הגשם המיילל, הבוס וצרות אחרות

אפתח עם אלבום השבוע הטרי שעשה לי את השבוע החורפי החולף:

Howlin’ Rain – The Russian Wilds

האלבום השלישי הטרי של Howlin’ Rain, שחיכיתי לו מאז שהכרתי אותם לראשונה לפני 4 שנים. אז יצא אלבומם השני, “Magnificent Fiend”, שהיה אחת ההפתעות הגדולות ביותר שלי של 2008. ההרכב מסאן פרנסיסקו נשמע כאילו לגמרי נשלף משנות ה-70. כאילו הם קפצו בזמן מאותו עשור. ואני מת על זה. תמיד תיארתי אותם כשילוב של Humble Pie פוגשים את The Faces…גם הסולן שלהם, איתן מילר, נשמע כמו הכלאה בין סטיב מריוט לרוד סטיוארט הצעיר.

יש ב-Howlin’ Rain השפעות נפלאות של אסיד-רוק, פסיכדליה, כל מיני Jam-Bands והרבה דברים טובים שהגיעו מסצינת סאן פרנסיסקו מאז ועד היום. הם גורמים לי להרבה הרגשה של חזרה בזמן, אך באותו זמן לחוש משהו טרי. בהאזנה הראשונה ל- “The Russian Wilds”, כבר בצלילים הראשונים של רצועת הפתיחה עם 8 הדקות של “Self Made Man” (ובמיוחד בסולו הענק באמצע), אמרתי לעצמי “הם חזרו!”. בינתיים זה האלבום האהוב עלי מבין אלבומי פתיחת 2012.

על ציור עטיפת האלבום אחראי האמן Arik Roper, שעשה גם את עטיפת האלבום הקודם שלהם (ובין השאר עושה עבודות לכל מיני אמנים שאני אוהב). כדאי לבקר באתר שלו ולבדוק גם עבודות אחרות.

טעימות:

אז אני מתארח ברדיו השבוע…

בעקבות הפוסט שלי כאן מחודש נובמבר הזמינו אותי להתארח בתוכנית הרדיו “בסימן קריאה” (קול ישראל, רשת א’). תוכנית בת שעה בעריכת אפרת בזרקון-שחר על הספר “מועדון קרב” של צ’אק פאולניק.

התוכנית הוקלטה מראש. התארחתי לבד ושוחחתי עם אפרת על הספר והסופר.

למי שמעוניין – התוכנית תשודר ביום שני הקרוב (14.2) בשעה 7 בבוקר ויהיה שידור נוסף ביום שבת (19.2) בשעה 16:00. אפשר להאזין דרך אתר האינטרנט של קול ישראל. כמו כן מיום שני יהיה ניתן להאזין לתוכנית למשך שבוע באתר בכל שעה.

אהבתם? שתפו את זה:

מועדון צ’אק פאולניק

דבר ראשון שיש לציין – חזרתי לארץ אחרי כמעט חודש הופעות בחו”ל שהיה טיול המוזיקה הגדול ביותר שלי עד כה (גם מבחינת אורך וגם מבחינת חוויות מוזיקליות). הפוסט הראשון שלי אבל אחרי החזרה הוא לא על זה. בסופו נחזור לעניין הטיול.

אז ככה:

השבוע, בעודי מנסה להתאקלם בחזרה לעבודה (והמציאות), הגיעה אלי חבילה למשרד. בתוכה היה עותק של הספר “מועדון קרב” (Fight Club) בעברית שידידה יקרה הקשורה למקום הוצאתו שלחה לי, מכיוון שהיא זוכרת את רמת אהבתי למחבר הספר.

חלק ממכרי בהחלט יודעים זאת, אבל הנה זה פה בבלוג בפעם הראשונה לכלל הקוראים (וגם כי זו סיבה טובה ועכשיו תורי אני משער לכתוב כאן על ספרות) – צ’אק פאולניק הוא הסופר האהוב עלי.

זו הסיבה שחיוך קטן עלה על פני כשפתחתי את החבילה ההיא ואמרתי לעצמי בלב “סוף סוף…הגיע הזמן”. כי 14 שנה אחרי שיצא לאור, המוני תרגומים בשפות שונות ו-11 שנה לאחר צאת סרט הפולחן שמבוסס עליו – “מועדון קרב” סוף סוף גם קיים בשפה העברית.

הרומן שלי עם צ’אק פאולניק (Chuck Palahniuk) החל לפני כשש-שבע שנים. הסרט Fight Club הפך לאחד האהובים עלי ביותר אחרי שיצא לאקרנים ב-1999 (הבמאי שלו אגב הוא דיוויד פינצ’ר, שכפי שאפשר להבין מהפוסט הקודם שלי הוא גם הבמאי האהוב עלי) ושנים בודדות לאחר מכן, אני חושב שזה היה 2003 או 2004, החלטתי לגלות גם את הספר עליו מבוסס הסרט.