשור הכי פורה ומוצלח בקריירה שלו עם Rust Never Sleeps. אלבום קלאסי, שגם הוא וגם American Stars N Bars כוללים נציגים משובחים שהיו צריכים במקור לצאת תחת השם Chrome Dreams. נציגים שהתפזרו ומצאו קורת-גג אחרת איתה הם מזוהים עד היום. אך אם היו יוצאים יחד עם השכנים האחרים לצידם של "כרום", הם היו בונים כנראה בית גדול, מחובר ומוצלח לא פחות מ-Rust Never Sleeps או אלבומים קלאסים אחרים של יאנג.

שלושים שנה לאחר מכן, ב-2007, יאנג הוציא אלבום (טוב מאוד) בשם Chrome Dreams 2. מה שהיה קריצה מסוימת לאלבום הגנוז המקורי, או איזה המשך מוזר שפחות קשור אליו מבחינת השירים. מאוחר יותר השנה העולם יציין עשור לאלבום "ההמשך" ההוא, במקום ציון 40 שנה לאחד האלבומים הכי אדירים בדיסקוגרפיה של יאנג. ציון ואלבום שיישארו בגדר פנטזיה מוזיקלית שלא התממשה במציאות.

יש תכנונים ודיבורים ש-Chrome Dreams ישוחרר בצורתו המקורית כחלק מקופסת הארכיון השניה של יאנג, יחד עם Homegrown ועוד דברים גנוזים וטובים אחרים מהשנים 1973-1982 שלא שוחררו מעולם רשמית. אך אין לדעת כרגע אם ומתי זה יקרה. עד אז אנחנו יכולים רק להמשיך לחלום או לדמיין אותו יחד עם השירים שהיו צריכים להיות חלק מאלבום גדול שלא זכה לצאת לאוויר העולם.

*** לכל החלקים של פרויקט יאנג בבלוג ***

אהבתם? שתפו את זה:

2 תגובות על הפוסט “החלומות שנגוזו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים