סיכום קיץ: אלבומי יולי-אוגוסט

החודשים החמים ביותר של הקיץ הביאו איתם גם עוד הרבה מוזיקה חדשה. אז בנוסף לאלבומי יוני, הנה הסיכום הקטן שלי לאלבומים הבולטים של יולי ואוגוסט. תשעה אלבומי אולפן + הוצאה מחודשת אחת ראויה. עדיין חם מאוד, אז מוזמנים לצלול קצת בתוך הפוסט ולהתקרר עם המוזיקה שמגיעה עכשיו.


Offa Rex – The Queen of Hearts
offa-rex-the-queen-of-hearts-450

נפתח עם אחד משיתופי הפעולה היפים של השנה עד כה. אף פעם לא הייתי מעריץ ענק של ה- Decemberists. אחלה של הרכב, אבל לא מחובר אלי באופן עמוק. הפרויקט החדש שלהם הדליק אותי ממש. הם חוברים פה למוזיקאית הבריטית אוליביה צ’ייני ותחת השם Offa Rex הוציאו אלבום שכולו מחווה, אהבה ויופי לפולק הבריטי הישן. לפרקים הם ממש מזכירים פה את Fairport Convention וסנדי דני. סאונד שמלא במוזיקה הזו, שירים ישנים שקמו לתחייה ומחזירים איתם הרגשה של שנות השישים והשבעים בפולק מהאי הבריטי. וזה די מגניב לשמוע את זה חי ונושם כיום בעזרת שיתוף הפעולה המפתיע שהוליד את האלבום The Queen of Hearts.

The Gardener 

Sheepcrook And Black Dog 


 

This Is The Kit – Moonshine Freeze
dede85ce-b9bf-4bcd-b24e-f0ed1e8030c9_15cad4ce-418d-4596-87e4-a2a1184290de_grande

נשארים עם ניחוח בריטי, אבל עם פולק יותר עכשווי. זה מגיע עם האלבום החדש של This Is The Kit, השם שעומד מאחורי המוזיקאית קייט סטייבלס ולהקתה. האלבום הקודם והמוצלח שלה מלפני שנתיים, Bashed Out, כיכב בלא מעט רשימות סיכום. אישית הגעתי אליו קצת מאוחר. תיקנתי את זה עם האלבום החדש ושמעתי אותו ברגע שיצא. האמת שכרגע אני לא חושב שהוא נופל מקודמו. התחבר אלי בהאזנה הראשונה ולאט לאט הרצועות מחלחלות אצלי יותר עמוק בפנים. בנובמבר אני גם אראה את This Is The Kit לראשונה בלייב ומחכה בהחלט לחוות את השירים החדשים באופן הזה מולי.

Moonshine Freeze

Hotter Colder 


 

Waxahatchee – Out In The Storm
waxahatchee-out-in-the-storm

עוד שם-במה שעומד מאחורי קול נשי. הפעם זו קייטי קראצ’פילד או Waxahatchee, שכבר ביקרה אצלי בסיכום שנה ב-2015 עם האלבום Ivy Tripp. יש לי הרגשה שהאלבום הנוכחי יתפוס יותר נפח. הוא מלא בכתיבה היפה של קראצ’פילד ומשלב גם קטעים חזקים יותר בסאונד. משהו שהגיע אולי בעבודה שלה פה עם המפיק ג’ון אגנלו, שעבד בשנים האחרונות עם דינוזאור ג’וניור וקורט וייל, שהוא בין השאר חבר לסצינה המוזיקלית של פילדלפיה יחד עם Waxahatchee. אחלה של אלבום שנמצא ב-Level שווה של רגש פנימי וחוזק מוזיקלי חיצוני.

Never Been Wrong 

Recite Remorse 


 

The Eagle Rock Gospel Singers – No Glory
a3452907866_10

אם ציינתי קודם את הסיכום לפני שנתיים, אז אחד האלבומים היחסית גבוהים שלי שם היה אלבום הבכורה של החבר’ה האלה. עכשיו הגיע הפולו-אפ שלו שדי ממשיך את הקו שמשך אותי אליהם דאז; גוספל שורשי מעורבב עם רוקנ’רול, הרמוניות קוליות נהדרות והרבה יופי מסביב. ה-Eagle Rock Gospel Singers עושים מוזיקה מהנשמה, עם ניחוח של כנסיה בשנות הארבעים אבל בקטע מגניב וחשמלי יותר. החצי הראשון של האלבום הטרי מתעלה על השני לדעתי, אך הוא עדיין נשמע טוב כמכלול. אם נדלקתם ולא הכרתם, מומלץ בחום גם להגיע לאלבום הבכורה הנהדר ההוא.

No Glory 

Take Me To The Water 


 

Chris Robinson Brotherhood – Barefoot In The Head
MI0004256319

ההספק של ה-Brotherhood, או CRB בקיצור, די מטורף. או יותר ספציפית הספק הכתיבה של כריס…הוא תמיד היה ככה, אבל עם ההרכב שלו עכשיו זה ממש בולט. לא מפסיק ליצור ולכתוב. זה אלבום אולפן חמישי כבר של הלהקה מאז 2012. הרבה פעמים אני צריך הפסקה הרבה יותר גדולה בין אלבומים, אבל איתם איכשהו תמיד יש משהו טוב בכל אחד. ב-Barefoot In The Head נשמע שכריס והחברים יצרו אלבום עם בסיס פולקי ויותר אקוסטי שמולבשות עליו רצועות פסיכדליה וצלילים מגוונים שהיו שם איתם תמיד. זה מכניס הרבה צבע לדעתי ומשך אותי יותר מההוצאות האחרונות שלהם. האמת יש מצב שכרגע זה הפייבוריט שלי מאז אלבום הבכורה Big Moon Ritual של 2012. כיף של אלבום Psych-Folk שצינן לי לא מעט ימים חמים.

Hark, The Herald Hermit Speaks

If You Had A Heart To Break 


 

David Rawlings – Poor David’s Almanack
unnamed-19

טוב, עסקתי פה בשילובים של פולק על צורתיו השונות, אז הנה אחד הכי פשוט שיש. אלבום חדש לדייב רולינגס, שלישי כבר במספר. אני תמיד אוהב לשמוע ממנו, למרות שמתגעגע יותר לזוגתו בחיים ובמוזיקה, גיליאן וולש (ועל זה בהמשך). כרגיל, גיליאן מגבה אותו בין השירים. וכרגיל, הוא יוצר כמה קטעים פשוטים וקסומים כאחד. תמיד יש לו את המספר שירי פולק המכשפים הללו. בשבילי Airplane הוא דוגמה לאחד מהם באלבום הנוכחי. אך יש עוד. רולינגס הוא מנגני הגיטרה האקוסטיים הכי טובים ומוכשרים שאני מכיר ויש לו את היכולת להפוך משהו פשוט בבסיסו לקטע מורכב, עמוק ועם לא מעט משקל מוזיקלי כשהוא מגיע למאזין.

Airplane

Cumberland Gap 


 

The War On Drugs – A Deeper Understanding
file

אחד האלבומים המצופים של השנה, וזה לא היה המצב לולא מה שעשה האלבום הקודם של דה וור און דראגס – Lost In The Dream של 2014. אלבום שלחלוטין הקפיץ אותם מסחרית ומוזיקלית בקטע מטורף. לפחות הרבה יותר לדעתי מעל שני האלבומים הראשונים של ההרכב, הפחות מוכרים. אדם גרנדוסיאל השתלט לחלוטין על הלהקה שלו ומצעיד אותם היטב גם באלבום הנוכחי. הסאונד נשאר דומה, גם דברים אחרים, אבל זה עדיין מעולה. פולו-אפ מצוין שבטח גם הוא יככב במצעדים והסיכומים השנה. והאמת? בצדק. ההצלחה המטאורית של הלהקה הזו בשלוש השנים האחרונות ראויה לדעתי. אמרתי זאת גם כשהגיע האלבום הקודם. הם נשמעים באיזה שיא יצירתי, במיוחד בקטעים הקצת יותר ארוכים, ששולטים באלבום. עוד לא יודע אם הוא מתעלה על קודמו, אך כרגע הוא לפחות באותה רמה, שזה לחלוטין מספיק.

Nothing To Find 

Thinking Of A Place 


 

Lukas Nelson & Promise of the Real
95f46643aaf72288ed00990066766fd3bae1ced7

שנה מוזיקלית די מוצלחת הייתי אומר למשפחת נלסון. ווילי שיחרר מוקדם יותר השנה את God’s Problem Child הנהדר, ועכשיו מגיע האלבום הטרי של בנו לוקאס והלהקה שלו, Promise of the Real. בשנתיים האחרונות הם גיבו את ניל יאנג בסיבובי הופעות אדירים ומטורפים שסיקרתי וחוויתי גם על עצמי. עכשיו הם חוזרים להראות שהם להקה בפני עצמה בלי קשר, עוד לפני שדוד ניל הגיע. אלבום ה-Self titled החדש עושה עימם חסד, עם רוקנ’רול משולב קאנטרי. יודעים לגעת פה ברגש שורשי בכמה שירים וגם להוציא את הגיטרות כשצריך (כמו בחצי השני של שיר הפתיחה, Set Me Down On A Cloud). אלבום שללא ספק יעשה את אבא ווילי גאה…בעתיד הקרוב הם יחזרו להופיע כנראה עם יאנג ואף הקליטו עימו אלבום חדש נוסף. טוב שבין לבין הם מזכירים לקהל שהם יודעים את העבודה גם לבד, במיוחד עם ההוצאה הנוכחית.

Set Me Down On A Cloud 

Just Outside of Austin 


 

Widowspeak – Expect The Best
widowspeak-lp

ב-Widowspeak התאהבתי לפני חמש שנים כשיצא Almanac, האלבום הנפלא ביותר שלהם מבחינתי. זה היה שילוב מושלם של דרים-פופ עם פולק-רוק משובח. לפני שנתיים הם הוציאו את All Yours. שחיבבתי, אבל הרבה פחות מקודמו (דוגמה לזה היתה בדירוג שלהם אצלי בסופי שנה, עם טופ 20 ל-Almanac ואיפשהו בין 40-50 לקודם). עכשיו יצא Expect The Best. שם מעט יומרני, אבל נשמע טוב. זה אלבום שאני עדיין בתחילת הרומן איתו. יכול להגיד שבינתיים הוא נמצא איפשהו בין שני האלבומים הקודמים שציינתי. עם כמה קטעים מאוד חזקים כמו When I Tried ואחרים שעוברים בנעימות ליד האוזן. נראה איך הוא יתגבש לי בהמשך. מוזמנים לבדוק בינתיים בעצמכם, בין אם נחשפתם אליהם אצלי או במקום אחר לפני כן, או אם זו היכרות ראשונה.

When I Tried

Dog 


 

Gillian Welch – The Harrow And The Harvest Vinyl Reissue
unnamed-12-e1493924101997

רוצה לסיים עם הוצאה ששוחררה גם כן ביולי-אוגוסט, למרות שבמקור היא נולדה לפני שבע שנים. גיליאן וולש מעולם לא שיחררה את אלבומיה על תקליטים. שנה שעברה החלה בשחרור הוצאות ארכיון מהקריירה ובהמשך לזה, הוציאה הקיץ את אלבומה האחרון, The Harrow and the Harvest, בפורמט תקליט. עם עטיפה צבעונית חדשה ויפה וכל השירים המעולים שבו. אלבום שראוי להוצאה כזו. כזה שלהזכירכם זכה גם בתואר אלבום השנה שלי פה בשנת 2011. הזדמנות טובה להיזכר בו וברצועות היפות שאפשר עכשיו גם לשמוע לראשונה תחת המחט.

The Way It Will Be

Tennessee

אהבתם? שתפו את זה:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *