אודות

אז מי אני?
במילה אחת – תומר

בקצת יותר מילים – חולה, נושם, קונה, שומע, אוסף וכותב מוזיקה. טס גם לראות אותה לייב כמה שיותר. לא יכול לחיות גם בלי קולנוע (וכדורגל וקפה ומפזר חום בחורף, אבל עליהם אני פחות כותב כאן).

קצת היסטוריה:
אחרי ארבע שנים (וחצי) שהבלוג היה קיים במסגרת המגזין האינטרנטי "במחשבה שניה", עברתי לבית משלי. בעבר גם חפרתי על מוזיקה וניהלתי פורומים של מוזיקה באתר "תפוז". בהווה כותב כאן ואוכל בננה.

עוד קצת על הבלוג:
המון המון מוזיקה חדשה, אבל גם לא מעט ישנה. או שילוב של חדשה עם ניחוח ישן! אנשים אוהבים את זה. בעיקרון ההתמחות של "הרמוניה דרומית" היא כל מה שמסביב לז'אנרים של רוק דרומי, אמריקנה, פולק, קאנטרי-רוק, אלטרנטיב, בלוז-רוק וכל הרוקנ'רול החופשי וסביבתו ב-50 השנים האחרונות. אבל הוא גם הרבה יותר מזה. אני כותב פה על כל המוזיקה שאני אוהב שיכולה לגלוש גם לפסיכדליה, Soul, שוגייז, גאראג' וכל מה שבעיקרון עושה לי נעים באוזניים. פחות אוהב לקטלג מוזיקה לפי ז'אנרים (לא הרגע עשיתי את זה?), אלא לפי מה שבכל זמן נתון הוא מוזיקה טובה בשבילי. ככה שתוכלו למצוא פה אלבומי סינגר\סונגרייטר, אינדי ורוק קלאסי לצד אממ, דברים אחרים…אפילו דברים שהם מיינסטרים, אבוי!

"הרמוניה דרומית" נולד בחודש מרץ 2010, וזה הגיע לאחר שהחלטתי שאני צריך מקום משלי לכתוב בו. במשך שנים כתבתי על מוזיקה בפורומים. ניהלתי ביד חזקה גם בחלק מהזמן הזה את הפורום "אגדות רוק" בתפוז (מאמרים שלי עדיין מפוזרים שם לנחלת הכלל). אם מישהו פעם הסתובב שם וזוכר את היוזר הפעיל AeroTom, אז היי! זה אני! מה קורה?? עבר מלא זמן. שלחו איזה מייל או עשו לייק בפייסבוק, For old time's sake…

אני מיחידי הסגולה שעדיין קונים מוזיקה ומשקיעים בה המון. יש לי אוסף דיסקים ותקליטים די גדול ואני מת עליו. עדיין אוהב לשלוף אלבומים מהמדף ולדבר עליהם שעות עם אנשים. בכלל, אני אוהב לדבר על מוזיקה בכל מצב, ככה שיותר ממוזמנים לעשות זאת גם בעולם הוירטואלי בעזרת אי-מייל או בדף הפייסבוק של הרמוניה דרומית.

כמו כן אני משקיע המון בלטוס לראות הופעות בחו"ל. אין מבחינתי משהו שמשתווה לזה. עם השנים הגשמתי המון חלומות מוזיקליים במסעות שלי ועדיין ממשיך לעשות זאת בכל הזדמנות שאני יכול. זו גם אחלה דרך לצבור סיפורים לכל החיים, אני מת על זה.

קולנוע הולך איתי יד ביד עם המוזיקה ולפעמים יוצא לי לכתוב עליו פה גם. הסרט האהוב עלי הוא Almost Famous, או יותר נכון – Untitled, גרסת הבמאי של קמרון קרואו. אני קצת יודע אותו בעל-פה ואני מלא במידע לא מעניין עליו. מארגן מדי פעם לאור בקשות הקהל ערבי צפיה עם אודיו-קומנטרי שלי במהלך הסרט. זה מפחיד, לא כדאי לכם. אבל תבואו, כי זה אחלה סרט. נוכל לדבר אחרי זה ולשאול שאלות כמו What do you love about music?

אם קראתם את כל זה, אז כל הכבוד ועכשיו אתם מוזמנים להמשיך לסייר פה ולדגום כל מה שבא לכם, להישאר בסביבה, לספר לחבריכם ולנסות להבין מאיפה לקוח השם של הבלוג. Enjoy.

אהבתם? שתפו את זה:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים