עבר כחודש וחצי מאז פוסט סיכום 2011 שלי. הגיע הזמן לפתוח את המוזיקה של 2012, בתקווה גם ליותר עקביות בכתיבה ועדכונים שלי פה השנה.
אתחיל עם שני אלבומי ינואר הטריים שפתחו לי את 2012 :
Craig Finn – Clear Heart Full Eyes
אלבום סולו של סולן The Hold Steady, הרכב שהוזכר פה בסיכום השנה שלי של 2010 עם אלבומם המצויין האחרון “Heaven Is Whenever”. זוהי הוצאת הסולו הראשונה של פין (“Finn” להזכירכם, שלא יהיו גסויות), אחד ממספרי הסיפורים היותר טובים לדעתי בסביבה כיום. זהו אלבום רגוע יותר מוזיקלית ממה שפין רגיל לעשות עם ההרכב שלו ובאמת יש פה דגש חזק יותר על המילים והסיפורים בשירים. לא שחסרה פה מוזיקה (שכוללת גם כמה כינורות ו-Pedal Steel נפלאים ברקע שממש שוו אותי בכמה קטעים), אבל ההוצאת סולו הזו בהחלט מקפיצה אולי עוד יותר לקדמת הבמה את הכתיבה. אצלי אישית זה בא לידי ביטוי במיוחד בשלושת השירים האחרונים שבאלבום, עם שברון לב ומטפורות אהבה ועזיבה מבית היוצר של קרייג פין, בדיוק כמו שאני אוהב.
הרגשתי שכל האלבום ממש נחמד וטוב, אך השיא שלו מתנקז בהכנה הרגשית של השירים “Rented Room” ו-“Balcony” שמובילים לסיום של “Not Much Left of Us” שלגמרי פוצץ לי את הלב בזמן שהאזנתי לו ועברתי על המילים בחוברת. סיום שנורא עשה לי את זה וסיים גם אחלה אלבום סולו ראשון.
הנה טעימה דווקא מאחד היותר קצביים בו (עם שורה קצת רלוונטית בהתחלה):
No Future
(“February is about as long as it is wide”)
וחבל שלא מצאתי את הסיום הנפלא בגרסת האלבום, אבל פה אפשר להאזין לגרסה המוקדמת שלו כפי שהוא ביצע אותה בשנה שעברה:
Not Much Left of Us – early version
——————————————————————————————————————-
Kathleen Edwards – Voyageur
האלבום הרביעי של היוצרת הקנדית שעושה ערבוב שכזה של קאנטרי-רוק-פופ. קצת נעה בין סגנון מוזיקאיות שאני נורא אוהב לבין כאלו יותר מיינסטרימיות נגיד שנשארות על קו ה”נעים”. זה אלבום מוצלח ובאמת נעים לאוזן. אפילו מאוד, בקטעים מסויימים. לא יודע איפה הוא ימצא את עצמו אצלי ככל שהשנה תתקדם, אבל בינתיים לפתיחה שלה הוא די סבבה.
הנה אחד היותר טובים בו:
Chameleon / Comedian
והנה אחד רך יותר:
A Soft Place To Land
והסיום המצויין:
For The Record
—————————————————————————————————
אמשיך בקטנה עם עוד קולות נשיים והמשך עדכונים…
– הנה טעימה מתוך האלבום החדש של Sharon Van Etten שיצא השבוע ועדיין לא אצלי.
– אחד האלבומים שאני הכי מחכה להם השנה הוא אלבום הבכורה של Alabama Shakes. הרכב שעושה מוזיקה כלבבי עם הרבה סגנונות אהובים. ויש להם סולנית אדירה. הכרתי אותם שנה שעברה, הרבה בגלל שיתוף פעולה עם ה- Drive By Truckers שקידמו אותם. קיצר הם הוציאו EP של ארבעה שירים ובאפריל הקרוב מגיע אלבום הבכורה המיוחל שלהם.
בינתיים הנה טעימות בצפיית שני השירים שהם ביצעו השבוע אצל קונאן אוברא’יין בהופעה הטלויזיונית הראשונה שלהם.
– הנה הטעימה המקסימה מהאלבום החדש של M. Ward שמגיע באפריל.
– והנה “Sometimes” מהאלבום החדש של Lucero שיוצא במרץ.
– למי שעוד לא נתקל בוידאו של “We Take Care Of Our Own” מהאלבום החדש של הבוס שיוצא חודש הבא.
– סימון פליס (כן, זה שעזב את ה-Felice Brothers) עם “Hey Bobby Ray” האקוסטי מאלבום הסולו שלו שמגיע באפריל.
– הנה הטריילר לאלבום הטרי של ג’סטין טאונס ארל (שכיכב אצלי ב-2010) שנוחת במרץ, עם השם היותר מדי ארוך שלו – “Nothing’s Gonna Change The Way You Feel About Me”.
– וקישור אחרון הוא מאלבום שיצא לפני שנה ומשהו (ויצא מחדש במהלך 2011). וידאו חדש, טרי ומקסים לאחד השירים הכי יפים של The Head And The Heart. השיר הוא Down In The Valley וזו הזדמנות מצויינת להזכיר פה את ההרכב והאלבום הזה שאני מאוד אוהב. הם חבר’ה נפלאים. ראיתי אותם בלייב ופגשתי אותם גם בנובמבר האחרון כשהם פתחו ל-My Morning Jacket. זה אלבום יפהפה והרכב שעושה מוזיקה נהדרת וחודרת ללב שמומלץ לתמוך בו. שמחתי נורא שהם התחילו לקבל יותר חשיפה במהלך השנה האחרונה.
– והחלה הספירה לאחור להופעות הראשונות שלי בחו”ל ל-2012. הפעם אלו יהיו פרל ג’אם עם שתי הופעות באמסטרדם ויום לפניהם טום פטי וה-Heartbreakers בקלן. אני מחכה שנים לראות את פטי והחברים בלייב. התרגשתי נורא כשהם הודיעו על סיבוב הופעות ראשון באירופה מזה 20 שנה(!!). לפרל ג’אם נכנסתי ממש חזק שנה שעברה ואני בשלב התעמקות ממש גדול איתם. שתי הופעות רצופות שלהם זה מצויין, כי יהיו הרבה שירים שונים (הם דוגלים בשינויים דרסטים בסט-ליסט בין הופעה להופעה, בדיוק כמו להקה אחרת שאני מאוד אוהב…). ההופעות האלה אגב הן ב-25-26-27 ביוני. מחכה לראות אם יהיה משהו להוסיף לפניאחרי. אולי טיולון לברלין קודם…נראה.
יש ים של אלבומים חדשים שאני מחכה להם בזמן הקרוב. 2012 מתחילה לתפוס תאוצה אצלי כבר בפברואר. שבוע טוב בינתיים.